המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ט״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 16
א׳והבדל שכזה יש לנו ג"כ באיסורים, שכבר אמרנו שהרבה מן האחרונים מניחים שכל איסור זמני אינו איסור חפצא אלא איסור גברא, שלפי דברינו הנ"ל ג"כ היסוד הוא מפני שאיכות המוגבלת בזמן אינה איכות עצמית.
1
ב׳ועל יסוד זה אמרנו ג"כ בח"א במדה ה (אות יח), שבזה ניחא מה שאוכל נבילה ביום הכפורים פטור (שבועות כד, א) אפילו בנתנבלה ביוהכ"פ, ואין אנו אומרים שאיסור נבלה ויוהכ"פ באים בבת אחת? מפני שאיסור נבילה יכול לחול על איסור יוהכ"פ, מפני שאיסור חפצא כן חל על איסור גברא ואיסור יוהכ"פ לא חל על איסור נבילה, כי אין איסור גברא חל על איסור חפצא. וכיון שעל כל שני איסורים בבת אחת מקשה התוס' שם, מדוע לא נימא הכלל של כל שאינו בזה אחרי זה אפילו בבת אחת אינו? והתירוץ הוא, משום דהי מינייהו מפקית, וכל זה הוא רק כששני האיסורים עומדים בבחינה אחת. אבל כאן מובן שאנו מפקיעים את האיסור שאינו יכול לחול על השני ומשאירים את האיסור שכן יכול לחול על השני - וזהו איסור נבילה, ובכ"ז אמרו בחולין (קג, א) דמי שסובר "בהמה בחייה לאיברים עומדת איסור טריפה ואיסור אבר בהדי הדדי קאתי" - ולא נגיד ג"כ בזה דגם באיסור בת-אחת של טריפה ואבר מן החי ישאר רק איסור טריפה, שהוא איסור בלי זמן מוגבל ולא איסור אבר מן החי, שס"ס זמן של האיסור הזה מוגבל, דאי אפשר שיהיה האיסור רק בחיים ובהמה לא תחיה ס"ס לעולם? - וג"כ הלא אנו אומרים שם בפירוש "ואב"ע בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת, וכגון שנטרפה לאחר מכאן, ובמייתי איסור טריפה חייל אאיסור אבר קא מיפלגי, מר סבר אתי וחייל ומר סבר לא אתי וחייל". והמחלוקת היא, אם בכלל איסור חל על איסור, ואמאי לא נבוא בזה מצד איסור חפצא - של טריפה שהוא איסור בלתי מוגבל בזמן - חל על איסור גברא, על איסור אבר מן החי שמוגבל בזמן, כנ"ל?
2
ג׳אלא ש"מ שאיסור אבר מן החי אע"פ שברור שלא יוכל להמשך לעולם כנ"ל, אבל בכ"ז אין זה נקרא הגבלה זמנית, כיון שלא הזמן בעצמו מפקיע את האיסור אלא פעולה ידועה, פעולת השחיטה או המיתה, אע"פ שגם הפעולה הזו בהכרח שתבוא בזמן מן הזמנים402ולפי"ד יש ליישב קושית הכוכב מיעקב (ח"א סי' קפט) שעל מה שכתב שם ליישב קושית התוס' (פסחים כג, א ד"ה קצירכם) על פי דברי הירושלמי (פסחים פ"ב ה"א) הסובר, דמה דחדש אין צריך פסוק להתירו בהנאה הוא משום שהוא איסור לזמן ודבר האסור לזמן לא נאסר בהנאה, חזר להקשה דא"כ מ"ט אבר מן החי היה נאסר בהנאה הא גם זה איסור לזמן (והוא הקשה כן דהאיסור ניתר ע"י שחיטה כמו דחדש ניתר ע"י עומר, אך בלא"ה יש להקשות דחדש ניתר בט"ז וכן בזמן בלבד, והאחרונים דנו אם כן הוא גם בזמן המקדש ואכמ"ל, וגם אבר מן החי יותר כשימות), ולמש"כ הגהמ"ח ניחא, דחדש כל איסורו הוא לזמן משא"כ אבר מן החי איסורו הוא עולמי אלא שידוע שבסופו של דבר יותר. ובלא"ה יש להעיר דלא דמי אבר מן החי שנשחטה או שמתה שתו ליכא 'אבר מן החי' (ובאמת מה שנתלש בעודו חי אסור לעולם ואין לו היתר, וכמש"כ שם בכוכב מיעקב), משא"כ 'חדש' דע"י העומר אינו נעשה 'ישן' אלא שהעומר או האיר המזרח מתירו, וכבר העיר כיו"ב בליקוטי הערות על כוכב מיעקב (מובא בכוכב מיעקב ח"ב הערות מספרים שונים לסי' קפט. ועיי"ש בדברי הירושלמי אם הכוונה לאיסור התלוי בזמן או לאיסור התלוי במעשה), דו"ק. וע"ע באור שמח חמץ ומצה פ"ו ה"ז..
3