המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ס״וHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 66
א׳והנה הנחנו מקודם677אות סא. דבנוגע לתנאי ושליחות שוה המושג דעת להמושג רצון - כנ"ל, אבל מתוך המשך הדברים כבר יוצא לנו שהשליחות בתרומה איננה שליחות במושג של "שלוחו של אדם כמותו" - כנ"ל.
1
ב׳וזה מתאים ביותר לפי הנחתנו שהרצון הוא דבר נפרד מהמעשה, אבל הדעת כמו הכוונה הינם קשורים להמעשה, ודעת פירושה דעת המעשה, וע"כ לא שייך בזה המושג שליחות כבכ"מ שהשליח עושה את הפעולה עפ"י רצון המשלח ובשביל זה הוה כמותו כנ"ל678לבאר כוונת הגהמ"ח נראה להוסיף שאף שבקנין ומכירה וכדומה, דודאי דבעי שם ל'דעת' ולא רק ל'רצון' ועכ"ז בודאי בעינן לשליח כמותו וגם שייך בזה ענין תנאי. ומדוע לא יוקשה קושיית הגהמ"ח דלקמיה (וראה בהערה שם).
אבל באמת לא קשיא, דלכאורה גם הקושיה הבאה אינה מובנת, דהא כל הכלל הוא רק לחד גיסא, דהיינו דמילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי, שכיון שליתא בשליחות אף שבעינן לזה מחשבה לא שייך בזה תנאי, אבל להיפך אם בעינן מלבד הכוונה והדעת גם רצון, סגי בזה לבד שלא יוגמר הדבר עד שיתקיים התנאי, ובאופן כזה אף מהני שליחות גם על ענין הדעת, והדעת לפעול את הדבר נעשית על ידי השליח שמקיים את רצון הבעלים.
משא"כ לענין תרומה, הנה הגהמ"ח לדרכיה אזיל שכתב להוכיח (לעיל אות ס) שבתרומה ליכא ענין של 'רצון' רק ענין של 'דעת', ומהאי טעמא לא שייך שליחות כי הדעת היא בלתי נפרדת מהמעשה והמעשה קיים בכל אופן, כמו בענין מחשבה וכוונה שלא מהני בזה שליחות ולא תנאי, ועל כן הוקשה לו, א"כ לא יהני תנאי גם בתרומה כיון שכל מה שמצורף בענין הדעת והכוונה הוא בלתי נפרד מהמעשה ועל זה לא שייך תנאי..
אבל באמת לא קשיא, דלכאורה גם הקושיה הבאה אינה מובנת, דהא כל הכלל הוא רק לחד גיסא, דהיינו דמילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי, שכיון שליתא בשליחות אף שבעינן לזה מחשבה לא שייך בזה תנאי, אבל להיפך אם בעינן מלבד הכוונה והדעת גם רצון, סגי בזה לבד שלא יוגמר הדבר עד שיתקיים התנאי, ובאופן כזה אף מהני שליחות גם על ענין הדעת, והדעת לפעול את הדבר נעשית על ידי השליח שמקיים את רצון הבעלים.
משא"כ לענין תרומה, הנה הגהמ"ח לדרכיה אזיל שכתב להוכיח (לעיל אות ס) שבתרומה ליכא ענין של 'רצון' רק ענין של 'דעת', ומהאי טעמא לא שייך שליחות כי הדעת היא בלתי נפרדת מהמעשה והמעשה קיים בכל אופן, כמו בענין מחשבה וכוונה שלא מהני בזה שליחות ולא תנאי, ועל כן הוקשה לו, א"כ לא יהני תנאי גם בתרומה כיון שכל מה שמצורף בענין הדעת והכוונה הוא בלתי נפרד מהמעשה ועל זה לא שייך תנאי..
2
ג׳אלא שלפ"ז יוקשה מעט גם זה, איך שייך המושג תנאי בתרומה, שלכאורה כמו שלא שייך המושג תנאי בדבר הדרושה בו רק כוונה, מפני שגם אם לא נתקיים התנאי ס"ס כיון וידע מה שהוא עושה, הלא ג"כ בדעת כיון שגם זה נאמר על דעת המעשה. וס"ס אף אם לא נתקיים התנאי אי אפשר להכחיש את המציאות שידע בשעת המעשה את המעשה?
3
ד׳ולכן באמת הנה כמו שהנחנו שלמושג השליחות שבתרומה יש מושג אחר משליחות שבכ"מ, ככה ג"כ למושג התנאי שבתרומה יש מושג אחר מבכ"מ.
4
ה׳וזהו עפ"י מה שביארנו בספרנו דה"ק שמעתתא ג' (פרק ד) בישוב הקושיות שמקשים679עיקר הקושיה הובאה כבר בתוס' (נזיר יא, א); רמב"ן בבא בתרא (קכו, ב), דתנאי שבינו לבין עצמו אין צריך משפטי התנאים; ריטב"א כתובות (עד, ב), ועוד. ובספרו בדרך הקודש (הנ"ל) הביא קושיות האחרונים, וצויינו דבריהם לעיל (מדה טו אות י), ושם דרך אחרת ביישוב הקושיה (ועיין שם אות סב, בדומה לתי' הרמב"ן). איך יתכן תנאי בנדרים ונזירות הלא כללא היא שבכ"מ שאין שליחות אין ג"כ תנאי? ותירצנו ששם אנו באים מצד שאלה, ואעפ"י שלכל שאלה אנו צריכים פתח חרטה; אך עפ"י דברי התוס' בנזיר (ט, א ד"ה אין אדם וד"ה אין שאלה) דלכן לזה דאית ליה שאלה בנזירות, הנה באומר הריני נזיר מן הגרוגרות לא הוה נזיר - אעפ"י דלכל שאלה נחוצה חרטה, אך בכאן זה הוה כמו נדר ופתחו עמו680ראה מש"כ הגהמ"ח במדה טו (אות סב), ושם צויין לדברי הגרי"ז שכתב דתנאי דנדרים ושבועות הוא מדין 'האדם בשבועה', עיין שם דהתוס' שהקשו הוא משום דס"ל דענין תנאי הוא בגדר אתי דיבור ומבטל מעשה, ועיין בספר הזכרון ברית אברהם (עמ' תקעח) מהגרנ"פ שדן בדבריו. וע"ע קובץ הערות (סי' עו ס"ק ז-ח)..
5
ו׳וככה ג"כ בתרומה כשמתנה תנאי אין אנו צריכים כלל בזה למשפטי התנאים, כי מכיון שמועילה שאלה בתרומה, הנה התנאי שהתנה הוה כמו נדר ופתחו עמו כנ"ל - ובאמת אין אנו מוצאים שנצטרך בתרומה לכל משפטי התנאים, ולפי דברינו הנ"ל באמת לא נצטרך בזה למשפטי התנאים681ולדברי הרמב"ן הנ"ל בלא"ה לא שייך משפטי התנאים בדבר שהוא בינו לבין עצמו. ועיין בדברי הרמב"ן הנ"ל ובנדון האחרונים אי בנדרים ונזירות בעינן למשפטי התנאים במש"כ המהרי"ט אלגאזי בספרו שמחת יום טוב (סי' ה). ובעיקר הדבר אי בעינן משפטי התנאים בתרומה, ראה מעדני ארץ (תרומות הלכות פסוקות על הרמב"ם פ"ד הי"ז); דרך אמונה על הרמב"ם (שם, בביאור הלכה בהרחבה)..
6
ז׳ושבתי וראיתי כי יש סמוכין לדברי אלה ברמב"ם פ"ד מהלכות תרומות (הל' יז) "המפריש תרומה על תנאי אם נתקיים התנאי הרי היא תרומה ואם לאו אינה תרומה, וכן המפריש תרומות ומעשרות וניחם עליהם הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין לו שאר נדרים, ותחזור חולין כמו שהיתה, עד שיפריש פעם שניה אותה תחילה או פירות אחרות" - ולמה ערבב הרמב"ם את שני הדברים, את הדין תנאי והדין של שאלה ביחד? אם לא להדגיש שמושג אחד להם, וגם בתנאי אין אנו באים בזה מטעם משפטי התנאים, אלא מצד המושג של שאלה כנ"ל682בדרך אמונה (על הרמב"ם שם) הביא שיש שלא גרסו תיבת 'וכן' דבאמת אין לו שייכות (וכן הוא בכתה"י של הרמב"ם במעשה רוקח). אך לדברי הגהמ"ח מיושב שפיר השייכות בין הדבקים, וכן העירו האחרונים דנוסח זה אתי שפיר להבנת הגרי"ז הנ"ל..
7