הגיוני עוזיאל, שער א; גמול השם כ׳Hegyonei Uziel, Gate I 20
א׳ברכת ה׳ ומוסרו
הגמול ביסודו היא ברכת ה׳ ליחיד ולעם, אינה דומה לברכת אבות שהיא באה כפעם בפעם בדבר שפתים ונשיאת ידים, שהיא אמנם שורה על המתברך אבל אינה מתעצמת עמו, אבל ברכת ה׳ היא מתעצמת עם המתברך ועושה אותו מבורך בעצמו ומעיין ברכה לאחרים, לדורו ולדורות עולם, וכן נאמר לאבינו הראשון: ״ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה״ [בראשית יב, ב]. אברכך בעצמך ואעשה אותך מעיין הברכות: ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״ (שם ג), ואומר: ״כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים״ וירש זרעך את שער אויביו, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ״ (שם כב, יז-יח). ברכה זאת נמשכה ליצחק בנו יחידו: ״אנכי אלקי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי״ (שם כו, כד). וכן נאמר ליעקב: ״ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך״ וכו׳ (שם כח, יד-טו). ברכת ה׳ זאת נתנה לישראל במאמר: ״ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה׳ אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים״ (שמות ו, ז). כאן פירש המקרא כי ברכה זאת אינה שלמה עד שהמתברך ידע ידיעה ברורה כי ה׳ מקור הברכה שוכן בתוכו ומנהיג אותו לתעודתו.
הגמול ביסודו היא ברכת ה׳ ליחיד ולעם, אינה דומה לברכת אבות שהיא באה כפעם בפעם בדבר שפתים ונשיאת ידים, שהיא אמנם שורה על המתברך אבל אינה מתעצמת עמו, אבל ברכת ה׳ היא מתעצמת עם המתברך ועושה אותו מבורך בעצמו ומעיין ברכה לאחרים, לדורו ולדורות עולם, וכן נאמר לאבינו הראשון: ״ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה״ [בראשית יב, ב]. אברכך בעצמך ואעשה אותך מעיין הברכות: ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״ (שם ג), ואומר: ״כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים״ וירש זרעך את שער אויביו, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ״ (שם כב, יז-יח). ברכה זאת נמשכה ליצחק בנו יחידו: ״אנכי אלקי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי״ (שם כו, כד). וכן נאמר ליעקב: ״ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך״ וכו׳ (שם כח, יד-טו). ברכת ה׳ זאת נתנה לישראל במאמר: ״ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה׳ אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים״ (שמות ו, ז). כאן פירש המקרא כי ברכה זאת אינה שלמה עד שהמתברך ידע ידיעה ברורה כי ה׳ מקור הברכה שוכן בתוכו ומנהיג אותו לתעודתו.
1
ב׳ברכת גמול זאת נאמרה מפורשת יותר במקרא שכתוב: ״ועבדתם את ה׳ אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא״ (שמות כג, כה-כו), מכאן אתה למד כי ברכת ה׳ מסתעפת לשלשה ענפים והם: א. בריאות שלמה להתעדן בטובה, והוא אומרו: ״והסירותי מחלה מקרבך״, שבלעדה אין ענג ולא חפץ בחיים. כי כל אוכל תתעב נפשם. ב. ברוב בנים, והוא אומרו ״לא תהיה משכלה״. ג אורך ימים ושנות חיים, והוא אומרו: ״את מספר ימיך אמלא״ וכו׳ (אור החיים שם).
2
ג׳ברכת ה׳ לאדם שהיא הגמל הניתן לו מאת אלקי הגמול, אינה ברכה כמותית, אלא היא ברכה עילאית שאינה נמדדת בכמותה, אלא בהשפעתה על נשמת האדם ורוחו (עיין פי׳ הראב״ע שם).
3
ד׳וברכה זאת היא מתנת ענג לגוף. עדינות לרוח נעימות לנשמה, ושמחה תמידית בחיים, ועליה נאמר: ״ברכת ה׳ היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה״ (משלי י, כב). עושר זה אינו חומרי ורכושני בבחינת ״כסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה״ (דברים ח, יג), אלא עושר זה הוא של ספוק נפש מלא, כאומרם: איזהו עשיר השמח בחלקו (אבות ד, א). וברכת ה׳ היא זאת שמביאה בכנפיה עושר של שמחה שאין לפניה ולא לאחריה עצבון.
4
ה׳ברכת ה׳ זאת היא מתעצמת עם האדם או העם המתברך ממנה, כאומרו: ״כי אתך אני״ [ישעיה מג, ה], ״והנה אנכי עמך״ [בראשית כח, טו], וכן נאמר ליהושע: ״כי עמך ה׳ אלהיך בכל אשר תלך״ [יהושע א, ט], וכן אמר נעים זמירות ישראל במזמוריו: ״גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבתך ומשענתך המה ינחמוני וגו׳ אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה׳ לארך ימים״ (תהלים כג, ד־ו). ברכת גמול זאת אין אדם זוכה בה אלא בדין: ״עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי״ (בראשית כו, ה), ״והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך״ (דברים ז, יב).
5