הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה מ״הHegyonei Uziel, Gate III 45
א׳גאולה אחרונה
רס״ג העמיד שאלה זו בפרק מיוחד מספרו [״אמונות ודעות״] ואמר: הודיענו אלקינו על פי נביאיו שיגאלנו קהל בני ישראל מן העוני אשר אנחנו בו, נפוצותינו ממזרח וממערב, מצפון ומים, ויביאנו אל עיר קדשנו וישכיננו בה, ונהיה סגולתו ונחלתו כאמרו: ״הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש, והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים״ [זכריה ח, ז-ח], והרחיבו נביאיו בענין זה עד שכתבו ספרים רבים, ולא הגיעתנו הידיעה הזאת מהנביאים האחרונים בלבד, אבל מהנביא משה רבנו עליו השלום עמדנו על המועד חזון שאמר בתורה: ״ושב ה׳ אלקיך את שבותך ורחמך״ [דברים ל, ג], ושאר מה שכתוב בפרשה זאת עד סופה, והעמידו האותות והמופתים על זה וקבלנוהו… ועל כן אנו סובלים ומיחלים מה שיעדנו, לא נקוץ ולא נקצוף, אך נוסיף חוזק ואומץ, כמו שאמר: ״חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה׳״ [תהלים לא, כה], ומי שרואה אותנו בענין הזה, הוא תמה עלינו או חושב אותנו לכסילים, מפני שלא נסה כאשר נסינו, ולא האמין כאשר האמננו, והוא כמי שלא ראה זריעת החטה, וכשהוא רואה מי שמשליך אותה בבקעת האדמה לצמוח יחזיקנו לכסיל, ואיננו מכיר כי הוא הכסיל, אלא בעת הקציר, כשתשוב המדה עשרים או שלשים, וכן דמה הכתוב ואמר: ״הזורעים בדמעה ברנה יקצורו״ וכו׳ [תהלים קכו, ה], (האמונות והדעות. מאמר שמיני, גאולה אחרונה פ״א).
רס״ג העמיד שאלה זו בפרק מיוחד מספרו [״אמונות ודעות״] ואמר: הודיענו אלקינו על פי נביאיו שיגאלנו קהל בני ישראל מן העוני אשר אנחנו בו, נפוצותינו ממזרח וממערב, מצפון ומים, ויביאנו אל עיר קדשנו וישכיננו בה, ונהיה סגולתו ונחלתו כאמרו: ״הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש, והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים״ [זכריה ח, ז-ח], והרחיבו נביאיו בענין זה עד שכתבו ספרים רבים, ולא הגיעתנו הידיעה הזאת מהנביאים האחרונים בלבד, אבל מהנביא משה רבנו עליו השלום עמדנו על המועד חזון שאמר בתורה: ״ושב ה׳ אלקיך את שבותך ורחמך״ [דברים ל, ג], ושאר מה שכתוב בפרשה זאת עד סופה, והעמידו האותות והמופתים על זה וקבלנוהו… ועל כן אנו סובלים ומיחלים מה שיעדנו, לא נקוץ ולא נקצוף, אך נוסיף חוזק ואומץ, כמו שאמר: ״חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה׳״ [תהלים לא, כה], ומי שרואה אותנו בענין הזה, הוא תמה עלינו או חושב אותנו לכסילים, מפני שלא נסה כאשר נסינו, ולא האמין כאשר האמננו, והוא כמי שלא ראה זריעת החטה, וכשהוא רואה מי שמשליך אותה בבקעת האדמה לצמוח יחזיקנו לכסיל, ואיננו מכיר כי הוא הכסיל, אלא בעת הקציר, כשתשוב המדה עשרים או שלשים, וכן דמה הכתוב ואמר: ״הזורעים בדמעה ברנה יקצורו״ וכו׳ [תהלים קכו, ה], (האמונות והדעות. מאמר שמיני, גאולה אחרונה פ״א).
1
ב׳רס״ג מוסיף לבאר הכרחיות הגאולה ואפשרותה ברצון ה׳, ויכלתו הבלתי מוגבלת, ולפיכך גם בלתי משוערת כלומר שאין שכל האדם יכול לשער את גודל יכלתה. כאמור: ״למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, נסתרה דרכי מה׳״ וכו׳ [ישעיה מ, כז], הן לא קצרה ידו מהושיע, ונאמר: ״כי אל רחום ה׳ אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך״ [דברים ד, לא] (שם פרק ב).
2
ג׳אחר כן עובר אל זמני הגאולה, בין יתר דבריו הוא אומר: וצרה גדולה תמצא האומה בעת ההיא אמר בו: ״והיתה עת צרה אשר (כמוה) לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא״ (דניאל יב, א), ושנאה גדולה תתחדש בין רבים מהם ובין האומות עד שיגרשום אל המדינות הרבים – וירעבו ויצמאו ויתענו כאשר אירע לאבותיהם, אמר: ״ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים, כאשר נשפטתי את אבותיכם״ [יחזקאל כ, לה-לו], ויתבררו שם ויבחנו את סבלם וחוזק אמונתם, אמר אחריו: ״והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית״ [שם לז]. ואלה הדברים גורמים למי שאמונתו חלשה לצאתו מדתו שיאמר: זה הוא מה שהיינו מקוים? וזה הוא אשר הגיע אלינו ממנו? אמר בו אחריו: ״וברותי מכם המורדים והפושעים בי״ [שם לח] והנשאר יראה לכם אליהו וישיב את לבכם, אמר בו: ״הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו׳, והשיב לב אבות על בנים״ [מלאכי ג, כג-כד]. הנה עניני הדברים האלה מפורשים במקרא, והוסיפו לנו הקדמונים שסדרום דבר אחרי דבר כאשר נכתבו, וישתבח מי שהגביר חסדו עלינו בהקדמת זכרון הצרות האלה, שלא תפגענה אותנו פתאום ותייאשנה אותנו, ובהתחדשם אמר עוד: ״מכנף הארץ זמירות שמענו״ [ישעיה כד, טז] עד סוף הפרשה (שם פ״ה).
3
ד׳העתקתי דברים אלה שהם הם הדברים אשר ראינו בענינו בדורנו זה, שהוא דור השמד והגאולה גם יחד. שבו התקיימו דרוש רז״ל: ״והיה זרעך כעפר הארץ״ [בראשית כח, יד]: סיקוסים וקץ ותכלית (ערוך ערך סק״ס). נתן הקב״ה ליעקב ואמר לו: ״והיה זרעך כעפר הארץ״ – כשיגיעו בניך עד עפר הארץ אותה שעה ״ופרצת ימה וקדמה״, הוי מקים מעפר דל (שמות רבה כ״ה ט).
4
ה׳דברים אלה אמרם רבי יהודה הלוי זצ״ל בסגנונו הקצר ומדייק לאמר: וכן יעשה (החסיד) בצרות הכוללות כשיעבירו בלבולי המחשב על לבו אורך הגלות ופזור האומה, ומה שהגיע אליה מהדלות והמיעוט, יתנחם תחלה בצדוק הדין כאשר אמרתי, ואחר כן בנכוי עונותיו, ובשכר הצפון לעולם הבא, ובהדבק בענין האלקי בעולם הזה, ואם ייאשנו שטנו מזה, באמרו: ״התחיינה העצמות האלה״? [יחזקאל לז, ג].
5
ו׳לגודל מה שנכחדנו מגוי ונשכח זכרנו, וכמו שנאמר: ״יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו״ [שם יא], יחשוב מיציאת מצרים, ומכל מה שנאמר בכמה מעלות טובות למקום עלינו, ולא יהיה קשה בעיניו איך נשוב לקדמותינו, אפילו אם לא ישאר ממנו אלא אחד, וכמו שאמר: ״אל תיראי תולעת יעקב״ [ישעיה מא, יד], כי מה הוא הנשאר מן האדם כששב תולעת בקברו (הכוזרי מאמר ג׳ סימן י״א).
6