המידות לחקר ההלכה, חלק ב, טז; מושג הזמן ס״הHaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XVI 65
א׳ועי' שם בירושלמי תרומות הנ"ל "מאן תנא קטן דלא כרבי יהודא, דתניא קטן שהניחו אביו במוקשה והיה תורם ואביו מוכר על ידו תרומתו תרומה, לא הוא שתורם אלא אביו אמן על ידו", והוא ג"כ כדברינו הנ"ל, דלענין עצם ההפרשה לא בעינן בזה ה"כמותו" אלא רק שלוחו של אדם לבד, וז"ש "לא הוא שתורם אלא אביו שאמן על ידו"673כן היא גירסת רוב מפרשי הירושלמי. ועיין שם בר"ש סיריליאו שגרס כגון שאביו מאמין על ידו, וכן בקטן שאביו מוכר על ידו, וביאר דלשיטת ר' יהודה יש שליחות לקטן, לפי זה ל"ש כל נדון הגהמ"ח. ובעיקר הדבר אי לר' יהודה יש שליחות לקטן, ראה הר צבי (עניני תרו"מ סי' א סק"י), שציין לדברי התוס' בגיטין (סה, ב) דמסתברא דהא דמיעט קרא שליחות לקטן הוא דוקא בתרומה דליתיה בתרומה דנפשיה, וא"כ י"ל דר' יהודה לא פליג על עיקר הדבר שאין שליחות לקטן, אלא דס"ל דאיתיה בתרומה דנפשיה ועל כן יש לו שליחות, אלא שהעיר שאין זה אלא לשיטת רב יהודה שם ולא לשיטת רב חסדא, וציין עוד להגהות חסדי דוד על התוספתא (פ"א ה"ד), ועיין שם גם בחזון יחזקאל (על התוספתא הנ"ל)..
1
ב׳וכל הספק שמה הוא "למפרע נעשית תרומה או מכאן ולהבא", כי על "למפרע" כבר יש להסתפק מצד דבעינן דעת בעלים ועל דעת הבעלים לא מועיל אפילו האנן סהדי שלנו כנ"ל, אבל על מכאן ולהבא אין שום ספק כנ"ל ומכאן ראיה שבאמת לא בעינן בזה ה"כמותו" כנ"ל674ספקו של הירושלמי הנ"ל הובא לעיל (אות נה) כתירוץ נוסף על הרמב"ם. והנה בנתיה"מ שם ס"ל שכשהוא מכאן ולהבא הרי זה כאומר לכשירדו גשמים שהוא רק קובע את זמן החלות, וה"נ כאן הוא קובע שזמן החלות יהיה לכשיבררנו הקטן, וחסרון ברירה אין כאן כיון שהוא רק מכאן ולהבא (אך באמת הירושלמי מסתפק בזה). וע"ע עונג יו"ט (סי' צג); אחיעזר (ח"ג סי' סג); מעיל שמואל (אחר מס' ערלה, קונטרס בענין שליחות בתרומה אות א), ושם מו"מ בנדון עם הגרצפ"פ (עיין בהר צבי על הירושלמי תרומות)..
2
ג׳ועי' שם עוד על מה שאנו למדים מאתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית "אתם עושים שליח ולא בישראל ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו בישראל, מתיב ר' אושעיה - וכו' - אמר רשב"ג ומה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו תורם, הא אם ירצה תורם? ר' אבא אמר באומן על ידו", וחזינן שגם העכו"ם יכול לעשות שליח בכה"ג ובודאי אם היינו דרושים בזה ל"כמותו" לא יצוייר הדבר כי בעכו"ם אין שליחות של כמותו, ורק ג"כ מטעם הנ"ל שבזה לא בעינן רק ל"שלוחו של אדם" לבד.
3
ד׳ועי' בקידושין (נח, ב) "נימא כתנאי הגונב טבלו של חברו משלם לו דמי טבלו של חברו, ר' יוסי ב"ר יהודא אומר אינו משלם אלא דמי חולין שבו, מאי לאו בהא קא מיפלגי, דמר סבר טובת הנאה ממון, ומר סבר טובת הנאה אינה ממון. לא דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון, והכא בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ובמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין קא מיפלגי" וכו'. ועכ"פ נראה מכאן, דגם כל זמן שהוא טבל אין להבעלים בחלק התרומה רק טובת הנאה, ונראה שכולי עלמא מודים שאין ההפרשה מחדשת איזה קנין, כי הקנין של השבט כבר היה מזמן שהוקבע על זה שם טבל.
4
ה׳ועלינו להגיד, שאפילו לאלה הסוברים שאיסור טבל הוא איסור מיוחד, ולאו משום ד"פתיכא ביה תרומה", אבל עכ"פ במה שנוגע לקנין השבט כו"ע לא פליגי שזה נעשה תיכף משעה שהוקבע על זה השם טבל675ראה מה שצויין לעיל (אות סג) מהאחיעזר, שכתב נמי כסברא זו, אלא שהוא כתב דהא גופא אשמועינן בקרא (דליכא חומש בטבל) שגם ממון כהן לא פתיך ביה עד שעת הפרשה דלא זכה בהן השבט (וכן הוא במקנה קידושין שם), ולסברת הגהמ"ח צריך לומר דס"ל שהוא גזיה"כ גרידא, אבל עיקר הסברא כדקאי קאי שמשעת הטבל כבר פתיך ביה ממון כהן..
5
ו׳ועי' במהרש"א שם שמקשה לפי הס"ד דהמחלוקת היא אם טובת הנאה ממון או אינו ממון למה להו למיפלגי בהגונב טבל ליפלגו בגונב תרומה?
6
ז׳אך לפ"ד מובן שאין כאן קושיה כלל, דחידוש גדול קמ"ל בזה, שאף כשהפירות טבל אין לו להבעה"ב אלא טובת הנאה, ואין אנו אומרים שכל הקנין של השבט נעשה רק משעת ההפרשה כנ"ל676ראה במקנה שכתב בדרך זו אך להיפך, והיינו למה שנתבאר שקמ"ל קרא שאין זוכים הכהנים רק משעת הפרשה, א"כ קמ"ל לשיטת ריב"י שם, שאפ"ה שמתנות שלא הורמו הרי הם ממון בעלים, אפ"ה אין משלם לבעלים כיון שסופו לתרום ואינו מפסיד, וכעי"ז ברש"ש שם. וע"ע קרן אורה (נדרים פד, ב). ובעיקר הנדון אם פתיך ביה ממון השבט משעת טבל או רק משעת הפרשה ואי תליא בפלוגתא דמתנות כמי שהורמו או לאו, ראה גם שערי יושר (שער ה פרק ו) שדן שם גם מאי טעמא לא יהיה תלוי אי בתר מעיקרא אזלינן או בתר תבר מנא, וביאר החילוק בין הזכות הכללית של שבט הכהונה לזכות הפרטית של הכהן, והביא דם מדברי התוס' (סוכה לה, א) דהא דאין יוצאין באתרוג של טבל הוא משום דהוי כאתרוג השותפין דכהן ולוי שותפים בו..
7