הלכות קטנות, הקדמת בן המחברHalakhot Ketanot, An Introduction by the Author's Son
א׳הקדמת בן הרב המחבר יצ״ו ה׳ אתו את הברכה
1
ב׳יודע המחשבות ובוחן הלבבות יחיד הבורא המשקיף על הנסתר ועל הנגלה אשר אין מנוס מדינו. ואין קץ למלכותו ועין כל אליו משברת. הוא היודע כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא. אני נטפל לעסק זה. ונאמן עלי הדיין. כי כל מחשבותי ומהלכי. כאשר חשבתי דרכי ועלתה על לבי מעודי עד היום הזה. לא היה ח״ו להתייהר ולהתגדל ולספר בציון שמי ותהלתי. או לקנות לי שם במקום גדולים מחקרי לב אשר אענדם לראשי עטרת תפארת. ולעולם לא זאת בקשתי. ולא אנכי מבקש. יען ידעתי גם ידעתי. ערכי עלי כערך הדיוט הקל ומקומי כשיעור יתוש. כצל קומתי. וצל קורתי הקטנה בחכמה אשר ממני נעדרת. היום כעשר שנים. אשר עונותי התעו אותי מבית אבי ומארץ מולדתי. וגרשוני מהסתפח היום. בנחלת ה׳. אדמת קדש. היא עיר המנוחה לעם היושב בה נשוא עון. בחיים ובמות ההולכים בתוכה ד׳ אמות עונותם מכפרת. שפע אדון עולמים ינקו מרומי הברכה העליונה. גולת הכותרת. היא עטרת תפארת. ישראל אשר במותם לא יתפרדו כל עצמותם. בצער גלגול מחילות שם שם לו חק ומשפט ומשמרת. שם יחנו ושם יסעו הגופים הנוראים. האנשים האלהיים המה הגבורים. ישישים מחוכמים. ששמם בוראם עבדים מתמידים להתענג בסיפור כבוד תורתו. בחיים ובמות. מבלי לאות ועמל. הוחן להם מן הטוב הצפון. שיעור רחב ידים. כיד ה׳ הטובה. ויחזו את האלהים. ויאכלו וישתו וישבעו ויותירו כדבר ה׳ לומדים ומלמדים תורה מתוך הדחק עומדים בבית ה׳ בלילות לוחמים מלחמות ה׳ בעשתרות קרנים כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים. המה נפלאו ממני בפלאי מעשיהם וגבורתם ולהם יאות ההדר והאדרת. לא לי צעיר זבובים. קצוץ כנפים שקוע בכלא מעוך בכבול חלוש ההרכבה רפה המזג נתר הקשרים אשר ידעתי מעוט ערכי וקוצר השגתי גוש עפר רמה ותועלה נבער מדעת ונפשי מאוד יודעת. בשבתי הבית מעט. גם פה לא עשיתי מאומה. במועצות לדעת כאשר עין רואה ואזן שומעת. ובכל הארץ מודעת. כי עודני באבי כלו ימי ושנותי ופרקתי עול הלימוד והשקידה בשע״ר הגדול אשר לזאת אבכה בכי יעזר. ואשא בשרי בשיני כי כלו ביגון זה חיי. והרי אני כבן שלשים שנה. סמוך אעפ״י שאינו נראה ושאגה לי כלביא ולבי מר כפלים לתושיה כי נדחה ממני עד לב השמים. כלפיד יבער כי אנכי מדעת נבער ואפילו המעט מצער. שלמדתי בקטנותי לא עלה בידי לקיימו בבחרותי ותקפה עלי משנתי. כי גליתי ולא כדרך הגולים ושלא במקום תורה נתארך גלותי. ואף כי רחש לבי דבר טוב. בערב במלון. להיות חוזר על ההיא גרסא דינקותא ואתאפק לכתוב איזה דבר על הנייר ועל הדפתרא על דרך חסורי מחסרא והכי קתני. אנן אבות נזיקין מתנינן לה. כי שבר על שבר יחדיו ידובקו והיו לבצר אחד. לימודי הוא קרעים וקרעי קרעים. וזו רעה חולה כי זכירתי גם היא נאנחה ותשוב אחור. הרחק הרחק מטחוי קשת. באופן שאינו עולה בידי ממנו לא שליש ולא רביע כי הבשר המליח. פולט ואינו קולט והרוח זורה ומפזרת. יגון יומי ואנחה לילי. כי אחרי שובי נחמתי ולמקום אבותי לא הגעתי בהיותי שליו בביתי מושל בכל שכיות החמדה והמתנתי ונתרשלתי עד כי מן שמים נלחמו הככבים ולא הצליחוני בקנינים. והסירו את עדיי מעל ראשי שועי אלופי ומיודעי הוא הרב המופלא מ״ה מ״ז ז״ל נדד ממני ואני נשארתי לבדי גבר אומלל לראות יגון ועמל בלא זכות לעמלה של תורה כי אם אל הצער והסערה כאשר זה דרכם של כוכבי נשף בערב יום ישפילו מטה העליונים. ושחו גבהות ארזים עד אשר ישאירום כקנקנים רקנים מוטים על צדם והם נופלין מאליהן והאזובים יעלום עדי רום המעונים אשר גם בזה היתה במעל יד הזמן בלתי נאמן נכמן ונטמן אשר נצב במצב כקצב לזבוח לטבוח יערוף יטרוף באפו ובחמתו ירדוף יהדוף לא ישוב ידו מבלע קולע צולע אל ירך אנשי שם ויחס אוהב כל בני נבל בלי שם ומואס באנשי שם ארץ נתנה ביד רשע ויעצור כל מזימותי וחובל עול תורה. על זאת ישתומם לבי יבהל לא יאר אורו כי אראה שמי המחשבות שבות ורצות ובל אדע מה אעשה אם אחריש ואחשה. ברעב ונקשה או אשיחה במר נפשי ואהמה להשמיע במרום קולי קול ענות חלושה שתשמע בת קול הברה אך עתה הלאני כלכל כי ראיתי חמס וריב בעיר ואראה כי אזלת יד ובמקום אשרי העם המחזיקים ביד לומדי התורה:
2
ג׳איכה יועם זהב השתות יהרסון מנטורי האי קרתא החריבו קרתא קדישא והחשיכו המאורות וקלקלו הצנורות והפכו אותם לבורות נשברים אשר לא יכילו המים. ויהפכו כל המים הצר ביא״ר לד״ם דם יחשב לאיש ההוא. איש הדמים ואיש הבליעל דם שפך לא יאבה ה׳ סלוח לו. כל לו ולהם הסמוכים זה לזה. יושכו מסילוא דלא מבע דמא ודמים בדמים יגעו כי רבים דמים שפכו קנאת ה׳ צבאות תעשה זאת אשר עצמותי היא מרקבת ומפררת והצע״ר הזה שגור בסגור לבבי הוא לבדו הסעיר את רוחי כי בלשוני אדבר ואעשה מסגרת ולזאת תורה בבכי ממררת:
3
ד׳אחרי ראותי כי בארזים חוזים נפלה אימת יראת שלהבת. ופחד הרשעים בעושרם ועוצרת ואין דורש ואין מבקש ואפן כה וכה וארא כי אין איש. עוזר וסועד. להקים יריעות המשכן ואהל העדות ולחזק דגל התורה בתורה לשבר מלתעות מעול וחומץ. הממלאים גרונם של הת״ח חומץ מה יעשה האזוב אשר כמוני. בעכבו בעצבו. ובוז ניבו. אחרי שנקטף מאיבו. בריע המזל והמון גליו. אשר הקיף עלי. והקמני לו למטרה. וחציו השנונים. בי ירה ירה. הביאם בכליותי מבתי בראי ומבתי גוואי. ולהרע לי קם כנשר. ואך לטוב תלעותיו מתונים. אחת היא על כן אמרתי. דאגה בלבי אשיחנה. ותרוח לי. ויהי מה ראתי לגלות טפח נסתר ונגלה לא ראי זה כראי זה. הצד השוה שבהם כי לא ידעתי ספורות וסדרן של כתובים. סובל על כרחי עד תום כחי. משתאה מחריש. מתעצב לעבר. נבהל להווה. ירא לעתיד. ובל אדע מה אעשה. ואנה אפנה לעזרה. להצילנו מרעתי. וממבוכות רבות הבוערות בי. כאש אוכלת בעצמותי יקד יקוד. כשריפת בני אהרן נשמה וגוף קיים רואה ואינו נראה. רק נדחה מפני השעה. גרופה וקטומה. פשתה המספחת. כאש להב. בסופה ואין מכבה ומים מי התורה. אין לשתות כי כל מה שהירדן עושה לשבעים שנה. אין בו כדי גמיעה והאש בלבי בוערת. על דא ודא ודאי קא בכינא עיני בוכיה פלגי מים. יאורים נהרים נחלי ידים כי זכר כל המעשים אשר לא יעשו עלה בלבי ועצבי וכאבי נעכר. סביך אבשרא. ולא ראיתי מנחם עד הנה. ועדיין המחלוקת במקומה עומדת. לא תמיש. כצור החלמיש לא נעו אמות סיפיה. וקומות חומות ארמנותיה גבהו מאד מאד. עד חצי השמים והנה ששון ושמחה נסו לקולה והאנחה שוברת הגויה במחוגה אלהית מתוארת. מחלוקת דגרמי תברא אש להבת שלהבת המחצבת רהב. תפול מן השמים. להחריד ולהפריד. שריד מעיר. לחלק תצא הבערה. ואכלה המים אשר בתעלה. מה אמולה. לבתי במקום גילה. שם תהא מעוף צוקה ואפילה קיימא ושרירא גם כי אצעק ואשוע ימים על שנה כי האי גוונא עד כי ה׳ ישמע משמים ויתמו חטאים מן הארץ כי חכיתי לה׳ המסתיר פניו וכו׳ קויתי לו ייטיב אחריתי מראשיתי. ושמן שסך לי אבי אמא בילדותי. תעמוד לי בגלותי ויאיר עיני בתורתו בזקנותי ושבתי להקים שם אבהתי. ויחזיק מועט את המרובה. אשר חפצתי תאבתי וחשקתי. להשכיל ולהטיב. לי ולבני גילי אשר כערכי. במנה הראויה להתכבד. בזכות הרבים וסוף כל סוף לא תהיה האמת נעדרת:
4
ה׳והשם ה׳ אקרא אלי עזר. מלך עוזר ביום צרה. גוזר ומקיים. לו אוחיל יהיה לי לעזרה יסובבני יעזרני יאזרני חיל. אלך לי אל הר המור ומאחר שהתחלתי והורתי ולדתי בקדושת הארץ אגמור ולאורך ימים. תהיה שם מנוחתי. ואחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש בחיים ובמות. והיו לאחדים בידי ואחבר את האהל. להיות אחד בלב א׳. אשכים ואעריב להבין מתורתו נפלאות. ולשוני ההלל תהיה גומרת לשם אלקי יעקב אבי. אשר עד כה עזרני. הערני והדריכני. למדני והביאני ער הלום. וכד רעיוני הוו סליקו על משכבי בלילות ורוח עברה על פני ותדד שנתי מעיט והמחשבה לא הניחה לי לישון. ולי מעוררת:
5
ו׳ואומרת עד מתי ה׳ אלהי צבאות. קץ התלאות. העולות ויורדות עמי עד לחיי ומכשולי הזמן המונעים ויושבים ממולי אדוקים בי. אשר בהם אין דעתי מתקררת:
6
ז׳וישלח מלאך טוב ופרקליט המלמדני להועיל. ויוכיחני על פני. בטובה מרדות אחת. ויורני ויאמר לי. בכתב ובע״פ. עד מתי עצל תשכב על צדך. ותתן את פיך ולבך שוין. להחטיא את בשרך כלך מדברך אלה. הטוב אתה מאביך הראשון. בחור שבאבות. כי אף שקדמה לו ההבטחה אחזו פלצות ירא שמא יגרום החטא וכו׳ (ברכות ד׳.) ואתה לא כן הסיבות לבך אחורנית. וזה עשר שנים גורשת מהסתפח בנחלת ה׳. ולבנות לך בית בארץ החיים. לנטוע שמים ולייסד ארץ. אשר לא תוהו בראה כי אם לשבת יצרה ותושיה נדחה ממך. עשה זאת איפה והזדרז. על כל מה שתשלוט וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה לא ימנעהו ממך משפטי הכוכבים הנבוכים ומערכתם כי אם חולש הרעיון ועצלות הידים ודע נא וראה כי האלהים נתנך עליון. על כל המוצאות הבחיריות בחור בטוב ומאוס ברע. ואת הטוב תקבל מאת האלהים. ולילה כיום יאיר לך. בעה״ז. מעין העה״ב ואם תאבה שמוע אלי. בעוד כפתך רעננה ואשר כח בך. לרוץ אל המערכה. קום עלה רץ. כאחד הצבאים. להשיג ולהציל מן הרוח ורוח אלהים מרחפת על פני המים. מימה של תורה. הוא הדרך דרך עץ החיים הנצחים ותחילת חכמה יהיה לך לאורה מישור כצמיד פתיל תכלת וקדש עצמך בקדש ישראל כי פארך. ואל תפסע פסיעה גסה על ראשי עם קדש. הליכותיך יהיו הלכות קטנות כהלכות אלי מלכי בקדש. אשר בזה בחיים ובמות תמות נפשך מות ישרים והלכה והיתה בצרור החיים. לחיי עולם אשר נטע בתוכינו. ותן תודה בזבח תודה. בקרבן מנחה וחגיגה. והשען תחת העץ ותאכל מפריו. פרי חדש. ותשבע ותותר מלחם הפנים והיה כל מבקש ה׳ יבא אל אהל מועד. ולא ימושו מפיך ומפי זרעך מעתה ועד עולם. ואתה יהיה בך. כ״ח לעמוד בהיכל מלך. ואל יבטחך יצרך. כי יש עדן ועדנים. להרע ולהטיב. כי דע נא וראה. כי רבים חללי היאוש. ועצלות ידים. וכל אשר תתרשל על הטוב מעשותו בדחותו למחרתו. תוסיף צרה וצר ממך הדרך הישר. כי האלהים נסה כתיב. ויתן ימי שנות האדם בדאגה ובשממון ויהיו חיי צרה למען אשר לא יסור מאחריו וכל אשר תאמר לכשאפנה אשנה תשנה באולת כי מי יודע. מחר התשיגנו. אלה הדברים ודומיהן הן הן הנקנים באמירה לכל חכמי לב וכל הדרכי״ם בחשק״ת שקנא אביך יעקב ישראל סבא. ומשה רבן. אבינו רועינו רעיא מהימנא חשוק ואחוז בהם. ומהם אל תנח ידך. וקום נא שבה פה. צבא רב והקריבם נא לפחתך כי הם השאירום לנפשותם. ברכה אמרך חיים עד העולם זכרם מקור מים חיים. לא יסוף מזרעם. לרצון להם לפני ה׳ לדורות חוזרת. ובשמעי את מוסר אב רב בחכמה אשר בא אלי להזכיר את עוני עמדתי מרעיד ועגמה נפשי עלי כי דבריו טובים ונכוחים ושומע הן להם. ולו אוכל לעשות את הדבר הזה אשר יעיד עלי הבורא כי בו חפשתי יגעתי ומצאתי דלתות העזרה סגורות לפני. וצל הכסף מטה צל החכמה מטה מטה. אשר לזאת חבלי יולדה באו לי כאשה המבכרת. עם כל זה נערתי חצני. ואמרתי זו היא לעשות וה׳ אלהים אמת. יעזור לי ובטחתי וסמכתי. דעתי בכחו של זקן כי דין רפס מבי אבא לאחוז כמנהגי במדת הבטחון ושלא להרהר אחד מדותיו ית׳. כי צדיק וישר הוא. ואמנם אנכי חטאתי. וישלחני ביד פשעי. כי האלהים עשה שיראו מלפניו ואנכי פניתי הבית מבית ומחוץ. וחפשתי חיפוש מחיפוש. וארא כי ערום אנכי. מתורה ומצות דמגנו עלי. אף בעידנא דלא עסיקנא בהו וסוף כל סוף לקחתי מכל אשר נמצא אתי באמתחת גלותי. מנחלת אבותי ואוכל מכל ולא כל אשר הייתי יכול לאכול מאשר טפחו ורבו בזאת התורה אשר שם משה הגיד דבריו ליעקב ומפיו שמעתי שאחר גמר זריעה וקצירה וטחינה אשר זרע וקצר וטחן ולש א״א ז״ל חיבורו הגדול על הב״י וש״ע וקרא לו בשם ״לחם הפנים״ הלך לו לעיר המהוללה רבתי בדעות שרתי במדינות קושטנדינה יע״א להדפיסו בדפוס אשר היה שם בראשונה ובעונתי שם הק״ל קול יעקב. והיתה שם מנוחתו וס״ת שהיה עמו נגנז שם. וכן קרהו ביתר ושאר כתיבותיו לא ידענו מה היה להם כי לא נמצאו בתוך המחתרת ומתורת משה למדנו ועיני דורו ותלמידיו רבני גולה היושבים על כסא ההוראה בע״ק עיר האלהים סלה ה״י ידעי טובא כמה גדול כחו בתורה שבכתב ובע״פ וכבר נתפרסמו קצת מתוקף פסקיו והוראותיו המאירים ומזהירים בשער הגדול הוא הגאון הכהן הגדול בעל שער אפרים ז״ל ועוד לו בשער בת רבים אשר הכין וחקר והדריך דרך לרבים בדרכי נועם אשר להגאון מוהר״מ הלוי ז״ל וכאלה רבות מתשובותיו ומאמריו הנעימים נתפשטו בחייו בע״פ ובכתב יש אתנו על אחת כמה וכמה מן החידושים אשר היה מאסף אתו בקולמוסו באותה שעה קלה שהיה פנוי מעסקי עול הרבים אשר היה על צוארו ובלמדו ספר עם הת״ח אשר היו מקשיבים לקולו אז היתה עליו יד ה׳ והיה דורשה כותבה ומגיה והיתה לו לאות ולמזכרת אדעתא להכינה באורך ימים בימינה של תורה ולשים אותה על הספר הישר וללמדה אל כל בני ישראל ע״י השתדלות ההדפסה כי הדברים הם דברים שיש לרבים זכות בהן. ובעונותי עודינו בן ס״ח שנה עלה משה למרום ואיננו כי לקח אותו אלהים באך לשבט התמ״ט אור ליל הששי בס׳ ואל משה אמר עלה אל ה׳ לחסות תחת כנפיו ולהתענג מזיו כבודו. ואותנו עזב לאנחות והשאיר הדברים אחריו ולא נשאו ק״ו הדשאים בעצמן ויצאו בערבוביא כי הנה הוא יושב ממולי בגן אלהים בארץ החיים הנבחרת:
7
ח׳אכן עתה סעיפי השבוני והעירוני להתחיל ולשים למקצת מן הדברים שארית בארץ וראשון ראשון שעלה בידי מנחלת בית אבי הן המה הלכות קטנות אלו ח״א ושני אשר מצאתים מוכנות מאתו להדפיסם באשר כעת על לבבי אם יגזור הי״ת יען ראיתם באמת הלכות פסוקות קטנות הכמות ורבות האיכות שהמעיין בהם אם יעמיק עין עיונו וידקדק באותיות דברי השאלה והתשובה ימצאם באו במספר במנין נכון אין בהם נפתל ועקש והמעט מחזיק מרובה ובעוז ידו משפט אמת משערת ולהיות כי אנא לגבי אבא חלא בר חמרא ואינו ראוי להקריב מדילי כלום לפני הפחתים מלכי ארץ רבנן ותלמידהון אמר לי לבי להקריב בקרב הלכות אלו קצת דברים מהליקוטים שלקטתי לעצמי מידי יום יום בשם המני״ח שר״ל המלקט משה בן יעקב חאגי״ז ופן יחשדני שומע ורואה בהזכירי מקצת דברים שלא בשם אומרן כאילו ח״ו אני עוסק בהן שלא לשמן אני מנצל את עצמי כי חלילה לזרעא דאבא לסותמן ולהעלימן ומן הידוע הוא שכל דברי הם המה דברי רבותי החיים והנוחי עדן יתענגו ברוב שלום ואנן דמן ואורייתי דמן כי מימיהם שתיתי אם לא רובם מקצתן ובהא עדיפנא מחברי דקא חזינא לרבי מאיר מאחוריה ואף כי לא שמשתי כל צרכי לפניו הן עוד היום גדול כל ימי חיי פעליו אזכרה ומימי ספריו ירוו צמאי ויהיו לראשי עטרת נבחרת ומאוד מאושרת ויען כי ליורש קמתי למשפחת בית אדונתי אמי ת״ם מלבד נחלת משפחת בית אבי אשר גם לה נשארתי רק אנכי לבדי וקרינא עלי כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לבית אמי ראיתי שחובה היתה מוטלת עלי להקים שם אבי אמא בישראל ולזכות לרבים במעט קט כפי יכולתי וכחי מקונטריסיו הנחמדים. והן כעת עלה בידי כהא זה של שלש רגלי״ם דיכול לעמוד לפני מלכים. בל יתיצב לפני חשוכים. ויקרא אל משה מלא בלשון שמלאכי השרת משתמשין בו והקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לו שומעין ביאור דיניו העמוקים במשא ומתן אמיתי באמיתותה של תורה אשר להיות כי רובו ככולו שייך לשלש רגלים אשר בהם נצטוו ונתחייבו בקרבן ראיה זה קורא הדורות מראש שם בפי לקרוא לו בשם קרבן חגיגה וכוונתי גם לזה להיות שבא בחשבון שוה חגיגה שעולה ככינוי חאגיז להיות שאני הייתי המקריב בעדו. ויעיד עלי הבורא כמה תאב אני לפרסם לרבים את רובי תורתו אשר בכתב ובע״פ השפיע והופיע רוח הקדש בבית מדרשו אבל מה אעשה כי כהיום הוא היודע כי אין לאל ידי אף לזאת ועם כל זה לא אשיב אחור יד ימיני וכל מה שאוכל להבליע בתוך הקונטריס הנכבד והנורא הזה אנכי אעכבנו מידי תבקשנו והן כעת נדחקתי והכנסתי בתוכו קונטריס קטן ממה שהי׳ לו בביאוריו על פ׳ משפטים ומשכתיו חסד להיות כי הימים האלה נזכרים ונעשים מידי שנה בשנה בעילוי נשמתו בישיבה של מעלה בקשתי לעוררן בישיבה של מטה כי היכי דלימרו שמעתתא משמיה ופומיה ושפתותיו רחושי מרחשן והאלהים יעננו בקול לו קול אליו והם יעלו לרצון לפני ה׳ והיו ללחם לאזכרה אשה לה׳ על המערכת והיו לך למשמרת. ואם יזכני הבורא להוציא מחשבתי זאת מן הכח אל הפועל ויפתח לי ברחמיו את אוצרו הטוב עוד אראה לרבים מלאכה אחרת יפה ומהודרת ובה׳ אלהי ואלהי אבותי אבטח ואשען יריק עלי מהשפעת טובו וחסדו להוציא כעת ג״כ חיבור מלאכה אחת קטנה על שמי בפני עצמה ותקרא בשם לקט הקמח כשמה כן היא והיתה דעתי בה לאסף ולקבץ וללקט כל אשר אמצא בעמרים כתוב בספרים מחדושי דינים כדי להקל מעלי ומעל כיוצא הי טרחת מוצאו ומובאו של הדבר החדש ההוא כי להיות שבעונותי תמיד הייתי כעור ממשש בצהרים מתנהל לאטי ובעטי הצבתי לי ציונים ממקום למקום אחת הנה ואחת הנה ואיידי דזוטרי מרכסי ובפרט בטלטול שאני נמצא בו לא כל העתים שוות לפני למצוא דבר חפץ בעת שאני צריך לו לכן אמרתי להעלותם לפני על הספר ובדיו ואם דקות ודלות הנה ולית מדילי כלום אשרי משכיל אל דל אין ספק כי ישאר לי זכות המפתח לבד ובטחתי בקוני ימצא בהם הקורא מרגוע נפש ונחת רוח מאחר כי לית מדילי כלום והדברים יצאו מכבשונו של עולם ע״פ עבדיו הנביאים רבותינו ז״ל אשר לשונם דברי נביאות מדברת ולחוט המשולש זה הכי אקרא שמו שם כולל בשם מגן אבות לרמוז בו הבטחתי בשם בורא עולם ה׳ שהוא מגן אבות בדברו מחיה מתים במאמרו יחיינו מיומים ויגן בעדי. וכד הקמ״ח מביתי לא תכלה וצפחת המים מימה של תורה לא תחסר מאתנו בזכות אלה הדברים המובאים והם יוצאים משני אבות משפחתי מצד אב ואם ינחני ידריכני במעגלי צדק גני עדני מקום בית מקדשנו ותפארתינו אלהים יכוננה עד עולם וגלותינו על עונותינו תהי מכפרת.
8
ט׳ומעתה לא נשאר לי כי אם לסיים בכי טוב דבר תורה לחוד שחדשתי בזכות א״א ומ״ה מת ז״ל בהתעסקי במלאכת העתקת ההלכות קטנות ראיתי הטעם שנתן א״א ז״ל בקריאת שם החלק שני זבח תודה אמרתי אענה אך אנכי חלקי עיין בקרבן חגיגה סל״ג במה שאמרו במדרש רבה פרשת צו על פסוק זובח תודה יכבדנני זובח חטאת זובח אשם אין כתיב כאן וכו׳ שי״ל בענין כוונת המדרש הזה שרצונו לומר שמי שזובח חטאת הוי כאילו זובח את עצמו זה תחת זה מה שהיה ראוי להעשות בו עושים בזאת הבהמה וכמ״ש אדם כי יקריב מכם שהוא יקריב את עצמו וא״כ אם היה אומר זובח חטאת יכבדנני אז היה צודק תיבת יכבדנני בשני כבודים והיה הוא ותמורתו אבל במביאי תודה בית ה׳ בשמחה יביאו את קרבנם קול ששון וקול שמחה א״כ אין צודק בו לומר תיבת יכבדנני. ותירץ החטאת אינה באה אלא על חטא ונמצא שכבודו בקלון שכן המודה בקנס חייב בבושת והטעם משום שהודאתו בפני ב״ד שביישו היינו הבושת העיקרי כמ״ש המפרש׳ ופירשנו על פ׳ (ש״ב י״ט) התחת זאת לא יומת וגו׳ לזה אמר החטאת באה על חטא לכן אין כאן כבוד שאדרבה מזכרת עון אבל מביאי תודה מכבדים אותי בשני כבודים כבוד אחר כבוד האחד הוא בהבאת הקרבן שאמרתי ונעשה רצוני והכבוד הב׳ שכשאומר למה הבאת זה הקרבן מזכיר נפלאות של הנס שנעשה לו והוא להפך מן המביא חטאת שזה מזכיר החטאת וזה הזובח תודה מזכיר הנס. הוא ברחמיו ית׳ יעשה עתנו נס לטובה ויראנו מתורתו נפלאות ועין בעין נחזה ירושלם נוה שאנן גולת הכותרת. וינחלנו השארת הנפשיי יין המשומר בענביו וסעודה המתוקנת ומשומרת. לאוהביו ולשומרי מצוותיו ועושי משמרת למשמרת. ובהעלותי לראות את פני ה׳ צבאות אשר שמים תכן בזרת. אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי והוא רחום יכפר עון ופשע וחטאה. ויטהר משגבי. לבי ורעיוני. רצון יעטרני ודעה ירעני ויזכני להתחיל ולגמור למוד תורתו באהבה ובטהרת ארץ ישראל שיזכנו למען רחמיו לשוב אליה שמח וטוב לב ויתן לי בה כה לעבדו וליראה את שמו הגדול לעשות רצונו כרצונו ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העה״ב. כה מעתיר העבד הצעיר דמחוי קידה קמי רבנן ותלמידהון תלמיד עלוב נבזה תולעת אסקופה דרוסה ונבער מכל דעת הוא עשה בכמוהרר״י יעקב חאגי״ז זלה״ה חותם פה ליורנו בס׳ ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן וגו׳ שנת מי יתן אפו ויכתבון מלי לפ״ק.
9