הגיוני עוזיאל, שער א; גמול השם כ״אHegyonei Uziel, Gate I 21
א׳דין ומשפט
הגמול ביסודו כרוך באמונה כי יש דין על כל המעשה, שבדין אנו חיים, בדין אנו נהנים מברכת ה׳ בעולמו בכללו ובאישי בני אדם ביחוד, בזכות משפטית קנויה על ידי מעשינו והכשרתנו. אמונה זו, היא מלח מקימת את החיים וממרקת את האדם, והיא תבלין המבשם את החיים. נסו לא להאמין בכך, וכל העולם לא יהיה ראוי לשמו. אין לך דבר יותר מכוער מהפקרות. אדם הנהנה מן ההפקר, דומה לפרא למוד מדבר, אין קץ לרעבונו, חוטף ואוכל רומס ומטנף מתוך בחילה וגעל נפש, וחוזר שוב לטרוף מן ההפקר. אדם כזה אין טעם לחייו כשהוא לעצמו, ומבעית את אחרים בדמותו הפראית. ״דאכיל מן חבריה בהית מסתכלא ביה״ (ירושלמי ערלה פ״א ה״ג). אדם הכובש באלימות, עושק וחומס, אינו נהנה בעולמו, לפי שתמיד שרוי בפחד וחרדה, כל העולם כלו נדמה בעיניו כשדה מלחמת דמים, אש וגפרית זרועות על צעדיו. מוסר כליותיו וחרדת הנקמה תחרידהו בשכבו ובקומו, בצאתו ובואו. בעיניו של כובש עריץ זה, העולם אינו אלא גוב אריות, האחד טורף בחמת רעבונו, בולע להנאתו מתוך זוללות, והשני נטרף, מפרכס ומפרפר פרפורי מות, שמחרידים ומזעזעים את נפש טורפם. חיים של הפקרות ואלימות או של מקריות עורת וזכיה גורלית מקרית הם חיי הבל ולא חיי אדם הנברא בצלם.
הגמול ביסודו כרוך באמונה כי יש דין על כל המעשה, שבדין אנו חיים, בדין אנו נהנים מברכת ה׳ בעולמו בכללו ובאישי בני אדם ביחוד, בזכות משפטית קנויה על ידי מעשינו והכשרתנו. אמונה זו, היא מלח מקימת את החיים וממרקת את האדם, והיא תבלין המבשם את החיים. נסו לא להאמין בכך, וכל העולם לא יהיה ראוי לשמו. אין לך דבר יותר מכוער מהפקרות. אדם הנהנה מן ההפקר, דומה לפרא למוד מדבר, אין קץ לרעבונו, חוטף ואוכל רומס ומטנף מתוך בחילה וגעל נפש, וחוזר שוב לטרוף מן ההפקר. אדם כזה אין טעם לחייו כשהוא לעצמו, ומבעית את אחרים בדמותו הפראית. ״דאכיל מן חבריה בהית מסתכלא ביה״ (ירושלמי ערלה פ״א ה״ג). אדם הכובש באלימות, עושק וחומס, אינו נהנה בעולמו, לפי שתמיד שרוי בפחד וחרדה, כל העולם כלו נדמה בעיניו כשדה מלחמת דמים, אש וגפרית זרועות על צעדיו. מוסר כליותיו וחרדת הנקמה תחרידהו בשכבו ובקומו, בצאתו ובואו. בעיניו של כובש עריץ זה, העולם אינו אלא גוב אריות, האחד טורף בחמת רעבונו, בולע להנאתו מתוך זוללות, והשני נטרף, מפרכס ומפרפר פרפורי מות, שמחרידים ומזעזעים את נפש טורפם. חיים של הפקרות ואלימות או של מקריות עורת וזכיה גורלית מקרית הם חיי הבל ולא חיי אדם הנברא בצלם.
1
ב׳אבל אושרו של אדם הוא: אמונתו והרגשתו שכל אדם עומד בדין לפני כס המשפט של ההנהגה העליונה האלקית שאין לפניה לא משוא פנים ולא ויתורים, אלא דין אמת ומשפט צדק. אין לך דבר יפה נשגב ומרומם מאשר להאמין ולהרגיש כי הננו עומדים בדין, חיים בדין, וזוכים ונהנים בדין. ״הכל מתוקן לסעודה והדין דין אמת״ (אבות ג, טז), ״הילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון, לידע ולהודיע ולהודע שהוא אל, הוא הבורא הוא היוצר, הוא המבין הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין והוא עתיד לידון וכו׳ ודע שהכל לפי החשבון״ (אבות פ״ד, כב). לידע ולהודיע ולהודע. אמונה זאת שהיא הצלחת חיי האדם באישו ובכלליו, צריכה להיות נודעת לכל אדם באשר הוא אדם מתוך החיים עצמם וכל יודע זאת צריך להודיעה לאחרים מתוך נסיונותיו היום יומיים, ולהוסיף בה דעת יום יום, שכל המסתכל במאורעות חייו ובמאורעות העולמיות בעין בוחנת – מוסיף דעת להכיר שהכל בדין והכל לפי החשבון, וכן נאמר בתורה: ״וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מייסרך״ [דברים ח, ה] ונאמר בכתובים: ״מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח וכאב את בן ירצה״ [משלי ג, יא-יב]. ורבותינו הוסיפו ואמרו: כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו ביסורין, שנאמר: ״וה׳ חפץ דכאו החלי״ וכו׳ [ישעיה נג, י] ובעי לקבולינהו באהבה (ברכות ה, א). קבלה באהבה אינה אלא מתוך הכרת הדין ומשפט, דלא עביד קודשא בריך הוא דינא בלא דינא, ומעשה הדין הוא לזכך את הנשמה ולטהרה.
2
ג׳מחוסרי אמונה זאת טועים ואומרים: מה אדם כי תפקדנו לבקרים ולרגעים תבחננו? [עפ״י איוב ז, יח], ובעלי אמונה משיבים ואומרים: אדם בלי פקודה משפטית ובחינה דינית הוא אפס, ומוטב היה לו שלא נברא, כי בחשך בא ובחשך ילך, ולפיכך הם רוצים בדין ועומדים לדין יום יום מרצונם.
3