הלכות קטנות, חלק ב רנ״גHalakhot Ketanot, Part II 253
א׳רנ"ג) מ"ש בס' תה"ד (מובא באו"ח סי' קל"ח ועי"ש במג"א סק"ב) דאין חשש לשייר בפרשה של ב' פסוק' נראה דהתוס' לא ס"ל הכי בפ' הקורא עומד (דכ"ב.) ד"ה אין דאין לחוש במה שהשלישי לא קרא בר"ח אלא ב' פסוקי' מביום השבת שהרי הדבר ידוע לעולם משמע דטעמא דהדבר ידוע כמו שאר פרשיות ידיעות שכתבו למעלה מזה דאין לחוש (עי' לקמן סי' רנ"ו) הא לאו הכי יש לחוש וק"ו הוא ומה היכא דהוי סיומא דעניינא בלא תחילתו כשמניח ב' פסוקים בפרשה עצמה חיישי' היכא דהויא פרשה שלמה בב' פסוקי' כ"ש שיש לחוש ליוצאים שיסברו דודאי יקראם א' שכולו ענין בפני עצמו מראש ועד סוף וכמ"ש בפ' ויבא עמלק ובזה אין מקום למה שהשיב הב"ח דהיכא דאיכא קושיא חיישינן דאי משוה קושיא חיישינן כ"ש במקום דאיכא ק"ו דאין עליו פירכא ומה שדייק התה"ד מן הגמ' אינו דיוק דידע עולא בודאי שצריך בר"ח לעבור קצת על התקנה אלא שהיה מהפך כל הצדדין עד שתתברר לו האמת ושום פוסק גם הב"י לא כתב כן כנראה שהוא פשוט כדברי התוספות:
1