המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טו; פועל פעול ופועל יוצא כ״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XV 28
א׳ויש לפעמים פועל ופעולה באופן חוזר ופועל, כלומר, שהפועל מביא לפעולה ידועה באדם אחר, ואחרי כן אותו האדם האחר פועל פעולה חוזרת, שהיא פועלת איזו פעולה כלפי הפועל הראשון.
1
ב׳והציור הזה יש תמיד בשליחות, המשלח פועל את המנוי, שהוא ממנה את השליח, ועל ידו נעשה דין מיוחד של השליח, שזה נחשב לשלוחו של המשלח, ואח"כ משתנה הפועל והפעולה באופן חוזר, הפועל הוא השליח, והוא פועל פעולה ידועה בשביל המשלח, כלומר שהפעולה שהוא השליח פעל, חוזרת ומתיחסת בדינה אל המשלח148בעיקר הדבר אם צריך 'מינוי' לשליחות או סגי במה שיודע רצונו של המשלח, ראה תרומת הדשן (סי' קפח) שכל שהוא ודאי זכות אין צריך מינוי לשליחות, וכפל דבריו (בסי' רלז) לענין גילה דעתו שרוצה לשדך בתו א"צ מינוי, ועיין משנה למלך (בכורות פ"ד סוף ה"א) שנקט גם הוא שאם גילה דעתו לאחד יכול אחר לעשות את השליחות. ובקצוה"ח (סי' שפב סק"ב) הביא את המשל"מ וחלק עליו וסבירא ליה שצריך מינוי לשליחות גם במקום שהוא זכות גמורה, ומה דכתב התרוה"ד דמהני בגילה דעתו שרוצה להשתדך ונפסק גם בשו"ע (אה"ע לה, ד) הוא מטעם זכיה אבל לא מדין שליחות, וזכיה מהני רק בחפץ ידוע כמו באשה, ולא בכל דבר שיש בו משום 'מילי', והאחרונים האריכו בזה טובא. אכן לכו"ע כשאין הדבר זכות גמור בודאי צריך מינוי שליחות, ושייך נדון הגהמ"ח, ודו"ק..
2
ג׳ובהפרטים שאנו אומרים אין שליחות, יש לעמוד במה הוא החסרון, אם בהפעולה הראשונה, בפעולת המנוי, או בהפעולה החוזרת, מה שפעולת השליח נחשבת כפעולת המשלח.
3
ד׳למשל, עי' בס' דרכי משה דרכי הקנינים (ח"א שמעתתא ג') שהבדלנו בין אין שליחות לקטן ובין אין שליחות לעכו"ם, שבהראשון, בקטן, החסרון הוא בהפעולה הראשונה, שלקטן אין דעת למינוי149כן כתבו רע"א (דרוש וחידוש כתובות יא, א); פני יהושע (גיטין סה, א); תורת חיים (גיטין סד, ב), וראה בקובץ שיעורים דלקמיה. אמנם השערי יושר (שער ז פרק יז) הביא מה שכתב הרמב"ם (הל' גירושין פ"ו ה"ט) דהא דאין קטנה עושה שליח קבלה הוא משום דאין מעידין על הקטן, והראב"ד שם פליג מצד גזה"כ דאין שליחות לקטן, ומבואר מדברי שניהם שאין חסרון קטן במינוי שליחות, עיין שם. ועיין שיעורי הגר"ש רוזובסקי (בבא מציעא ט, ב)., ובהשני, בעכו"ם, אין החסרון מצד זה, שהרי הוא כן בן דעת לכל הענינים, ומקחו מקח וממכרו ממכר, אלא שהדין של "כמותו", מה שאנו אומרים שפעולת השליח מתיחסת אל המשלח, זה לא שייך בו.
4
ה׳ומכאן ההבדל מה שבקטן, אע"פ ששליחות אין בו, בכ"ז זכיה יש לו, ולא כן בעכו"ם שאיננו לא בזכיה ולא בשליחות, מפני שבקטן שכל החסרון הוא מצד המינוי - כי בכל דיני התורה הלא הוא כן שייך, לא שייך החסרון הזה בזכיה, שהזכיה גופא היא במקום המינוי, ולזה לא צריכים דעת, ואע"פ שזכיה היא מטעם שליחות, אבל מובן שה"מטעם שליחות" נאמר רק על ה"כמותו" ולא במה שנוגע למינוי. מה שאין כן בעכו"ם, שכאמור החסרון הוא בהפעולה השניה, וכיון שזכיה היא מטעם שליחות בזה, בהדין של "כמותו" כנ"ל, איננו ג"כ בזכיה150כן חילק ברע"א (שם). אך ראה קובץ שיעורים (סי' א) שהק' דאם הא דאין שליחות לקטן הוא רק מסברא, א"כ אמאי כתב רש"י בכמה מקומות (גיטין כג, א; קידושין מב, א; ב"מ י, ב) דילפינן לה מקרא. ותירץ דמסברא ממעטים רק דאין לו כח למנות, והקרא בא למעט היכא דאין צריך מינוי כגון בחצר או בזכין. ובאמת שהגר"ש איגר הק' על אביו מהא דאין חצר לקטן, וראה שיעורי הגר"ש רוזובסקי (ב"מ ט, א) דאף דחצר היא ממילא מכל מקום בעינן 'מינוי' אלא שמתמנה מאליו ואין לקטן כח מינוי..
5
ו׳ויהיה הבדל בין קטן שמינה שליח קטן ובין קטן שמינה שליח גדול או גדול שמינה שליח קטן - באופן הראשון שגם המשלח וגם השליח המה קטנים, יש חסרון גם בהפועל וגם בהפעולה הראשונה, הקטן לא יוכל למנות והקטן השני שנתמנה אינו בר הכי, אבל אם גדול ממנה קטן יש חסרון רק בהפועל ולא בהפעולה. אך כמובן שאין פעולה בלי פעול, ובגדול שמינה קטן, אם גם יש הפעול אך אין הפעולה.
6