הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה כ״בHegyonei Uziel, Gate III 22
א׳יציאה מן הגלות
ודבר ה׳ היה אל יעקב לאמר: ״שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך״ [בראשית לא, ג], ורז״ל דרשו ואמרו: ״זעקתי אליך ה׳ אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים״ [תהלים קמב, ו], ארץ שמתיה חיים תחלה לימות המשיח וכו׳, אמר לו הקב״ה: אתה אמרת ״חלקי בארץ החיים״ – ״שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך״, אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, אני בעצמי מצפה. נכסי חוצה לארץ, אינם בכלל ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך (ב״ר פרשה ע״ד).
ודבר ה׳ היה אל יעקב לאמר: ״שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך״ [בראשית לא, ג], ורז״ל דרשו ואמרו: ״זעקתי אליך ה׳ אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים״ [תהלים קמב, ו], ארץ שמתיה חיים תחלה לימות המשיח וכו׳, אמר לו הקב״ה: אתה אמרת ״חלקי בארץ החיים״ – ״שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך״, אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, אני בעצמי מצפה. נכסי חוצה לארץ, אינם בכלל ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך (ב״ר פרשה ע״ד).
1
ב׳ויעקב, כאברהם סבו, נשמע לפקודה זאת מתוך כוסף נפש, ומתוך הכרה נאמנה כי זה הוא חלקו בחייו ולאחר מותו.
2
ג׳אולם משנגש יעקב לדרכו זה – קפצה עליו רוגזו של לבן למנוע אותו מחזרתו לארץ אבותיו, והוכרח יעקב לצאת מארץ גלותו כבורח, ורק בדבר ה׳ אל לבן הארמי לאמר: ״השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע״ [בראשית לא, כד], הצליח לצאת מארץ גלותו בכריתת ברית עם לבן: ״עד הגל הזה ועדה המצבה (הזאת), אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה, ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה… לרעה״ [שם נב].
3
ד׳״ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים״ [בראשית לב, ב], ורז״ל דרשו: כמה מלאכים היו מלוין ליעקב? – ששים רבוא, הדא הוא דכתיב: ״ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה״ [שם ג], ואין שכינה שורה על פחות מששים רבוא, רבנן אמרי ק״כ רבוא (ב״ר פרשה ע״ד). ללמדך שיעקב בהתנערותו מארץ גלותו, ראה את ששים רבוא מישראל יוצאי מצרים שיעמדו על הר סיני, ולדברי רבנן: מאה ועשרים רבוא. היינו [גם] ששים רבוא של מלאכי השרת שירדו על הר סיני, וענדו לכל אחד מישראל שני כתרים: אחד כנגד ״נעשה״ ואחד כנגד ״נשמע״ (שבת פח, א).
4