הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה כ״טHegyonei Uziel, Gate III 29
א׳ארץ-ישראל – ארץ הקדש
המתנה השניה שנתן הקב״ה לישראל היא ארץ ישראל, שנקראת ״ארץ הקדש״, או ״ארעא קדישא״, לפי שאין השכינה שורה אלא בארץ ישראל: דלא שריא שכינתא לבר מארעא קדישא (זוה״ק בראשית קמ״א). ולפיכך אין הנבואה שורה אלא רק בה, וכל הנביאים לא התנבאו אלא בה, ולפיכך נאמר: ״ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה׳״ (יונה א, ג), היינו מארץ ישראל שהיא ארץ הנבואה, כדי שלא תשרי עלוי ולא תתגלי עליה, אזל מארעא קדישא וערק, הדא הוא דכתיב: ״מלפני ה׳״ (שם פ״ה).
המתנה השניה שנתן הקב״ה לישראל היא ארץ ישראל, שנקראת ״ארץ הקדש״, או ״ארעא קדישא״, לפי שאין השכינה שורה אלא בארץ ישראל: דלא שריא שכינתא לבר מארעא קדישא (זוה״ק בראשית קמ״א). ולפיכך אין הנבואה שורה אלא רק בה, וכל הנביאים לא התנבאו אלא בה, ולפיכך נאמר: ״ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה׳״ (יונה א, ג), היינו מארץ ישראל שהיא ארץ הנבואה, כדי שלא תשרי עלוי ולא תתגלי עליה, אזל מארעא קדישא וערק, הדא הוא דכתיב: ״מלפני ה׳״ (שם פ״ה).
1
ב׳וכן כתב הכוזרי: אמר החבר: כל מי שהתנבא – לא התנבא כי אם בה או בעבורה, הנה התנבא אברהם כדי שיעבור בה, ויחזקאל ודניאל מפניה. וכבר היו נמצאים בבית ראשון וראו בה השכינה, והיא הנקראת: ״לפני ה׳״ וכו׳, וכן נאמר ביונה: ״ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה׳״, לא ברח כי אם ממקום הנבואה (הכוזרי מאמר ב׳, פרק י״ד).
2
ג׳הזוה״ק עמד על נבואת יחזקאל שהיתה על נהר כבר שהוא בחו״ל ותרץ: ההיא נבואה לשעתה היתה וכתיב ״על נהר כבר״, נהר דכבר היה מיומא דאתרבי עלמא, ושכינתא אתגלייא תדיר עליה, דכתיב: ״ונהר יוצא מעדן וכו׳ ומשם יפרד״ [בראשית ב, י] ודא איהו חד מינייהו, ותמן איתגלייא שכינתא לפום שעתא דאצטריכו לה ישראל לפום צעריהו, אבל בזימנא אחרא לא אתגלייא (שם).
3
ד׳מכאן שאברהם עצמו לא התנבא בחוץ לארץ, ודבר ה׳ אליו: ״לך לך מארצך״ [בראשית יב, א] – אינה בגדר נבואה אלא מצוה (בחלום הלילה או ברוח הקודש, רמב״ן). אבל נבואה במובנה שהיא התגלות קול ה׳ לנביאיו, בחזיונות נבואה להשמיע דברו אליהם בשליחותו אל עם ישראל ואל כל העמים, וגלוי עתידות וצפונות לישראל ולעולם, נבואה זאת אינה אלא לראויים לה ובמקום הראוי: תא חזי, דשכינתא לא איתגליא אלא באתרא דאיתחזי לה, אוף הכי לא איתחזי ולא איתגליא אלא בבר נש דאיתחזי לה (שם).
4
ה׳וכאן אנו מוצאים הקשר הראשון, שהוא הקשר הנצחי שבין ישראל לארץ ישראל, שהרי הנביא הראשון בעולם הוא אברהם האדם הגדול, ונבואתו הראשונה היתה בארץ ישראל, כאמור: ״היה דבר ה׳ אל אברם במחזה לאמור: אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד״ [בראשית טו, א], תרגם אונקלוס: הוה פתגמא דה׳ לאברהם בנבואה למימר, בתרגום ירושלמי: פתגם נבואה דה׳ על אברהם צדיקא.
5
ו׳ורז״ל דרשו: ״על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחברך״ [תהלים מה, ח], מהו ״מחברך״? אמ״ל הקב״ה: חייך, מנח ועד אצלך לא דברתי עם אחד מהם, אלא עמך אני מדבר תחלה, הדא הוא דכתיב: ״אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם במחזה״ [בראשית טו, א] (פסיקתא ברכ׳ פט״ז).
6
ז׳חזיון ראשון זה שהיה לאביה הראשון של ישראל – הנחיל את הנבואה לישראל, וכמאמרם ז״ל: וכשנגלה הקב״ה על אברהם – בחזיון נגלה עליו, היה מתירא לומר שנגלה עליו בדבר קשה וכו׳, אמר לו הקב״ה: מתירא אתה שנגלתי לך בחזון, חייך שאיני מראה לבניך אלא בחזון וגו׳ ״(תורה שלימה בראשית ט״ו אות ו׳ בהערה).
7
ח׳ולפיכך לא היו ולא יהיו נביאים אלא מזרעו המיוחס של אברהם – הוא יצחק, שנאמר:
8
ט׳״כי ביצחק יקרא לך זרע״ [בראשית כא, יב], ביצחק – ולא כל יצחק (נדרים לא, א. ירושלמי נדרים פ״ג ה״ח).
9
י׳במראה נבואה נאמרו בדבור אחד שתי בשורות: ״אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה״ (בראשית טו, ז), ״לתת לך את הארץ״ – זו בשורת הארץ, ״לרשתה״ – זו בשורת זרע היורש אותה. ובפרק זה נכרתה ברית בין הבתרים, שבה נתנה הארץ לאברהם בגבולותיה: ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת״ (שם יח) והוקבע זמן כבושה על ידי זרעו המיוחס לו: ״ודור רביעי ישובו הנה״ (שם טו), ובדרך זכיה מוחלטת: דע כי הזכות האמורה הן באדם שזכה לחבירו בדבר לקנותו, כאותה ששנינו: אם זכה להן על ידי אחר, ושנינו: ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים, ועוד: אם היתה עברה זכתה לו, והרבה כאלה, וכן הוא אומר: כי כל המתנות האלה שהקב״ה נותן לבנים – זכו להן בהן אבותיהן, וקנו אותם הבנים קודם שיולדו, כמה שזכה אברהם אבינו לבניו בארץ, שנאמר: ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״ [בראשית טו, יח], אתן לא נאמר, אלא נתתי – מלמד שחתוכה היא להם בזכות אברהם (תורה שלמה, בראשית ט״ו מאמר קפ״ו ובהערה משם תשובת הגאונים, הרכבי סימן שמ״ח).
10
י״אשבועת ברית זאת הוכפלה ושולשה לאבות האומה, כאמור: ״והיה כי יביאך ה׳ אל ארץ הכנעני וכו׳, אשר נשבע לאבותיך… ארץ זבת חלב ודבש״ [שמות יג, ה], היכן נשבע לאבותיך? באברהם הוא אומר: ״כרת ה׳ את אברם ברית״ [בראשית טו, יח], ביצחק הוא אומר: ״גור בארץ הזאת״ [בראשית כו, ג], ביעקב הוא אומר: ״הארץ אשר אתה שוכב עליה״ [שם כח, יג] (מכילתא בא פרק י״ז).
11