המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ס״חHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 68

א׳ויהיה בתרומה לפ"ד הנ"ל אותו הציור שבכתיבת הגט, שגם שם יש הרבה סתירות, אם בעינן בזה שליחות או לא - ועי' במחנ"א⁶⁸⁷על הרמב"ם הל' גירושין פ"ג הט"ו. שהביא את כל הסתירות הללו, למשל מגיטין (עא, ב), צריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו, ושם (סג, ב) "עשו עדים שליחותם", מקידושין (נט, א) "מתורת גט לא בטליה", ומשמע דאם ביטל בפירוש את הגט דבטל, ואי אפשר עוד לגרש מגט זה, וע"כ דבעינן שליחות בזה ושייך בזה ביטול, דאל"כ מאי ביטל, אבל מהא דגיטין (כב, ב) שאנו מכשירים כתיבת הגט בגדול עומד ע"ג משמע דלא בעינן שליחות בזה, ומריש זבחים (ב, ב) שאנו מקשים שם אם סתמא כשירים מדוע הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה, ואם בעינן בזה שליחות מאי קשה כי בין כך ובין כך הוא צריך להניח מטעם דבלי זה אין כאן שליחות?

ב׳אכן גם שם הציור הזה, שבעינן בזה שלוחו של אדם, אך לא בעינן בזה ה"כמותו", ומה שאומרים בתוס' ש"וכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר" פירוש הדבר שה"וכתב" הכוונה שעל הבעל לסדר את הכתיבה בין על ידו בעצמו בין ע"י אחר, וממילא לא בעינן ה"כמותו" בזה, אלא שיהיה בזה "שלוחו של אדם" דבלי זה אין ה"וכתב" כיון שלא נסדר על ידו, ובשביל כך כשירה כתיבת הגט גם ע"י חשו"ק כהנ"ל, שבכל מקום שבעינן רק "שלוחו של אדם" לבד, לא איכפת לן גם אם הדבר נעשה ע"י חשו"ק, וע"כ אם סתמא היה כשר בגט לא היה צריך להניח בטופסי גיטין את שם האיש והאשה, כי בזה שמשלם אחרי כך להסופר בזה גופא נקרא שנסדר הגט על ידו - כמו תרומה שלולא "מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם" היתה התרומה כשאמר כלך אצלך יפות, אעפ"י שאת ההפרשה גופה עשה בלי שליחותו, וכמו שבתרומה לא מועילה בכה"ג משום דבעינן לדעתכם דוקא, ככה ג"כ פסול בכאן משום דבעינן לשמה דוקא וסתמא לא מועיל⁶⁸⁸וכן כתב הגהמ"ח בספרו דרכי הקנינים (שמעתתא ח פרק כ), עיין שם שיישב לפי יסוד זה קושיות נוספות שמקשה שם המחנה אפרים על הסובר דבעינן שליחות לכתיבה. וע"ע בחי' הגרנ"ט (גיטין סי' עט-פ); ספר הזכרון דרכי מנחם (מהגרנ"פ, בדיני זכיה מטעם שליחות ובדיני שליחות). וע"ע בבנין שלמה (לבעל החשק שלמה, סי' ט) שכתב נמי בדרכו של הגהמ"ח דלעיקר ההפרשה לא בעינן שליחות ורק מצד ה'לדעתכם' הוא דבעינן שליחות, וביאר שם דלדעת הרמב"ן בעינן שיהא למעשיו שם מעשה המשלח, וממילא דצריך שיהיה ציווי המשלח ושייעשו מחמת ציוויו (אך אין דרכו שם תואמת לגמרי את שיטת הגהמ"ח ודו"ק), וגם הוא כתב ליישב לפי הבנת דבריו גבי תרומה את ענין שליחות לכתיבת הגט, וזה לשונו: "ולפי כלל דברינו בשיטת הרמב"ן בדיני זכיה וכו' אלא דזה לא קשיא כלל עפ"י דרכנו, דכל מאי דצריך לצווי המשלח אינו מדיני מינוי שליחות לענין 'דיהא כמותו', ורק הביאור דע"י הצווי נחשבו מעשיו למעשה המשלח, וא"כ כיון דבזכיה אית למעשה הזוכה תורת מעשה גם בלא פרשת שליחות, א"כ א"צ דיהא מעשה המשלח ופשוט דאין צריך ציווי, המורם מכ"ז דהגם דסבירא להרמב"ן דבשליחות מהנו מעשיו ע"י דהוו מעשה המשלח מצינו בתרומה ובזכיה דמהני גם אם לא הוי מעשה המשלח, ומשום דלעצם המעשה לא בעינן לתורת שליחות". ודו"ק היטב..