הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה כ״חHegyonei Uziel, Gate III 28
א׳כוונת המצות
מורנו ומאורנו הרמב״ם ז״ל בבינתו הרחבה והעמוקה – הרחיב והעמיק לבאר כוונת כל המצות וכתב: כוונת כל המצות לשני דברים והם: תקון הנפש ותקון הגוף. תקון הנפש הוא שיהיה להמון אמונות נכונות כפי יכלתם, ועל כן יהיו קצתם בבאור וקצתם במשל, כי אין בטבע המון העם להשיג בכחותם ידיעת זה הענין על פי מה שהוא עליו, אבל תקון הגוף יהיה בתקון צרכי מחיתם, קצתם עם קצתם. וזה הענין יושלם בשני דברים: אחד – לסלק ולהעביר החמס והעושק מביניהם, שלא יהיה כל איש מבני אדם מותר לעשות חפצו כפי אשר תשיג יכלתו, אבל ישתמש בה כפי מה שיהיה בו תועלת לכל, והשני – ללמד לכל איש מדות טובות מועילות בחברתם, כדי שיהיה מתוקן ומסודר צורך המדינה… וזה השני [והוא תיקון הגוף] והוא המחזק, הוא אשר הרבו להזהיר עליו ועל פרטיו כולם, כי לא תושג הכוונה הראשונה אלא אחרי השגת השנית, כי כבר התבאר במופת כי האדם יש לו שתי שלמות: הראשונה היא שלמות כוחות הגוף שיהיה בריא על מיטב עניני הגופים, וזה לא יתכן אלא במוצאו צרכיו כשיבקשם, והם מזונותיו ושאר תקוני הגוף מן המחסה והרחיצה… ולא יתכן להמציא בזה השיעור לכל איש, אלא בהסכמת אנשי המדינה… ושלמותו האחרונה היא שיהיה לו שכל בפעל, והוא שידע כל מה שיש בכח האדם לדעת מכלל הנמצאים. ומבואר הוא כי זאת השלמות האחרונה הנכבדה – לא יתכן להשיגה אלא אחרי השלמות הראשונה- אם כן, התורה הראויה אשר בארנו כי היא אחת בלבד ואין זולתה, והיא דת משה רבנו, לא באה אלא להועילנו שתי השלמות יחד… וכבר זכרה התורה שניהם ואמרה: ״ויצונו ה׳״ וגו׳, והקדים שלמות האחרונה… ״לטוב לנו כל הימים״ [דברים ו, כד], הכוונה להשיג העולם שכולו טוב וארוך, והוא חיי העולם התמידי, ואמרו: ״לחיותנו כהיום הזה״ – הוא קיום הגוף הנמשך קצת זמן, אשר לא יושלם סדר תקונו אלא בהסכמת אנשי המדינה (שם, שם, פרק כ״ז [ע״פ תרגומו של רבי יהודה אלחריזי]). ״וצדקה תהיה לנו״ וגו׳, כי כל מעשה טוב אשר תעשה מפני המדות הטובות, תשלים בהם חסרון נפשך והיא הצדקה (שם, שם, פרק נ״ג).
מורנו ומאורנו הרמב״ם ז״ל בבינתו הרחבה והעמוקה – הרחיב והעמיק לבאר כוונת כל המצות וכתב: כוונת כל המצות לשני דברים והם: תקון הנפש ותקון הגוף. תקון הנפש הוא שיהיה להמון אמונות נכונות כפי יכלתם, ועל כן יהיו קצתם בבאור וקצתם במשל, כי אין בטבע המון העם להשיג בכחותם ידיעת זה הענין על פי מה שהוא עליו, אבל תקון הגוף יהיה בתקון צרכי מחיתם, קצתם עם קצתם. וזה הענין יושלם בשני דברים: אחד – לסלק ולהעביר החמס והעושק מביניהם, שלא יהיה כל איש מבני אדם מותר לעשות חפצו כפי אשר תשיג יכלתו, אבל ישתמש בה כפי מה שיהיה בו תועלת לכל, והשני – ללמד לכל איש מדות טובות מועילות בחברתם, כדי שיהיה מתוקן ומסודר צורך המדינה… וזה השני [והוא תיקון הגוף] והוא המחזק, הוא אשר הרבו להזהיר עליו ועל פרטיו כולם, כי לא תושג הכוונה הראשונה אלא אחרי השגת השנית, כי כבר התבאר במופת כי האדם יש לו שתי שלמות: הראשונה היא שלמות כוחות הגוף שיהיה בריא על מיטב עניני הגופים, וזה לא יתכן אלא במוצאו צרכיו כשיבקשם, והם מזונותיו ושאר תקוני הגוף מן המחסה והרחיצה… ולא יתכן להמציא בזה השיעור לכל איש, אלא בהסכמת אנשי המדינה… ושלמותו האחרונה היא שיהיה לו שכל בפעל, והוא שידע כל מה שיש בכח האדם לדעת מכלל הנמצאים. ומבואר הוא כי זאת השלמות האחרונה הנכבדה – לא יתכן להשיגה אלא אחרי השלמות הראשונה- אם כן, התורה הראויה אשר בארנו כי היא אחת בלבד ואין זולתה, והיא דת משה רבנו, לא באה אלא להועילנו שתי השלמות יחד… וכבר זכרה התורה שניהם ואמרה: ״ויצונו ה׳״ וגו׳, והקדים שלמות האחרונה… ״לטוב לנו כל הימים״ [דברים ו, כד], הכוונה להשיג העולם שכולו טוב וארוך, והוא חיי העולם התמידי, ואמרו: ״לחיותנו כהיום הזה״ – הוא קיום הגוף הנמשך קצת זמן, אשר לא יושלם סדר תקונו אלא בהסכמת אנשי המדינה (שם, שם, פרק כ״ז [ע״פ תרגומו של רבי יהודה אלחריזי]). ״וצדקה תהיה לנו״ וגו׳, כי כל מעשה טוב אשר תעשה מפני המדות הטובות, תשלים בהם חסרון נפשך והיא הצדקה (שם, שם, פרק נ״ג).
1
ב׳מדברי הרמב״ם למדנו: תגמול האומה אינו אלא אחד, והוא: עולם הבא שהוא כולו טוב וארוך, וכל היעודים האלקיים שהם ארציים, הם אמצעיים לתכלית זאת, או שלמות ראשונה, שהיא הכשרה לשלמות האחרונה.
2
ג׳וכן כתב: אמנם היעודים הטובים והנקמות והרעות הכתובות בתורה, ענינם הוא מה שאספר לך, והוא זה: אם תעשה המצות האלה אסייע לך על עשייתם והשלמות בהם, ואסיר מעליך המעיקים והמונעים כולם, לפי שהאדם אי אפשר לעשות המצות – לא כשהוא רעב או צמא וחולה, ולא בשעת מלחמה או מצור, ולכן יעד שיסורו כל אלה הענינים, ושיהיו בריאים ושקטים עד שתושלם להם הידיעה, ויזכו לחיי עולם הבא (פירוש המשניות להרמב״ם סנהדרין פרק חלק, והלכות דעות פ״א, ה״ז).
3
ד׳מכל מקום גמול זה אעפ״י שהוא אמצעי – הרי הוא גמול טוב, להיות בריא מושפע במזונות ובבנים, חי בשלום ושלוה, והולך ומשתלם ומתעלה במדעו ומדותיו הטובות. וזהו כל מה שאדם נושא אליו את נפשו בחייו עלי אדמות.
4
ה׳אבל יש גמול יותר נעלה מזה המיוחד לאומה זאת ש״ישראל״ שמה, וזהו הנאמר בברית האומה בהר סיני ובערבות מואב, והוא אומרו: ״אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳, וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ וגו׳, ורדפתם את אויביכם וגו׳, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים, ואתם תהיו לי לעם- ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה, ואם בחקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי, אף אני אעשה זאת לכם… והארץ תעזב מהם וגו׳, יען וביען במשפטי מאסו ואת חקותי געלה נפשם… וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאליקים אני ה׳״ (ויקרא כ״ו:מ״ה).
5
ו׳דברים אלה מוכיחים בפירוש, שגמולי האומה הזאת אינם רק הסרת המניעים או הגברתם, כי הלא היעודים הטובים אינם טבעיים כלל וכלל, אלא הם השגחתיים למעלה מכוחות הטבע, ומושפעים ברוב טובה, שהם מעידים על השגחה אלקית מיוחדת שהיא מביאה לידי הגמול העליון המיוחד לישראל: ״ונתתי משכני בתוככם וגו׳, והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם״.
6
ז׳ולעומת זאת גם גמולי העונשים הם בלתי טבעיים: ״ורדף אותם קול עלה נדף ונסו מנוסת חרב ונפלו ואין רודף״ [שם לו], והכל: ״יען וביען במשפטי מאסו״ וגו׳. וכדי להביא התחדשות ברית הנצח: ״להיות להם לאלקים״.
7
ח׳מכאן שהיעודים התגמוליים לשכר או לעונש – תכליתם וכוונתם היא: לקיים משכן האלקים בתוך עם ישראל, ולהראות לישראל ולכל העולם כולו השראת שכינת הקדש בישראל, שהיא נגלית ונראית בבחינת: ״והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם״ [שם], והשראה עילאית שאינה פוסקת מישראל בכל צעדיו ועלילותיו, ובכל עבודתו ומעשה ידיו – היא המתנה הגדולה אשר נותנת התורה ומצותיה לעם ישראל.
8
ט׳אבל מתנה זאת אינה נקנית אלא בקדושתם של ישראל, בכל דרכיהם בבית ובשדה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש, והיא המצוה היסודית שבתורת ישראל כאמור: ״קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳ אלהיכם״ [ויקרא יט, ב], ובקדושה זאת נבדלים ישראל מכל העמים, כאמור: ״והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי״ (ויקרא כ, כו).
9
י׳וכן נאמר בפרשת מאכלות אסורות: ״והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, ולא תטמאו את נפשותיכם… כי אני ה׳ המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים והייתם קדושים כי קדוש אני״ (שם יא, מד-מה).
10
י״אמכאן שהקדושה האישית והלאומית של עם ישראל – היא תנאי מוקדם להשראת השכינה וההשגחה האלקית בישראל, להיות לכם לאלקים והייתם קדושים – מכלל שאם אינכם קדושים, לא מתקיים הטובה האלקית של להיות לכם לאלקים.
11
י״בקדושת החיים היא מקפת את כל תורת ישראל, החל מקדושת השבת והמועדים וגומר בכל המצות כולן, שכל אחת מהן וכולן יחד מכוונות לתכלית זאת. וכן תקנו רבותינו בברכת המצוות: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו״, ובתפלת השבתות ומועדי קדש: ״קדשנו במצותיך״ וגו׳, ובברכת הנשואין: ״מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין״.
12
י״גמכאן למדנו כוונה נוספת במצות התורה: לקדש את כל איש ואשה מישראל ואת כל העם יחד בקדושת הגוף והנפש, במחשבה, דבור ומעשה, בכל עלילותיו וצעדיו, כדי להתקדש בקדושתו של אור ישראל וקדושו: ״קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו״ [ישעיה ו, ג], כדי לקיים ולהגביר באהבה ושמחת הגוף והנפש את ברית הנצח שבין ישראל לאביהם שבשמים: ״והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם״.
13
י״דדבר זה נשנה בברית ערבות מואב שבה נאמר: ״את ה׳ האמרת היום להיות לך לאלהים.. וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור כל מצותיו, ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה, ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדוש לה׳ אלקיך כאשר דבר״ (דברים כו, יז-יט).
14
ט״ובמקרא זה נאמרו פירושים רבים, בתלמודין פירשוהו במובן של גדולה וכבוד: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת (ברכות ו, א). ובמדרשים פירשו בהוראת אמירה, ישראל אומרים: ״שמע ישראל ה׳ אלקינו״ [דברים ו, ד], ורוח הקדש צווחת ואומרת: ״ומי כעמך ישראל גוי אחד״ וגו׳ [דברי הימים א, יז, כא] (ילקוט שמעוני רמז רמ״ד). (ועיין בפירוש הראב״ע).
15
ט״זוהרמב״ן פירש כתובים אלה כמין חומר: כיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה, דקדוקיה ובחידושיה, הנה גדלתם השם ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לאלקים… ואמר: ״וה׳ האמירך היום״, והשם רומם וגדל אתכם בקבול התורה, שתהיו לו לעם סגולה מכל העמים ולשמור כל מצותיו, כי לכם לבדכם יתן תורתו ויצוה אתכם בכל המצות הרצויות לפניו לא לעם אחר, וכו׳, ״ולתתך עליון״… שיהללוך כל עמי הארץ, בהיות ה׳ קרוב בכל קראך אליו, ״ולשם״, שיצא לכם שם בגוים בהדרו אשר שם עליך, כי אתה נעלה על כולם, ״ולתפארת״, כי תתפאר עליהם לעשות בהם כל אשר תחפוץ, תגזר אומר ויקם לך, ״ולהיותך עם קדוש״, לדבקה בו בסוף, ועל דרך האמת לתהלה, כי אלקי ישראל הוא תהלתך, ושמו הגדול הוא אלקיך, ובזה תפארתך, כעין שנאמר: ״כי תפארת עוזמו אתה״ [תהלים פט, יח].
16
י״זומאד מאד נעמו דברי ״אור החיים״: ״והנה תמצא שש מעלות בפסוק: את ה׳ האמרת היום – א. להיות לך לאלקים. ב. ללכת בכל דרכיו. ג. לשמור חקיו. ד. ומצותיו. ה. ומשפטיו. ו. ולשמוע בקולו. כנגדם אמר השם שש מעלות לכנסת ישראל: א. להיות לו לעם סגולה, זה כנגד להיות לך לאלקים. ב. ולשמור מצותיו – כנגד וללכת בדרכיו. ג, ד, ה. ולתתך עליון וגו׳ לתהלה ולשם ולתפארת – הם כנגד שמירת חקיו ומצותיו ומשפטיו. ו. ולהיותך עם קדוש לה׳ – כנגד ולשמוע בקולו, כי על ידי עסק התורה יתיחס להם שם זה של קדוש, ואמרו: כאשר דבר, דכתיב: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל.
17
י״חכשם שיש חקים בטבע ובחברה – כן יש חקים בקדושת הגוף והנשמה, אלא שהראשונים הם זמנים ומשתנים לפי השתנות הגופים והמשטרים, ומושגים לבני האדם מתוך נסיונות ומחקרים טבעיים לגלוי הכחות הטעונים בטבעם של מעשי בראשית, להרבות ההנאה ולהגדיל הסדר במשטרי החברה והמדינה.
18
י״טכן יש חקים נעלמים בחוקי קדושת החיים ושלום העולם שאינם מושגים לנו, לפי שאין השגתנו מגיעה לדברים אלה שאינם מוחשים לנו, ולפיכך נעלמים מבינתנו, וצריכים אנו לקבלם מפי הגבורה על ידי נביאיו הקדושים, ובראש כולם אדון הנביאים משה רבנו שהוריד לנו את התורה בכתבה, ומסרה לנו בפירושיה וטעמיה בקבלה לתלמידו יהושע, הזקנים, הנביאים והחכמים בכל דור ודור, שהיא נותנת לנו נעימות, לב טהור ורוח נכונה, תפארת ותהלה, והיא מקרבת אותנו אל האלקים ואת האלקים אלינו, להיות לנו לאלקים לשכון בתוכנו, ולהתהלך אתנו בכל דרכינו בחיים הארציים שהם מופתיים אל הגמול לחיי עולם הבא, וזהו גמולנו הטוב והנעלה שאין לו דמיון בכל העמים.
19
כ׳וכן אמרו רז״ל: רבי יהושע בן קרחה אומר… ״ה׳ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי״ [תהלים טז, ה] – יש לך אדם שניתן לו חלקו ואין שמח בחלקו, אבל ישראל מודין ומשבחין על כך שאין חלק יפה כחלקן, ולא נחלה כנחלתן, ולא גורל כגורלן, והם מודים ומשבחים על כך, וכן הוא [דוד] אומר: ״חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי, אברך את ה׳ אשר יעצני״ וגו׳ [שם, ו] (ספרי פרשת ראה [פיסקא נג]).
20
כ״אואם רצונך להבין הדברים על בוריין – צא ולמד מדבריו היקרים והאמתיים של המשורר והחוקר על דבר אמת [ריה״ל]: אמר החבר: אבל יעודנו, הדבקנו בענין האלקי בנבואה ומה שקרוב לה והתחברות הענין האלקי בנו בגדולה וכבוד ובמופתים, ועל כן איננו אומר בתורה: אם תעשו המצוה הזאת אביאכם אחרי המות אל גנות והנאות, אבל אמרו: ואתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלקים. ואנהיג אתכם, ויהיה מכם מי שיעמוד לפני ומי שיעלה לשמים, כאשר היו הולכים בין המלאכים, ויהיו מלאכי אלקים הולכים בינכם בארץ, ותראו אותם יחידים ורבים שומרים אתכם ונלחמים לכם… והתורה הזאת וכל יעודיה מובטחים, לא יפול מהם דבר, ויעודיה כולם כולל אותם שורש אחד והוא: יחול קרבת אלקים ומלאכיו, ומי שיגיע אל המעלה הזאת לא יירא מן המות, ותורתנו כבר הראתה לנו זה עין בעין (הכוזרי מאמר א׳ סי׳ ק״ט).
21
כ״במתנת אלקים זאת – היא יחידה במינה שלא קדמה לה לפניה ולא באה ולא תבוא אחרת דומה לה לאחריה. מחוסרי דעה, משראו תגליות עתיקות של משפטים פולחניים ומלכותיים, ומשפטים משפחתיים וחברותיים, נפלו על המציאה ואמרו: תורת ישראל היא לקוחה מאותם החוקים ומשפטים קדומים, בתקונים שהוסיפו עליהם ישראל.
22
כ״גדעה זאת היא משובשת ומופרכת מעיקרה, כי אין להתכחש לזה, שלפני תורת ישראל קדמו קובצי משפטים וחוקים במדינות וממלכות שונות שנתנו להם שמות של אלילים שונים, כי האדם מטבע הויתו הוא מדיני בטבע, וגם מבקש אלקים בטבע, לפיכך לא חדלו חוקים ומשפטים מפי מחוקקים שהשליטו אותם במדינתם בכח השלטון, או שאמרום בשם אלילים קדומים להם.
23
כ״דותורת ישראל לא באה אלא לבטל חוקים פולחניים, הזיות טפלות של מנחשים ומעוננים וחוזים בכוכבים, ודינין ומשפטים שהם מעוקלים ומעוותים, ולתת חוקים ומשפטים צדיקים. וכדברי מחוקקנו הנצחי: ״ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת״ [דברים ד, ח], ומכלל זה אתה שומע שכן יש לכל העמים חוקים ומשפטים, ואולי גם צדיקים בחלקם ומקצתם, אבל לא חוקים ומשפטים שהם צדיקים בהחלט בחלקם ובכללותם, שכל אחד נעוץ בחברו צדיק וישר בעצמו, כולם יחד הם מחרוזת יקרה של פנינים שאין בהם נפתל ועקש, וכן הוא אומר: ״משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו, הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים״ (תהלים יט, י־יא).
24
כ״הותורה זאת לא תשתנה לעולמים, שכן סגולת האמת והצדק שאינן מקבלות שנוי, וכל הבא לשנות את האמת בכתבה או לסלף פירושיה, הרי הוא מעיד על עצמו שהוא טועה ומתעה את האחרים בדמיונו, כי האמת אינה אלא אחת, ולכן היא חותמו של הקב״ה, שהוא אלקי אמת, והאמת לא תשתנה לעולמים, וכן הוא אומר: ״את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו״ (דברים יג, א).
25
כ״ורבים ומרים הם הנסיונות שהתנסה ישראל, בימי גלותו, נדודו ופזורו בדרכי הסתה ופתוי, ובדרכי גזרות של ענויים ושמדות, להביאו לידי סטיה משלמות תורתו, או אפילו בחלק ממנו, וישראל עמד כסלע איתן נגד כל גילוי ההסתה והשמדה, ושמר בחרוף נפש ובקרבנות עצומים ויקרים מאד, על שמירת תורתו בשלמותה ובחלקיה, ושנן לו מקרא זה: ״את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו״.
26
כ״זושמירה קפדנית זאת התקיימה במסירות נפש בזמנים ידועים אפילו על מצוה קלה, לשנויי ״ערקתא דמסאני״ (סנהדרין ע״ד, א-ב עיין רמב״ם וכ״מ ה׳ יסודי התורה פ״ה א׳).
27
כ״חשמירה זאת שעליה נאמר: ״כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה״ [תהלים מד, כג], היא אשר שמרה את ישראל בצביונו המיוחד לו, והיא אשר קיימה אותנו והביאה אותנו עד הלום, לראות במו עינינו מפלאות תמים דעים אשר קיים לעיננו את יעודו הטוב: ״אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלקיך ומשם יקחך, והביאך ה׳ אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך״ (דברים ל, ד-ה).
28
כ״טתורת אלקים חיים זאת – היא תורת חיים שהיא מקפת את כל החיים לכל ענפיהם, ולפיכך היא נותנת ארך ימים ושנות חיים לכל לומדיה ושומרי מצותיה, ולא עוד אלא שהיא מרעננת את החיים של כל איש ואשה מישראל, ואת החיים הלאומיים של האומה כולה בכל מצביה ומעמדיה.
29
ל׳והיא נותנת נעימות ועדינות, שמחה וחדוה, גם בשעה שהחרב מונחת על הצואר, ורוח גבורה ועצמה, גאוה וקוממיות, גם בשעה שאחרים משפילים אותה עד עפר, מנמיכים את קומתה ומדכאים את רוחה. היא מלמדת אותנו בינה והשכל בכל המדע האלקי והעולמי, המשפטי והמוסרי – בחיי הבית וברחוב, החברה והכלכלה, הצדקה והחסד ובחיי הצבור והקהלה.
30
ל״אואם אתה רוצה לדעת: צא ולמד מכל הלכות המדינה והחברה, העבודה והפעולה בחקלאות ובבנין, בתעשיה ובמסחר, אשר נאמרו במשנה ובתלמודיה – הירושלמי והבבלי, ובכל ספרי הפוסקים הראשונים, ותראה את פסקיהם ותשובותיהם בעומק העיון והסברה שבספרות ההלכה דור דור. וראית שכל שאלות ובעיות החיים ליחיד ולצבור, נדונו בפני לומדי התורה וגאוני הדורות ומצאו את פתרונן הנכון והצודק שהם נבעו ממקור יחיד ומיוחד – היא תורת ישראל שנאמרה מפי אלקים חיים, ומלך אוהב צדקה ומשפט.
31
ל״בחזיון נפלא זה שאין בכל העמים משלו – הוא מעיד כמאה עדים על תורת ישראל שהיא תורת חיים לכל הדורות ומביאה בכנפיה חיי אשר ונעימות ומשפטי צדק ואמת, שלום ושלוה בבית וברחוב, בעיר ובכפר, בצבור ובמדינה, בתנאי שנשמור אותם בשלמותם, כאמור: ״לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו״.
32
ל״גבתקומת מדינת ישראל בנפלאות ה׳ וחסדו, תבוא גם גאולת משפטי תורת ישראל, כאמור: ״ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה״ [ישעיה א, כו], ויתכונן כסא המשפט של מלכות בית דוד, שעליו נאמר: ״והיה צדק אזור מתניו, והאמונה אזור חלציו. וגר זאב עם כבש וכו׳, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים, והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גוים ידרשו, והיתה מנוחתו כבוד״ (שם יא, ה-י).
33
ל״דזאת היא אמונתנו, תקומתנו, וזה הוא הגמול אשר קוינו ומצפים אליו כל הימים.
34