הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה ל׳Hegyonei Uziel, Gate III 30
א׳ארץ הקדש לעם קדוש
ארץ הקדש היא מקודשת לעם ישראל הקדוש בהיותו בקדושתו, שכן נאמר בפרשת עריות ומאכלות אסורות: ״ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה, ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם, כי את כל אלה עשו ואקוץ בם, ואומר לכם: אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש, אני ה׳ אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור, ולא תשקצו את נפשותיכם וגו׳, אשר הבדלתי לכם לטמא, והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי״ (ויקרא כ, כב-כו). וכן נאמר: ״ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה, ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה, האזרח והגר הגר בתוככם… ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם״ (שם יח, כה־כח).
ארץ הקדש היא מקודשת לעם ישראל הקדוש בהיותו בקדושתו, שכן נאמר בפרשת עריות ומאכלות אסורות: ״ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה, ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם, כי את כל אלה עשו ואקוץ בם, ואומר לכם: אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש, אני ה׳ אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור, ולא תשקצו את נפשותיכם וגו׳, אשר הבדלתי לכם לטמא, והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי״ (ויקרא כ, כב-כו). וכן נאמר: ״ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה, ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה, האזרח והגר הגר בתוככם… ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם״ (שם יח, כה־כח).
1
ב׳מכאן מפורש יוצא שלא נשתלחו הגוים מארץ ישראל, אלא בשביל שטמאו אותה בטומאת עצמם, והארץ מתוך קדושתה היא נטמאת בטומאת יושביה, ולכן משלחת או מקיאה אותם מתוך בחילה, וזה הוא סימנה המובהק של השראת הקדושה שאינה סובלת את הטומאה, לפי שאין קדושה במקום טומאה, וגדול כחה של הקדושה שאינה נדחית מפני הטומאה, אלא מגרשת אותה מלפניה, והיא נשארת בשלמות קדושתה, וכן אמרו רז״ל: ארץ ישראל אינה כשאר הארצות, אינה מקיימת עוברי עבירות, משלו משל למה הדבר דומה? לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה (ילקוט שמעוני קדושים רמז תרכ״ה).
2
ג׳ומכאן למדנו שלא נתנה לישראל אלא בתנאי שלא יעשו מכל התועבות הטמאות ומטמאות את הארץ ויושביה, וישמרו את החקים והמשפטים של תורת ישראל – שהם קדושים ומקדשים את עושיהם, והם מבדילים בקדושתם את ישראל מכל העמים האחרים, שהם כהבדלה שבין קדש לחול.
3
ד׳וכן אומר הרמב״ן ז״ל: והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד, תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע״ז ומגלים עריות… ולכך אמר כי מפני שהם מיוחדים לשמו, בעבור כן נתן להם את הארץ, שנאמר: ״ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה… אני ה׳ אלקיכם״ [ויקרא כ, כד]. והנה בחוץ לארץ אעפ״י שהכל לשם הנכבד, אין בה טהרה שלמה, בעבור המשרתים השולטים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם, ולכך יאמר הכתוב: ״אלקי כל הארץ יקרא״ [ישעיה נד, ה] כי הוא אלקי האלקים המושל על הכל, והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום, להסיר ממשלת העליונים ולהרוס ממלכת המשרתים. ואחרי כן יפקד על מלכי האדמה באדמה … והנה השם הנכבד יתברך אלקי האלקים בחוצה לארץ ואלקי ארץ ישראל שהיא נחלת ה׳… וזהו שנאמר: ״לא ידעו את משפט אלקי הארץ״ [מלכים ב, יז, כו], והנה הכותים לא היו נענשים בארצם בעובדם את אלקיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו בה כמעשיהם הראשונים – שלח בהם את האריות הממיתים אותם… ובספרי: ״ואין עמו אל נכר״ [דברים לב, יב] שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לשלוט בכם… ולפיכך אמרו בספרי: ״וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות״ [דברים יא, לא־ב], ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות… וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו – בשעת ביאתם לארץ: ״הסירו את אלקי הנכר אשר בתוככם והטהרו״ [בראשית לה, ב], והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחלת בואם לארץ, כי בזכותה לא מתה בחוץ לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות (רמב״ן ויקרא יח, כה).
4
ה׳דברים אלה שנאמרו מפי הגבורה ונכתבו בספר הספרים של עם ישראל ושל האנושיות כולה, נתאמתו במלואם בספר תולדות אדם, שבו עוברים כבני מרון – עמים וממלכות זה אחרי זה שהשתלטו על ארץ ישראל כולה. וביניהם גם אלה שמלכו בכיפה או על חלקים ממנה, וכולם שולחו וגורשו ממנה מבלי להשאיר להם שם ושארית בארץ, וכשהננו קוראים את פרשת כיבושם ושלטונם, וכשאנו רואים גם את גירושם – אנו רואים את ידו הנעלמה של אלקי הארץ, אשר קיים את דברו בארץ קדשו: ״ותטמא הארץ… ותקיא הארץ את יושביה״ [ויקרא יח, כה].
5
ו׳ובימינו אלה הננו עדי ראיה לחזון פלאי זה. אחרי גלגולים רבים של עמים וממלכות שהשתלטו בארץ, נמסר שלטון ארץ זו לאותה הממלכה הגדולה ואדירה שמלכה בכיפה – זו האימפריה הבריטית, והפעם נתנה הארץ תחת שלטונה בתור ממשלה מנדטורית, בתור בעלת פקדון להשיבה לעם ישראל. אבל היא חשבה לרשת את הארץ לחלוטין, ומתוך כך שמה אל לבה להתרצות אל העם הערבי השוכן בארץ, ואל ממלכות ערב המקיפות אותה מכל עבריה, ומעט מאד עשתה בשביל ישראל, מתוך הכרח לצאת ידי חובתה המנדטורית.
6
ז׳לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, בראותה את קצה של חבר הלאומים וממילא גם בטול שליחותה בארץ הזאת, חשבה לחסל לגמרי את שאלת ארץ ישראל, ולמחות גם את שמה זה, ולהפוך את ארץ ישראל למדינה ערבית פליסטינאית, ועל ידי כך להסיח את לבם של ישראל מארץ תקותם זאת.
7
ח׳לשם כך קראה ועידה משותפת של ערבים ויהודים, למטרה של הבאת שלום והסכמה בין העמים האלה, ובכוונת תרמית פנימית להביא את ישראל מתוך יאוש ואיום, לחתום על הסכמתו לוותר על ארץ ישראל בתור ארץ הנחלה, ולהשאר בה כמיעוט מבוטל, וכגרים ועבדים בארץ זו, לממשלה שתהיה נקראת בשם: פלסטינא, ואשר תהיה חוליא נוספת לממלכת ערב הרחוקות והקרובות המקיפות את הארץ, שכולן תהיינה כפופות ומשועבדות לאימפריא הבריטית ודגלה.
8
ט׳בכאב לב ועצבון נפש השתתפתי בקונפירנציא זאת שנקראה בלונדון בתחלת שנת תרצ״ט, ובשאט נפש ראיתי את התרמית שבלב ממשלה אימפריאלית זאת, שנסתה בצביעות זדונית להביא את צירי ישראל לידי הסכמה להצעות מלכי ערב, אשר נאמרו כהצעות הממשלה להחניק את ישוב ישראל בארץ ישראל במחנק של מות במספר תושביה ובשטח אדמתה. הצעות אכזריות אלה – הן פחותות וגרועות מכל תנאי ארצות הגולה לישראל!
9
י׳כשראו סירובם של ישראל להכנס למשא ומתן של דיון בהצעות אלה, בקשו הצעות נגדיות מצדנו, והכל במרמה וצביעות, אם לא הצליחו לקבל הסכמת ישראל להצעותיה, רצתה לעשות עצמה שופטת כדיין נויטרלי, אשר שומע טענת היריבים ונותן פסק דין אוביקטיבי לגמרי, כאשר לא הצליחה גם בזה – נגלתה בכל מערומיה ב״ספר הלבן״ שלה, שהוא יעמוד לה לקלון ודראון עולמי ונצחי.
10
י״אבעת ששמעתי וקראתי את ״ספר הלבן״, כעסתי ונרגזתי מאד, אבל בלבי אמרתי: זהו הספר שחתמה אנגליה על עצמה לגרושה היא מהארץ הזאת, וזה הוא ספר גרושם של המוני הערבים בארץ בחסותם של ממלכות ערב, כי ארץ הקדש לא תסבול ולא תקיים בה אנשי דמים ומרמה.
11
י״בובעינינו ראינו שהארץ קאתה מתוכה את הממשלה המנדטורית שמעלה בשליחותה, ואת ההמון הערבי היושב בארץ, וממלכות ערב אשר התכוננו בחיל עצום ורב, וברוב נשק משחית והורס לגרש את הישוב הישראלי מהארץ, ולרשת את עמלו ורכושו באופן החלטי שלא יוכלו לשוב עוד, ולעקור על ידי כך לנצח תקות שיבתם אל ארץ נחלת אבות.
12
י״גונהפוך הוא: שכל טכסיסי מרמה אלה הוא סיבות לגרושם מן הארץ באופן פלאי ונסי. ובמדה שרצו למדוד – לגרש את ישראל מארצו – כך מדדו להם לגרשם מהארץ בתבוסה ובהלה. ויד מי עשתה זאת? אם לא אלקי הארץ הזאת אשר קדש אותה בקדושתו ושומר את בריתו לעמו בחירו, כמאמרם ז״ל: אמר הקב״ה: הארץ שלי שנאמר: ״לה׳ הארץ״ [תהלים כד, א], וישראל שלי הם, שנאמר: ״כי לי בני ישראל עבדים״ [ויקרא כה, נה], מוטב שאנחיל ארצי לעבדי שלי, לכך נאמר: ״זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה״ [במדבר לד, ב]. אמר הקב״ה לישראל: יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה, אלא בשביל להראות לכם את כחי – אני הורג שונאיכם מפניכם ונותן לכם את ארצם, לקיים מה שנאמר: ״כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים״ [תהלים קיא, ו] (במדבר רבה כ״ג י״א [וראה בדברי רש״י בתחילת פירושו לתורה]).
13