הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה מ״דHegyonei Uziel, Gate III 44
א׳ימות המשיח
ימות המשיח שהם הגמול המיוחד לישראל בתור תעודתם הסופית שלא תפסק לעולמים, ונגלה לאבי האומה – הוא יעקב סבא – בחלומו הנפלא שנגלה אליו באותה שעה שהלך להוליד את שבטי ישראל, כאמור: ״ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, והנה ה׳ ניצב עליו ויאמר: אני ה׳ אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה – לך אתננה ולזרעך, והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (בראשית כח, יב-יד).
ימות המשיח שהם הגמול המיוחד לישראל בתור תעודתם הסופית שלא תפסק לעולמים, ונגלה לאבי האומה – הוא יעקב סבא – בחלומו הנפלא שנגלה אליו באותה שעה שהלך להוליד את שבטי ישראל, כאמור: ״ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, והנה ה׳ ניצב עליו ויאמר: אני ה׳ אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה – לך אתננה ולזרעך, והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (בראשית כח, יב-יד).
1
ב׳חזיון נבואי זה נאמר על קורות ישראל בגלותו וגאולתו. בראשית הכל הוא מראה את הויתו הלאומית של עם ישראל, שהוא מתחיל עם מעמד הר סיני, וכן דרשו רז״ל ואמרו: סלם – זה סיני, חושבנא דדין כחושבנא דדין, ״מוצב ארצה״־ ״ויתיצבו בתחתית ההר״ [שמות יט, יז], ״וראשו מגיע השמימה״, שנאמר: ״וההר בוער באש עד לב השמים״ [דברים ד, יא], ״והנה מלאכי אלקים״ על שם: ״רכב אלקים רבותים אלפי שנאן״ [תהלים סח, יח], ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים, דכתיב: ״ויאמר חגי מלאך ה׳״ [חגי א, יג], ״והנה מלאכי אלקים״ – זה משה ואהרן, ״עולים״- ״ומשה עלה אל האלקים״ [שמות יט, ג], ״ויורדים״ – זה משה: ״וירד משה מן ההר״ [שם שם יד], ״והנה ה׳ נצב עליו״- ״וירד ה׳ על הר סיני״ [שם שם כ] (ב״ר סח, יב).
2
ג׳לעיל (שער ג פרק כא) כתבתי בפתרון חלום זה בתור נחלת אבות האומה, וכאן הנני כותב על חזון הגאולה שנגלה לאבי האומה יעקב בחלום נפלא זה.
3
ד׳דרוש זה הוא פתרונו הנכון של מקרא מסתורי זה, שבו הראה ליעקב בחיר שבאבות ואבי האומה שנקראת על שמו ישראל, את תעודתו המיוחדת של עם ישראל, שהוא הסולם שמאחד את שני העולמות, העולם שמתחת גלגל הירח – הוא עולמו של האדם, אל עולם העליון – שהוא עולם השכלים הנפרדים, עולם המלאכים, על ידי הנביאים שמקבלים נבואתם מפי הגבורה. ״וירד ה׳ על הר סיני״ – זאת היא ההופעה האלקית הראשונה והיחידה שנתגלתה בכל הודה והדרה, לא על יחידים כמו שהיו לפניה לאבות האומה ונביאה משה, אבל זאת היתה על עם שלם בפומביות גדולה ובהיקף גדול, שמקיף את כל דרכי החיים ופעולותיהם לנצח ולדור דורים, בכוונה מכוונת לתקון עולם במלכות שדי, בראשונה בקרב עם סגולה הנבחר, שעליו נאמר: ״ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״ (שמות יט, ה-ו), וממנו לכל העולם כולו, לאחרית הימים: ״ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה׳ המלוכה״ (עובדיה א, כא). ״והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד״ (זכריה יד, ט).
4
ה׳״והנה ה׳ ניצב עליו״, רז״ל נחלקו בפירוש מקרא זה: רבי חייא ורבי ייני, חד אמר: עליו – על הסולם, וחד אמר: עליו – על יעקב, מאן דאמר עליו, על הסולם – ניחא, מאן דאמר עליו, על יעקב, מתקיים עליו וכו׳ הצדיקים אלקיהם מתקיים עליהם, רבי שמעון בן לקיש אמר: האבות הן הן המרכבה (ב״ר סט, ג).
5
ו׳ואלו ואלו דברי אלקים חיים, הסולם אלו ישראל שקבלו את התורה ונעשו על ידי כך סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, להביא השראת השכינה והתגלות השגחתו על עולמו ועל עמו, וזהו הממון: ״והנה ה׳ נצב עליו״, על יעקב וזרעו, שהוא הנושא להתגלות כבוד ה׳ והשראת שכינתו, וצנור להמשכת ברכת ה׳ בעולמו, ויש במקרא זה רמז נוסף שהוא בהוראה של קיום, כלומר: שה׳ עצמו כביכול מתקיים על ישראל, שעל ידו נודע באחדותו ורוממותו, ונודע בכל העמים מלכותו שהיא מלכות עולמים, כאמור: ״מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור״ (תהלים קמ״ה, יג).
6
ז׳רז״ל הוסיפו ופתרו חלום זה בקורותיו של ישראל בגלותו וגאולתו, וכן אמרו: ״והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו״ – אלו שרי ארבע מלכיות ששלטנותן גומרת בהן (ב״ר סח, יד).
7
ח׳וזאת היא מדה מהלכת בכל הדורות, שכל מלכי העמים לא שלטו בישראל אלא אחרי שעלו ומלכו בכיפה, ומשהזדווגו לישראל והרעו מעשיהם, ירדו במדה כזאת ששלטנותן עמדה עמהם, ונשארו לקללה ודראון עולם, החל מנבוכדנצר ובבל וגמור בממלכת הנאצים הארורה שבימינו,
8
ט׳דבר זה אמרוהו ביתר ביאור: אתה מוצא שהראה הקב״ה ליעקב שרי כל מלכות ומלכות וכשם שהראה לו אותן עומדים – כך הראה לו אותן נופלין, שנאמר: ״והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו״, אמר לו הקב״ה: עלה אף אתה, אמר לו יעקב: מתיירא אני שמא ארד כשם שירדו אלו, אמר לו הקב״ה: אל תתיירא, כשם שאיני יורד מגדולתי, כך אתה ולא בניך יורדים, שנאמר: ״והנה ה׳ נצב עליו״, אימתי – בשעה שהם עושים רצוני (שמות רבה לב, ז).
9
י׳דומה לזה אמרו: אמ״ל הקב״ה: עתידין בניך שיהיו משתעבדין בארבע מלכיות בעולם הזה, במסים ובארנוניות ובזימיות ובגולגליות, באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב״ה: רבונו של עולם, יכול לעולם!? אמר לו: ״אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק״ [ירמיה ל, י], כמה דאת אמר: ״מארץ רחוקה באו אלי מבבל״ [ישעיה לט, ג], ״ואת זרעך מארץ שבים״ [ירמיה שם] – מגליא ומאספמיא ומחברותיה, ״ושב יעקב״- מבבל, ״ושקט״- ממדי, ״ושאנן״- מיון, ״ואין מחריד״־ מאדום וכו׳ (ויקרא רבה כט, ב).
10
י״אדברים אלה נאמרו מפי מרנן מרי דרזין בלשונם המסתורי לאמר: ״והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו״, אלין ממנן דכל עמין דאינון סלקין ונחתין בהאי סולם, כד ישראל חטאן מאיך האי סלם וסלקין אינהו ממנן, וכד ישראל מתכשרן עובדייהו, אסתלק האי סלם וכלהו ממני נחתי לתתא, ואתעבר שולטנותא דילהון, כלא בהאי סלם קיימא, וכד כלהו נחתין לתתא אתעביד סלם קיימא, הכא חמא יעקב בחלמיה שלטנותא דעשו, ושלטנותא דשאר עמין. דבר אחר: ״והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו״ – במאן? בההוא ראשו דההוא סלם, דכד אסתלק ראשו מניה סלם איתכפיא, וסלקין כלהו ממנן, וכד אתחבר ראשו בההוא סלם אסתלק, וכלהו ממנן נחתין, וכלה חד מלה (זוה״ק בראשית קמט, ב).
11
י״ב״והנה ה׳ נצב עליו״, הכא חמא יעקב קשורא דמהימנותא כחד, ״נצב עליו״, וכתיב: ״ומלך אין באדום נצב מלך״ [מלכים א, כב, מח,] חמא דכל דרגין קיימין כלהו כחד על ההוא סלם לאתקשרא כלא בחד קשרה… דבר אחר: ״והנה ה׳ נצב עליו״ – עליה דיעקב, למהוי כלא רתיכא קדישא ימינא ושמאלה, ויעקב בגוויהו כנסת ישראל לאתקשרא בינייהו (שם קנ).
12
י״גהדברים עתיקים וארוכים בפירושם, אבל הם מובנים לבאים בסוד ה׳ בעלי תורת החן.
13
י״דוסכום הדברים הוא מתאים לדברי רבותינו במדרשם, בהוספת דברי חן בציור קשרא דמהימנותא שבין יוצר האדם ויציר כפיו זה האדם, בדמות דיוקנו של ישראל סבא, בחיר שבאבות, וזרעו זה ישראל עם בחירו, שהוא הסלם שבראשו שעליו נצב יחידו של עולם ומנהיגו של עולם לתעודתו, ״והוא מהשנא עידניא וזימניא, מהעדא מלכין ומהקים מלכין, יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה, הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא״ (דניאל ב, כא-כב).
14
ט״ורבנו ומאורנו הרמב״ם ז״ל כתב: הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה – דרך משל מודיעין לו, ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו: ו״מלאכי אלקים עולים ויורדים בו״ [בראשית כח, יב], והוא היה משל למלכיות ושעבודן (הלכות יסודי התורה פ״ז ה״ג).
15
ט״זובספרו המחקרי כתב: המין הראשון מן משלי הנבואה אמרו: ״והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״ וכו׳ [שם], הנה כל מלה שבאה בזה הנמשל היא לענין מוסיף בכלל הנמשל (פתיחה ל״מורה נבוכים״). ובביאור פרטי משל זה כתב: ״והנה ה׳ נצב עליו״ – קיים עומד עליו, כלומר על הסולם, אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ, ובו יעלה כל מי שיעלה עד שיגיע אל מי שעליו בהכרח, אחר שהוא עומד קיים על ראש הסולם, ומבואר הוא שמאמר: ״הנה ה׳ נצב עליו״ – הוא כפי זה המשל הנשיא, ו״מלאכי אלקים״ – הם הנביאים, שנאמר בהם בפירוש: ״וישלח מלאך״ [במדבר כ, טז], ״ויעל מלאך ה׳״ וכו׳ [שופטים ב, א] ומה טוב אמרו: ״עולים ויורדים בו״, העליה קודם הירידה, כי אחר העליה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם, תהיה הירידה במה שפגש מן הענין להנהגת אנשי הארץ ולמודם (מורה נבוכים חלק א׳ פרק ט״ו).
16
י״זדברי הרמב״ם אלה סותרים אמנם למה שכתב בהלכותיו, ויש לומר: אלה ואלה דברי אלקים חיים, וכמאמר רז״ל: ״וכפטיש יפוצץ סלע״ [ירמיה כג, כט], מה פטיש זה נחלק לכמה נצוצות אף כל דבור ודבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות (שבת פח, ב). וכל שכן הוא שנחלק לכמה פירושים. וכך דרכה של תורה שהיא מעונפת לשני חלקים: ההלכה והאגדה, ששניהם נובעים ממקור אחד – מפי אלקים חיים, ובהתמזגותן והשתלבותן מהוין שני מאורות גדולים המאירים את גנזי התורה, שהיא אור הלבבות ונגה הנפשות.
17
י״חוכבר הזכרתי מדרשם של רז״ל שיש בהם שני דרושים אלה, ושניהם מכוונים לדבר אחד שנביאים אלה היו רק מישראל, החל ממשה שהוא רבן של כל הנביאים, שהם עלו מתוך ידיעתם הרחבה ועמוקה בסודות הבריאה כולה, התעלו והתנשאו עד כסא הכבוד, והורידו את נבואתם לישראל ולכל העמים – תורת ה׳ ומצותיו וסודות הנהגתו העולמית שישראל הוא הנושא לגלוים והודעתם בכל הדורות עד אחרית הימים.
18
י״טהרמב״ם ז״ל כתב עוד פירוש אחר על מקראות אלה: שהם רומזים לסבות תנועת הגלגל וד׳ כחות היצורים, שהם: המחצבים (דומם), כח הנפש הצומחת (צומח), הנפש החיה (חי), כח הנפש המדברת (אדם מדבר) (מורה נבוכים ח״ב פרק י׳).
19
כ׳אולם אין להוכיח שהרמב״ם עצמו תומך פירוש זה, אלא הוא מזכיר דרושו שלי התנחומא ללמוד ממנו סודות הבריאה והשתלשלותה.
20
כ״אמכללן של דברים למדנו: חזון נפלא זה שראה יעקב בחלומו, הוא מקפל בתוכו תולדותיו וקורותיו של עם ישראל, מראשית היותו לעם במעמד הר סיני המיוחד במינו בכל התולדה האנושית כאמור: ״כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים …השמע עם קול אלקים… כאשר שמעת אתה ויחי״ (דברים ד, לב-לג) ועד אחרית הימים – הם ימות המשיח, שגם הם יתגלו באותו דרך הפלאי של יציאת מצרים ומעמד הר סיני.
21
כ״בפתרונו של חלום זה ראינו בעינינו ושמענו באזנינו מפי ההיסטוריא הישראלית שאמתה את כל הנאמר בזה מפירושם של רז״ל הקדמונים ברוח קדשם.
22
כ״גחזון ימות המשיח
23
כ״דועתה הננו מצפים לסיומו של חלום זה במראה ולא בחידות: ״הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך״ [בראשית כח, יג-יד]. ואף בזה צריכים אנו לפירושם ומדרשם של רז״ל שדרשו ואמרו: ״הארץ אשר אתה שוכב עליה״, מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב״ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו (חולין צא, ב). ואני מוסיף ואומר שגם נשמותיהם של ישראל עד סוף כל הדורות התאחדו באותה שעה עם יעקב אביהם שיקראו בשמו: ״זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו״ [דברי הימים א, טז, יג], ללמדך שגאולתם של ישראל תהיה אך ורק בקבוץ גליות ישראל, וכבושה של כל ארץ ישראל.
24
כ״הזאת היא ארץ הבחירה שנתנה לעם הנבחר: ״ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה״ [בראשית כח, יד] – זאת היא נחלה בלי מצרים, שעליה דרשו רבותינו: ״והאכלתיך נחלת יעקב אביך״ וכו׳ [ישעיה נח, יד], כיעקב שכתוב בו: ״ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה״ (שבת קי״ח, ב).
25
כ״ווב״לקח טוב״ כתב: הוסיף לו בשורה ארבע רוחות העולם, מה שלא אמר לאברהם וליצחק אמר ליעקב, וזה יתקיים לעתיד לבוא: לימות המשיח (ראה תורה שלמה בראשית כ״ח אות ק״ג).
26
כ״זהנה מפורש למדנו שבחלום זה נאמר ליעקב חזון אחרית הימים בכל הודו והדרו שהוא ימות המשיח.
27