הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה מ״בHegyonei Uziel, Gate III 42
א׳צדיקי אומות העולם
בעולם הבא שהוא עולם שאחר המות או עולם הנשמות, נחלקו רז״ל אם הוא מיוחד לישראל, או שיש גם לגוים חלק בו, וכדתניא: רבי אליעזר אומר: ״ישובו רשעים לשאולה״ [תהלים ט, יח] – אלו פושעי ישראל, ״כל גוים שכחי אלקים״ [שם]-אלו פושעי גוים, דברי ר״א, אמר לו רבי יהושע: וכי נאמר בכל גוים? לא נאמר אלא ״כל גוים שכחי אלקים״, אלא ״ישובו רשעים לשאולה״ מאן נינהו – ״כל גוים שכחי אלקים״, פרש״י: השתא דכתיב ״כל גוים שכחי אלקים״, לא משמע אלא אותן השוכחים אלוק, כגון בלעם, אבל אחריני אתו, כדאמרינן בריש פרקין: ״ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם״ [ישעיה סא, ה] לעולם הבא, מאי נינהו – כל שכחי אלקים, דמשום הכי בורר הקב״ה הרשעים שבהם ונותן אותם לגהינם, ואין להם חלק לעתיד, אבל השאר יש להם חלק [סנהה־ין קה, א].
בעולם הבא שהוא עולם שאחר המות או עולם הנשמות, נחלקו רז״ל אם הוא מיוחד לישראל, או שיש גם לגוים חלק בו, וכדתניא: רבי אליעזר אומר: ״ישובו רשעים לשאולה״ [תהלים ט, יח] – אלו פושעי ישראל, ״כל גוים שכחי אלקים״ [שם]-אלו פושעי גוים, דברי ר״א, אמר לו רבי יהושע: וכי נאמר בכל גוים? לא נאמר אלא ״כל גוים שכחי אלקים״, אלא ״ישובו רשעים לשאולה״ מאן נינהו – ״כל גוים שכחי אלקים״, פרש״י: השתא דכתיב ״כל גוים שכחי אלקים״, לא משמע אלא אותן השוכחים אלוק, כגון בלעם, אבל אחריני אתו, כדאמרינן בריש פרקין: ״ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם״ [ישעיה סא, ה] לעולם הבא, מאי נינהו – כל שכחי אלקים, דמשום הכי בורר הקב״ה הרשעים שבהם ונותן אותם לגהינם, ואין להם חלק לעתיד, אבל השאר יש להם חלק [סנהה־ין קה, א].
1
ב׳מדבריו משמע דמחלוקתם של התנאים אלה היא בשתי העולמות, דרבי אליעזר סובר אין להם חלק אפילו בעולם הנשמות, אלא נותן להם שכרם בעולם הזה, ולרבי יהושע יש להם חלק גם בעולם התחיה, וכדאמרינן: ״ועמדו זרים ורעו צאנכם״, והיינו בעולם התחיה, דבעולם הנשמות אין מקום למרעה צאן.
2
ג׳וכן כתב רש״י לקמן: אבל קטני בני רשעי גוים אין להם חלק לעולם הבא, דוקא רשעי קאמר, דאלו חסידי עכו״ם פליגי בה, ואיכא למאן דאמר הן עצמן באים, ואיכא למאן דאמר אינן באין, כדאמרן: ״ישובו רשעים לשאולה״ וכו׳.
3
ד׳הלכה זאת נאמרה ביתר ביאור בתוספתא: תנא: בני רשעי ישראל אין להם חלק לעולם הבא, ולא חיין לעולם הבא, שנאמר: ״כי הנה היום בא בוער כתנור״ וגו׳ [מלאכי ג, יט] דברי ר״ג, רבי יהושע אומר: באין הן לעולם הבא, ובני רשעי גוים לא חיין ולא נדונין, ר״א אומר: כל רשעי גוים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ישובו רשעים לשאולה״ – אלו רשעי ישראל, ״כל גוים שכחי אלקים״ – אלו רשעי גוים, אמר לו רבי יהושע: אילו אמר הכתוב: ישובו רשעים לשאולה, ושתק, היה אומר כדבריך: אלו רשעי ישראל ורשעי גוים, עכשיו שאמר הכתוב: ״כל גוים שכחי אלקים״, הא יש צדיקים בעכו״ם שיש להם חלק לעולם הבא (תוספתא סנהדרין פרק י״ג, ב).
4
ה׳מכאן מוכח דמחלוקת התנאים הוא רק לענין עולם הבא שהוא עולם הנשמות, אבל בעולם התחיה גם רבי יהושע סובר שאין לגוים חלק בו. תדע שהרי ר״ג שהוא תנא קמא דהאי מתניתא אמר: אין להם חלק לעולם הבא, ולא חיין לעולם הבא. פירוש הדברים הוא: אין להם חלק בעולם הנשמות ולא חיין לעולם התחיה. ומכאן סייעתא לדברי הרמב״ם ששם עולם הבא מכוון לשני עולמות, וכמ״ש לעיל בפרק מ׳, ורבי יהושע אומר: באין הם לעולם הבא, משמע דוקא באין ולא חיים, והכי מתפרשת כולה מתניתא, והכי מסתברא, שהרי תחיית המתים אינה אלא לצדיקים מישראל, וגוים אעפ״י שיהיו צדיקים או חסידים אינם כצדיקי ישראל שמצווים ומקיימים כל מצות התורה.
5
ו׳בירושלמי תני הדא מילתא כהלכה פסוקה: קטני עכו״ם וחיילותיו של נבוכדנצר אין חיין ואין נדונין (ירושלמי ברכות פרק תשיעי, שביעית שלהי פ״ד). מכאן שכל הגוים אחרים שהם צדיקים – הם חיים בעולם התחיה, וכדפירש״י. הלכה זאת פסקה הרמב״ם בהלכותיו: וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא (הלכות תשובה פ״ג הלכה ה׳, הלכות עדות פי״א הלכה י׳).
6
ז׳עולם הבא זה הוא עולם הנשמות אבל לא עולם התחיה, וכן מוכח מדבריו: ואומרים לו (למי שבא להתגייר) הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל (הלכות איסורי ביאה פי״ד ה״ד). אולם בהלכות מלכים הטיל תנאי בזכות זאת וכתב: ״כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא: שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב״ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת, אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם״, הכסף משנה כתב: יראה לי שרבינו אמר כך מסברא דנפשיה ונכוחה היא (הלכות מלכים פ״ח הלכה י״א).
7
ח׳דברי הרמב״ם אלו צריכים פירוש, לפי שהם סותרים את עצמם, דברישא כתב: והוא שיקבל אותן ויעשה מפני שצוה הקב״ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו וכו׳, מזה מוכח דאם עשו אותן מפני שנצטוו מפי אחר המקובל להם כנביא מפי הגבורה – אין זה נותן להם חלק לעולם הבא.
8
ט׳ובסוף כתב: ״אם עשאן מפני הכרע הדעת״ וכו׳, מכלל שאם מפני שנצטוה מפי נביא אחר שאומר כן בתור מצוה, הרי הוא מחסידי אומות העולם.
9
י׳וכדי לתרץ דבריו צריך לומר דכל מצוה שאינה מפי משה רבנו הרי היא כהכרע הדעת, הואיל ולא התאמתה נבואתו כנבואת משה, שנאמר בה: ״אתה הראת לדעת״ [דברים ד, לה] (ראה הרמב״ם הלכות יסודי התורה פרק שמיני).
10
י״אאבל מכל מקום דבריו בהלכה זאת סותרים דבריו שבהלכות תשובה והלכות עדות, שהרי לפי הלכה זאת יוצא שאין לך גוי שיש לו חלק לעולם הבא, שאיך ידע הגוי שמצות אלו נצטוו מפי משה, והרי הלכות אלו לא נתפרשו בתורה אלא הן מקובלות מפי משה, ואסמכום רבנן אקרא, דכתיב: ״ויצו ה׳ אלקים על האדם״ [בראשית ב, טז] וכו׳. תדע שהרי מצאנו מחלוקת תנאים במספר המצות וזהותם, ורבי יהודה אומר: לא נצטוו אלא על ע״ז בלבד (סנהדרין נו, ב וע״ד, ב). ומנין לו לגוי לדעת דרשא זאת בעקרה ובפרטיה? קושטא היא דבגמרא אוקי מילתיה דרבי מאיר שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול (סנהדרין נט, א), אבל זה הוא ליחיד העוסק בתורה שיודע את התורה, ואין לומר זה על מאמר סתמי של כל הגוים או של חסידי אומות העולם, ורבי יהושע דדריש לקרא: ״כל גוים (שהם) שכחי אלקים״, ודברי הירושלמי: נבוכדנצר וחיילותיו, מוכיחין דכל גוי עושה צדקה ומשפט וגו׳, ומאמין במציאות אלקים בורא העולם, וגומל לאיש כמפעלו – הוה מכלל חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא, וכסתם דברי הרמב״ם בהלכות תשובה והלכות עדות .
11
י״בוכן כתב מהרי״א: ועל כן יאמרו: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כלומר בעולם הנשמות וכו׳, וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק ומדרגת מה לעולם הבא, אבל המדרגה האחרונה שהיא חיי עולם הבא, לא יזכה אליה כל אדם אלא הצדיקים הגמורים ולאחר תחיית המתים (העקרים מאמר רביעי פרק לא), וכן כתב רס״ג (האמונות והדעות מאמר שביעי פרק ד׳), ואלה הם דברים מקובלים באומה, נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת.
12
י״גוזה כלל גדול ויסודי בתורת ישראל, בעוד לכל הדתות האחרות שלוקחות להן את המונופול של עולם הבא שנתן להם לבדם ואין לזרים חלק בו, דרשו רז״ל ואמרו: ״פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים״ [ישעיה כו, ב] – כהנים, לויים וישראלים לא נאמר, אלא: לגוי צדיק, ״זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו״ [תהלים קיח, כ] – כהנים, לוים וישראל לא נאמר אלא; צדיקים, וכן הוא אומר: ״רננו צדיקים בה׳״ [שם לג, א] וכן הוא אומר: ״היטיבה ה׳ לטובים״ [שם קכה, ד], הא אפילו גוי ועושה את התורה – הרי הוא ככהן גדול (ספרא פ׳ אחרי). זאת היא תפארתה של תורת ישראל, שעליה היא גאוותם ותפארתם של עם ישראל – לומדיה ושומרי מצותיה, שכל ״דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום״ [משלי ג, יז].
13