הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה ל״אHegyonei Uziel, Gate III 31
א׳ארץ הברית
בארץ נחלה זאת, נגלתה נבואת ה׳ לאברהם במראות הנבואה שהיא גלויה לכל עם ישראל ולכל העמים כולם, שנאמר: ״ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלקים לאמר״ [בראשית יז, ג], וכן דרשו רבותינו מרי דרזין עילאין קדישין: אימתי איתגלי ליה באתגליא דמלאכי עילאי? כד יהיב ליה ברית קיימא קדישא, דכתיב: ״וידבר אתו אלקים״, שמא דקודשא, ולא כתיב במחזה שמא באתגליא, ״לאמר״, מאי לאמר? לאמר ולאכרזא בכל לשון דלא תהא באתכסיא, לאו בלישנא אחרא אלא בלישנא דכלא משתעיין ביה דיכלי למימר דא לדא ולא יכלי לקטרגא ולמימר פטרא וכו׳ (תורה שלמה בראשית י״ז, מאמר ל״ב, מזח״א פ״ט).
בארץ נחלה זאת, נגלתה נבואת ה׳ לאברהם במראות הנבואה שהיא גלויה לכל עם ישראל ולכל העמים כולם, שנאמר: ״ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלקים לאמר״ [בראשית יז, ג], וכן דרשו רבותינו מרי דרזין עילאין קדישין: אימתי איתגלי ליה באתגליא דמלאכי עילאי? כד יהיב ליה ברית קיימא קדישא, דכתיב: ״וידבר אתו אלקים״, שמא דקודשא, ולא כתיב במחזה שמא באתגליא, ״לאמר״, מאי לאמר? לאמר ולאכרזא בכל לשון דלא תהא באתכסיא, לאו בלישנא אחרא אלא בלישנא דכלא משתעיין ביה דיכלי למימר דא לדא ולא יכלי לקטרגא ולמימר פטרא וכו׳ (תורה שלמה בראשית י״ז, מאמר ל״ב, מזח״א פ״ט).
1
ב׳בדבור נבואי זה נאמר: ״אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים… כי אב המון גוים נתתיך… והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך… לדרתם לברית עולם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך… את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלקים… זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר״ (בראשית יז, ד-י).
2
ג׳בדברים אלה שהם בבחינת נבואה דאתגליא, נתן היסוד להתגלות אלקים לנביאיו בגלוי, להשמיע לעם ישראל לשעה ולדורות עולם, ולהתנבא על העמים ועל הממלכות לדורותם ולדורות עולם, ולחזון אחרית הימים לתקון עולם במלכות שדי בשלום יציב ודעת אלקים אמת, ונבואה זאת לא היתה ולא תהיה אלא בישראל ובארץ ישראל, שממנה תצא תורה ומשפט לכל העמים, וזהו רמוז בדבור ראשון: ״והיית לאב המון גוים… כי אב המון גוי נתתיך״.
3
ד׳ב. בדבור זה נכרתה ברית עולם הדדית בין ישראל לארץ ישראל ואלקי הארץ שהוא אלקי ישראל, כאמור: ״נתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלקים… ואתה את בריתי תשמר, וכו׳, זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר״ [בראשית יז, ח-י]. וכן דרשו רז״ל: אם מקבלים בניך אלקותי – אני אהיה להם לאלוק ולפטרון, ואם לאו – לא אהיה לאלוק ולפטרון אם נכנסין בניך לארץ – הן מקבלים אלקותי, ואם לאו – אינן מקבלים, אם מקבלים בניך את המילה – הן נכנסים לארץ. ואם לאו – אינן נכנסים לארץ, אם מקבלים בניך את השבת – הן נכנסים לארץ, ואם לאו – אין נכנסין. רב ורבי חלבו, כתיב: ״וזה הדבר אשר מל יהושע״ [יהושע ה, ד], דבר אמר להם ומלן, אמר להם: מה אתם סבורין שאתם נכנסים לארץ ערלים, כך אמר הקב״ה לאברהם: ״ונתתי לך ולזרעך אחריך״ וגו׳ על מנת: ״ואתה את בריתי תשמר״ (ב״ר מ״ו).
4
ה׳ברית עולם זאת שנכרתה בארץ ישראל – התקיימה במלואה במעמד הר סיני, שבו נאמר: ״אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״ [שמות כ, ב], וזהו קיום הדבר הנאמר לאברהם: ״להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך״, וקודם לו נאמר: ״ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים… ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״ [שמות יט, ה-ו], שהוא התנאי לקבלת אלקותו של אלקי ישראל שאינו מסתיים בקבלה בלב, ולא אפילו בדבר שפתיים, אלא בקבלת מצותיו במעשה וכוונת הלב, שהם מזככים ומצרפים, מעלים ומרוממים את האדם המקיים ושומר אותם למעלת סגולה מכל העמים בתכונות נעלות, מדות תרומיות ומעשי חסד וצדקה, שהם מגלים אצילות הנשמה, הזדככות הרוח ובהירות המחשבה, שבהם נעשה העם כולו עם סגולה ממלכת כהנים וגוי קדוש.
5
ו׳מכאן נמצא תשובה להתגלות נבואה באגליא במעמד הר סיני, שהוא אמנם מובלע בתחום ארץ ישראל אבל אינו ארץ ישראל ממש. וזהו לפי שקבלת התורה היא כתנאי מוקדם לכניסה לארץ, שכשם שארץ ישראל אינה מקיימת בתוכה ערלים מישראל – כן אינה מקבלת עם שאינו שומר ומקיים את התורה בלמודה ובמעשיה, לכן נתנה התורה בהר סיני שהוא בכל זאת מובלע בתחומה של ישראל.
6
ז׳בברית זאת שבין ישראל לארץ ישראל נתוספה ברכה מיוחדת לישראל להיותו אב המון גוים כיעודי הגאולה: ״נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא… כה אמר האל ה׳ בורא שמים ונוטיהם, רקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, אני ה׳ קראתיך בצדק ואחזק בידיך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים״ (ישעיה מב, א-ו), והובטחה ארץ ישראל לעם ישראל לאחוזת עולם, לא ככל הגוים שגורשו ממנה ולא שבו ולא ישובו אליה שוב, אבל ישראל גם אם יגורשו ממנה בסיבת עונותיהם, ישובו אליה כרצון ה׳ ובידו החזקה ויתאחזו בה אחוזת עולם, וגם יפרו וירבו בה מאד, כדבר ה׳ אל אברהם אבי האומה הישראלית ואב המון גוים: ״והפרתי אותך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו״ [בראשית יז, ו].
7
ח׳וכן נאמר ביעודי הגאולה שנאמרו מפי נותן התורה ואדון הנביאים: ״אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלקיך ומשם יקחך והביאך ה׳ אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבך מאבותיך, ומל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך… והותירך ה׳ אלקיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך… לטובה, כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך״ (דברים ל, ד-ט). ודרשו רז״ל: דתניא בסדר עולם: ״אשר ירשו אבותיך וירשתה״, ירושה ראשונה ושניה יש להם, ירושה שלישית אין להם, פרש״י: כלומר: לא בעי למהדר ומירתה דירושה עומדת היא, ואשמועינן האי קרא דלא בטלה קדושת הארץ בגלות טיטוס (יבמות פב, ב), וכן נאמר בנביא: ״ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו פריהם ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה׳ אלקיך״ (עמוס ט יד־טו).
8
ט׳חזיונות נבואה אלה שהם קיום דברי הברית שבין ישראל לארץ ישראל, מתקיימים לעינינו בימינו אלה, בא וראה אניות מלחמה של הממשלה הבריטית שחסמו את דרך העליה לארץ בחומות אש, שארבו בדרכים בקפדנות צרת־עין, כדי שלא לתת מדרך כך רגל לישראל השב לארצו, הלכו להם בבשת פנים. המון העם הערבי אשר איים ברצח את כל איש ואשה מישראל העולים ארצה, ממלכות ערב המקיפות את הארץ, שעצרו את כל תושביהן מישראל והענישו בענשי הפקעת הרכוש ומאסר, את כל אלה שנתפשו בידם בדרכם לארץ ישראל, במזימה רעה שלא יתוסף נפש מישראל בארץ. ולא עוד אלא שקראו מלחמת השמדה על ישובנו בכוונה רעה לרשת את כל עמלנו, ולהשמיד את ישובנו. כל אלה נסו בבהלת מות מפני צבאותינו אשר השיבו מלחמה שערה בעזרת גואל ישראל וקדושו שיצא בצבאותינו, והניס את יושבי הארץ וצבאותיהם הרבים והעצומים של ממלכות ערב, וגרש בחרפה את ממשלת בריטניא הגדולה וצבאותיה ואניותיה. ולא עוד אלא שממלכות ערב עצמן שלחו את גולי ישראל שבמדינתם, תימן ועירק, ארצה ישראל.
9
י׳ואנו תקוה שגם יתר הממלכות הערביות תעשינה זאת בימים הקרובים, אבל לא במדת הרשע והחמס של נשול בנים השבים לגבולם מנכסיהם. אלא מתוך הכרה ברורה, שגאולת ישראל ותקומת מדינת ישראל, ששניהם דבר אחד הוא, דבר אלקים לעמו בחירו להשיבם לחרותם ומדינתם: ״ה׳ צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה״ (ישעיה יד, כז), כדברו מפי נביא קדשו: ״מי אלה כעב תעופינה… להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם לשם ה׳ אלקיך ולקדוש ישראל כי פארך… לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבוליך וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהלה״ (ישעיה ס, ח-יח). ישמעו זאת כל העמים והממלכות ויתאוששו ויקראו שלום למדינת ישראל ועם ישראל, וידעו דבר קדוש ישראל מפי נביאו: ״כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרב יחרבו״ (שם, שם). וישובו לכרות ברית שלום אמת לעם ישראל ומדינתו, כי בשלומם יהיה להם שלום.
10