המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ס״זHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 67
א׳ועי' ברמב"ם שם (הלכה ט) "האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו או לשפחתו לתרום, והלכו לתרום ובטל שליחותו קודם שתרמו, אם לא שינה השליח תרומתו תרומה" - והראב"ד משיג על זה ואומר "מה ראה המחבר שפסק כריש לקיש וכו' דאמר לא אתי דבור ומבטל דבור, ולית הלכתא כוותיה". ועי' בכס"מ שם. ואחרי כל דבריו בזה עדיין קושית הרמב"ם במקומה עומדת683ראה מרכבת המשנה (חלק ג כאן) דמש"כ הרמב"ם 'שותף' הוא דוקא, אבל בשליח איה"נ דיכול לבטל דבריו. אמנם באור שמח העיר, דהטור והשו"ע והסמ"ג העתיקו דברי רבינו וכללו גם שליח בדבריו..
1
ב׳אכן לפי דברינו הנ"ל אפשר למצוא נמוק להרמב"ם גם בזה - דהנה גם לר' יוחנן דאמר אתי דבור ומבטל דבור זהו כל זמן שהדבור לא פעל עדיין את חלות הדבר, דלאחר שפעל כבר את השליחות אין זה כבר נחשב או למחשבה אלא למעשה - וכל דינא של ר' יוחנן הוא באומר לאשה התקדשי לאחר שלשים יום וחזרה בתוך שלשים שהחזרה היתה בשעה שעדיין הקדושין לא פעלו את החלות, אבל במקדש סתם, אעפ"י שגם שם נעשו הקידושין ע"י דיבור לא שייך להגיד אתי דבור ומבטל דבור, מכיון שהדבור כבר הביא למעשה - והדברים פשוטים ואינם צריכים אפילו לפנים, ומהאי טעמא סובר ג"כ ר' יוחנן כשעשתה שליח לקדש את עצמה וחזרה, שגם בזה אמרינן "אתי דבור ומבטל דבור", אע"פ שהדבור כבר הביא לחלות של השליחות, כי ע"י זה הוקבע על השליח שהוא כמותו - אבל זה לא נקראה חלות כיון שהשליח פועל ברצון של המשלח, והרצון שלו גומר רק בשעת מעשה, והראיה, שכל המעשה של השליח פועל רק מפני שהוא כמותו של המשלח, סימן לדבר, שהמינוי כשהוא לעצמו עדיין לא עשה מעשה, אלא שהמינוי קבע רק את השם שממנו יתהוה המעשה, וכל זמן שלא עשה השליח את שליחותו עדיין נקרא זה לפני המעשה684ועיין לעיל (אות מט) ומה שצויין בשם בענין אתי דיבור ומבטל דיבור והגדרת הגהמ"ח בענין זה..
2
ג׳אכן כל זה במקום דבעינן מושג של רצון על עצם חלות הדבר וטרם שבא הדבר לידי חלות עדיין זה לפני המעשה, אבל במקום שבעינן דעת, שזה לא נאמר כאמור לעיל על חלות הדבר, אלא שדי מה שבדעתו לעשות, ובשביל זה כאמור לעיל לא בעינן בזה ג"כ את השלוחו של אדם כמותו אלא לשלוחו של אדם בלבד, הנה מצד המשלח כבר נגמר הדבר במינוי השליחות לבד, שהרי בין כך ובין כך איננה מתיחסת ההפרשה כשהיא לעצמה אל המשלח, ובכן הלא מצדו כבר נעשה הכל685בדרך זו שהפרשת תרומה מקרי 'מעשה' כבר כתבו האחרונים, אלא שהם באו דמקרי מעשה מצד דבתרומה אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ראה: פני יהושע (קידושין נט, א); קרן אורה (נדרים כט, ב); דברי חיים (אוירבך יו"ד סי' מו), עיין שם גם בהגהה מבן המחבר; שערי יושר (שער ה פרק כב).
ויותר דומה לסגנון הגהמ"ח, ראה מש"כ בספר בית דוד (להג"ר דוד ביסטריץ, יו"ד סי' שכג), שמה שהתרבה בשליחות דתרומה שנחשב כאילו המשלח תרם (עיי"ש שהוא לא מטעמיה דהגהמ"ח אלא מגזיה"כ), אלא שהוא הקשה שם על עצמו, דאם תרומה מקרי מעשה מאי טעמא מהני שאלה על זה מטעם זה גופא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה, וכתב שם לחלק בין עקירת השליחות לעקירת הדיבור, דעקירת השליחות נחשבת כמעשה ולא מהני דיבור לבטלו, משא"כ לענין שאלה ובא לעקור שם תרומה, זה לא מקרי מעשה אלא דיבור, ואכתי צ"ב החילוק. וע"ע אמרי אביגדור (בענין שליחות); שערי חיים (גיטין סי' נא); תורת זרעים (פ"ג מ"ד)..
ויותר דומה לסגנון הגהמ"ח, ראה מש"כ בספר בית דוד (להג"ר דוד ביסטריץ, יו"ד סי' שכג), שמה שהתרבה בשליחות דתרומה שנחשב כאילו המשלח תרם (עיי"ש שהוא לא מטעמיה דהגהמ"ח אלא מגזיה"כ), אלא שהוא הקשה שם על עצמו, דאם תרומה מקרי מעשה מאי טעמא מהני שאלה על זה מטעם זה גופא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה, וכתב שם לחלק בין עקירת השליחות לעקירת הדיבור, דעקירת השליחות נחשבת כמעשה ולא מהני דיבור לבטלו, משא"כ לענין שאלה ובא לעקור שם תרומה, זה לא מקרי מעשה אלא דיבור, ואכתי צ"ב החילוק. וע"ע אמרי אביגדור (בענין שליחות); שערי חיים (גיטין סי' נא); תורת זרעים (פ"ג מ"ד)..
3
ד׳ואפשר להסביר את הדבר עוד ביתר בהירות, הנה שם בגמרא גופא אנו מוצאים "איתיביה ר"ל לר' יוחנן כל הכלים יורדים לידי טומאתם במחשבה ואין עולים מטומאתם אלא בשינוי מעשה - וכו' - בשלמא מיד מעשה לא מפקה כלל אתי דבור ומבטל מעשה, אלא מידי מחשבה מיהא תיפוק? שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי - וכו' - מה יתן דניחא ליה אך יותן דניחא ליה". ופירוש רש"י בזה דחוק.
4
ה׳אכן גם שם ההסבר הוא ככה, כי גם שם אין מושג של רצון בחלות הטומאה, אלא מושג של ניחא ליה בהשם כלי, או בהמים היורדים על הזרע - וזה כבר פעל ה"ניחא ליה" והוה כבר אחרי מעשה, וה"נ ג"כ בתרומה שאין אנו צריכים בזה למחשבה, אלא לדעת שידע מההפרשה הצריכה לבוא, וכיון שהוא יודע זהו כבר המעשה.
5
ו׳ועוד נקודה, כי כפי שאמרנו לא היה שייך בתרומה גם המושג תנאי, כמו שלא שייך תנאי בפעולה שדרושה בה רק כוונה ככה ג"כ לא שייך תנאי בדבר שדרוש רק דעת, כי אף אם לא נתקיים התנאי אך שס"ס הוא ידע מזה, אלא שכל התנאי בא בזה מצד שאלה כיון שהוא בתוכ"ד כנ"ל, אבל בנוגע לביטול כפי שכבר ביארנו במק"א686ראה דרך הקודש (שמעתתא ג פרק ד ופרק לד). וע"ע בשמים ראש (שאלה רד); קרן אורה (נזיר יא, א); מהר"ץ חיות (גיטין לה, ב); אור שמח (הל' יבום וחליצה פ"ד הכ"ד); חי' הגרנ"ט (נדרים סי' נז); חי' מרן רי"ז הלוי (ריש הל' נזירות בשם הגר"ח). וראה חי' הגר"ש רוזובסקי (נדרים סי' ו) מש"כ בדבריו ובהערה שם. שזהו ג"כ מושג של תנאי, ובמקום שיכול להתנות תנאי יכול לבטל ממילא בתרומה ג"כ לא יכול לבטל, אעפ"י שבזה מועיל תנאי הנה כל זה מצד שאלה בתוכ"ד, אבל לא כשמבטל אחרי הזמן - כנ"ל.
6