המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן כ״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 27
א׳ההבדל בין זמן קצוב ובין זמן עולמי איננו רק הבדל כמותי, שהזמן העולמי נמשך גם אחרי הגמר של הזמן הקצוב, אלא בעיקר הבדל מהותי. כי זמן עולמי זוהי מהות בפני עצמה, באופן שיוצא כי אין ההבדל רק בנוגע לעתיד, שלזמן עולמי יש עתיד יותר ארוך, אלא שההבדל הוא גם בהוה וגם בהעבר המשותפים גם לזמן הקצוב וגם לזמן העולמי. למשל, זמן של אלף שנים וזמן עולמי - אין ההבדל רק בזה שהזמן העולמי ימשך גם אחרי האלף שנה, אלא שגם בתוך האלף שנה הם שתי מהויות מיוחדות.
1
ב׳ואת זה אנו מוצאים בהבדל בין נזיר עולם לבין נזיר לאלף שנה, כמבואר בנזיר (ח, ב) וברמב"ם פ"ג מהל' נזירות (הלכה יא) שהראשון מגלח אחת לשלושים יום, והשני אסור לגלח עד סוף ימי נזרו. ואע"פ שידוע שהאדם לא יחיה אפילו אלף שנה, בכ"ז לא נקרא נזיר עולם469זה לשון הרמב"ם (שם): "מי שאמר הריני נזיר לעולם או הריני נזיר כל ימי חיי הרי זה נזיר לעולם, ואם אמר הריני נזיר אלף שנה הרי זה נזיר לזמן קצוב, ואף על פי שאי אפשר שיחיה האדם אלף שנה", הרי שלא רק נזירות 'עולמית' ממש אלא גם נזירות לכל החיים נחשבת נזירות עולמית, ומכל מקום אלף שנה אף שא"א שיחיה האדם כך, מ"מ הנזירות קצובה. ועיין שם בראב"ד שהשיג לפי גירסת גמ' דידן שיש הבדל בין נזיר 'עולם' לנזיר 'לעולם', ובצ"פ (שם) ביאר דלדעת הרמב"ם נזיר לעולם אינו נזיר כי עיקר הנזירות היא הזמן ואם אין לו זמן - אינו נזיר, אלא שיש מין נזיר הנקרא נזיר עולם שהוא מין נזירות בפני עצמו, ולכן האומר הריני נזיר לעולם נעשה נזיר עולם, שהכניס עצמו לגדר נזירות זו. ובדעת הראב"ד כתב הצ"פ (תנינא דף כז ע"ב) דזמן הנזירות הוי דבר נפרד מהנזירות, אלא שכתב דלכאורה כל ענין הנזירות הוא בשביל להשלים את הנזירות ולהביא קרבן, חוץ מנזיר עולם שהיא הלכה מיוחדת, ועיין נמי בצ"פ על הרמב"ם (שם הלכה יב).
וראה חי' מרן הגרי"ז (על הרמב"ם שם) דלדעת הראב"ד (וכן מבואר בפי' הרא"ש) יוכל שתהיה נזירות עולמית וכל זאת תהיה דינה כסתם נזירות ולא כדין נזיר עולם. וכתב הגרי"ז דהטעם בזה נראה פשוט דהם ב' מיני נזירויות והכל תלוי במאי קיבל עליו, ולשון הריני נזיר 'לעולם' משמע שקיבל עליו נזירות סתם אלא שמשך הזמן שלה הוא לעולם, משא"כ להרמב"ם מין הנזירות אינו תלוי בקבלה לבד אלא בגדר הנזירות, כי נזירות סתם איננה אלא לזמן קצוב, וכל שהנזירות היא לעולם אינה יכולה להיות נזירות סתם אלא בגדר נזירות עולם, ולדעת הרמב"ם כך נגמר בעצם ההלכה נזירות לזמן קצוב ונזירות עולם ולכן אין נפק"מ בלשון קבלת הנזירות אלא בענינה.
אלא שהגרי"ז הק' על הראב"ד, דהא על כרחך נזירות צריכה להיות תלויה בימים ונזירות שאין לה מנין ימים - אינה נזירות, מלבד אם תהיה בגדר נזירות עולם (והיא כסברת הצ"פ הנ"ל), וא"כ היה צריך להיות שלדעת הראב"ד האומר הריני נזיר לעולם אינו נזיר כלל, ועיי"ש מה שפירש בדעת הראב"ד והרא"ש דגם הוא ליסוד זה דב' מיני נזירות עיי"ש בביאור מחלוקתם ושלפי"ז הדק"ל מה נחלק עליהם הרמב"ם.
ועיי"ש עוד שהרמב"ן והרא"ש אזדו לטעמייהו, והוא אם ישנו מושג של 'נזירות אריכתא' ונפק"מ בנודר מלא הבית חרדל שכיון שלא ידעינן מנינא הוי נזירות ארוכה ונזיר לכל ימי חייו, אבל הרמב"ם (שם) פסק דהוא נזיר עולם, והוא כנ"ל שליכא אלא ב' מיני נזירויות, האחת נזירות קצובה והיא נזירות סתם והשניה נזירות עולם, אבל א"א שתהיה נזירות ארוכה שאין לה קצבה, עיי"ש בהרחבה. (וראה רבינו פרץ נזיר ז, א - ח, ב) דג' מיני נזירויות איכא בנזיר עולם.
ובסו"ד מסיק הגרי"ז נמי כהצ"פ, שכשאמר הריני נזיר לעולם ליכא לנזירות כזו ומפרשינן דבריו שנתכוין להיות נזיר עולם, ואילו הראב"ד פליג וס"ל דהוי נזירות ארוכה. ועיין תורת יחיאל (סי' יז) שכתב נמי כגדר זה והוסיף עוד שאפילו יקבל עליו נזירות של שלושים שלושים אלא שלא יקצוב את מנין הפעמים, שממילא ישוב להיות נזיר עולם כיון שאין קצבה לנזירותו, ורק בקיבל עליו מאה אלף נזירויות (ראה שם הלכה ו) שיש לו קצבה, מגלח כל ל' יום, משא"כ כשליכא קצבה (ודמי בזה למלא הבית חרדל וכהגרי"ז). וע"ע חזו"א (סי' קלז ס"ק יג) שפירש כוונת הרמב"ם רק מצד אומדנא..
וראה חי' מרן הגרי"ז (על הרמב"ם שם) דלדעת הראב"ד (וכן מבואר בפי' הרא"ש) יוכל שתהיה נזירות עולמית וכל זאת תהיה דינה כסתם נזירות ולא כדין נזיר עולם. וכתב הגרי"ז דהטעם בזה נראה פשוט דהם ב' מיני נזירויות והכל תלוי במאי קיבל עליו, ולשון הריני נזיר 'לעולם' משמע שקיבל עליו נזירות סתם אלא שמשך הזמן שלה הוא לעולם, משא"כ להרמב"ם מין הנזירות אינו תלוי בקבלה לבד אלא בגדר הנזירות, כי נזירות סתם איננה אלא לזמן קצוב, וכל שהנזירות היא לעולם אינה יכולה להיות נזירות סתם אלא בגדר נזירות עולם, ולדעת הרמב"ם כך נגמר בעצם ההלכה נזירות לזמן קצוב ונזירות עולם ולכן אין נפק"מ בלשון קבלת הנזירות אלא בענינה.
אלא שהגרי"ז הק' על הראב"ד, דהא על כרחך נזירות צריכה להיות תלויה בימים ונזירות שאין לה מנין ימים - אינה נזירות, מלבד אם תהיה בגדר נזירות עולם (והיא כסברת הצ"פ הנ"ל), וא"כ היה צריך להיות שלדעת הראב"ד האומר הריני נזיר לעולם אינו נזיר כלל, ועיי"ש מה שפירש בדעת הראב"ד והרא"ש דגם הוא ליסוד זה דב' מיני נזירות עיי"ש בביאור מחלוקתם ושלפי"ז הדק"ל מה נחלק עליהם הרמב"ם.
ועיי"ש עוד שהרמב"ן והרא"ש אזדו לטעמייהו, והוא אם ישנו מושג של 'נזירות אריכתא' ונפק"מ בנודר מלא הבית חרדל שכיון שלא ידעינן מנינא הוי נזירות ארוכה ונזיר לכל ימי חייו, אבל הרמב"ם (שם) פסק דהוא נזיר עולם, והוא כנ"ל שליכא אלא ב' מיני נזירויות, האחת נזירות קצובה והיא נזירות סתם והשניה נזירות עולם, אבל א"א שתהיה נזירות ארוכה שאין לה קצבה, עיי"ש בהרחבה. (וראה רבינו פרץ נזיר ז, א - ח, ב) דג' מיני נזירויות איכא בנזיר עולם.
ובסו"ד מסיק הגרי"ז נמי כהצ"פ, שכשאמר הריני נזיר לעולם ליכא לנזירות כזו ומפרשינן דבריו שנתכוין להיות נזיר עולם, ואילו הראב"ד פליג וס"ל דהוי נזירות ארוכה. ועיין תורת יחיאל (סי' יז) שכתב נמי כגדר זה והוסיף עוד שאפילו יקבל עליו נזירות של שלושים שלושים אלא שלא יקצוב את מנין הפעמים, שממילא ישוב להיות נזיר עולם כיון שאין קצבה לנזירותו, ורק בקיבל עליו מאה אלף נזירויות (ראה שם הלכה ו) שיש לו קצבה, מגלח כל ל' יום, משא"כ כשליכא קצבה (ודמי בזה למלא הבית חרדל וכהגרי"ז). וע"ע חזו"א (סי' קלז ס"ק יג) שפירש כוונת הרמב"ם רק מצד אומדנא..
2
ג׳ואת זה אי אפשר להבין רק עפ"י היסוד הנ"ל, כי ההבדל בין נזיר לשלושים יום ובין נזיר לאלף שנה איננו רק הבדל כמותי, הבדל בנוגע לעתיד, שבאופן השני יש עתיד יותר ארוך, אבל לאותו הזמן של העבר וההוה יש אותה המהות, וכמו שבשלושים יום אסור לו לגלח באמצע, ככה ג"כ בזמן של אלף שנה - בעוד שבנזיר עולם הנה גם לשלושים יום הראשונים יש מהות מיוחדת, וממילא יש לזה גם דינים מיוחדים ולא הדין של זמן קצוב בכל מקום470ולמש"נ לעיל מהצ"פ והגרי"ז אין זה רק גדר מהות מיוחדת בכל שלושים יום אלא שאין זה כלל גדר נזירות סתמא, ובפרט למש"כ הצ"פ שכל ענין הנזירות הוא להביא קרבנות, ועיין שם שזהו הטעם שנזיר עולם ליתא בשאלה, משום שנזירות זו היא הלכה ודין ואינה בכלל נדרים שישנן בשאלה.
אמנם ראה חזון יחזקאל על התוספתא (נזיר פ"א ה"ד) דהאומר הריני נזיר יום אחד קודם מיתתי דינו כנזיר עולם שהרי נזר לכל ימי חייו, והלא התם נזירותו ידועה לל' יום וע"כ ד'כל ימי חייו' זהו גופא גדר של 'עולם', ולכאורה לא סבירא ליה להחזון יחזקאל כהגדר הנ"ל בנזיר עולם ונזיר סתם, אלא שהוא ב' מיני נזירויות ו'ימי חייו' הוא מין נזירות עולם, דלהגרי"ז והצ"פ הנ"ל מסתבר שבכה"ג מקרי דאיכא קיצותא והוי נזיר סתם. ולא דמי לנזיר כל ימי חייו שאין לו קיצותא (ואף להראב"ד לא דמי למלוא הבית חרדל דהתם מה שאין קיצותא הוא במנין הנזירויות משא"כ בכל ימי חייו שאין קיצותא לנזירות עצמה), והגהמ"ח סבירא ליה כהחזון יחזקאל ע"כ לא נחית להנ"ל. ועיין נמי במש"כ הגהמ"ח בדרך הקודש (שמעתתא ג פרק כט ופרק מד)..
אמנם ראה חזון יחזקאל על התוספתא (נזיר פ"א ה"ד) דהאומר הריני נזיר יום אחד קודם מיתתי דינו כנזיר עולם שהרי נזר לכל ימי חייו, והלא התם נזירותו ידועה לל' יום וע"כ ד'כל ימי חייו' זהו גופא גדר של 'עולם', ולכאורה לא סבירא ליה להחזון יחזקאל כהגדר הנ"ל בנזיר עולם ונזיר סתם, אלא שהוא ב' מיני נזירויות ו'ימי חייו' הוא מין נזירות עולם, דלהגרי"ז והצ"פ הנ"ל מסתבר שבכה"ג מקרי דאיכא קיצותא והוי נזיר סתם. ולא דמי לנזיר כל ימי חייו שאין לו קיצותא (ואף להראב"ד לא דמי למלוא הבית חרדל דהתם מה שאין קיצותא הוא במנין הנזירויות משא"כ בכל ימי חייו שאין קיצותא לנזירות עצמה), והגהמ"ח סבירא ליה כהחזון יחזקאל ע"כ לא נחית להנ"ל. ועיין נמי במש"כ הגהמ"ח בדרך הקודש (שמעתתא ג פרק כט ופרק מד)..
3