הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה מ״וHegyonei Uziel, Gate III 46
א׳גאולה
רס״ג הוסיף להוכיח כי הגאולה האחרונה היא מוחלטת ונצחית, וכתב: יש אנשים שנקראים יהודים, חושבים כי אלה המועדים וכל היעודים כולם, ואלה הנחמות היו כלם בבית שני, ועברו ולא נשאר מהם דבר, והוא ששמו שרשים מופסדים ובנו עליהם דבריהם והם שאמרו: שזאת ההפלגה שאנחנו רואים לישועה, כמו: ״לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף״ [ישעיה ס, כ], ואמר עוד: ״לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם״ [ירמיה לא, לט], הכל הוא בתנאי אם תשלם עבודת העם, אמרו: זה דומה למה שאמר משה לישראל: ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם״ [דברים יא, כא], וכאשר חטאו נגמרו ימיהם וסרה מלכותם, כן היו קצת המועדים והיעודים בבית שני וסרו, וקצתם לא היו בעבור שחטאו.
רס״ג הוסיף להוכיח כי הגאולה האחרונה היא מוחלטת ונצחית, וכתב: יש אנשים שנקראים יהודים, חושבים כי אלה המועדים וכל היעודים כולם, ואלה הנחמות היו כלם בבית שני, ועברו ולא נשאר מהם דבר, והוא ששמו שרשים מופסדים ובנו עליהם דבריהם והם שאמרו: שזאת ההפלגה שאנחנו רואים לישועה, כמו: ״לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף״ [ישעיה ס, כ], ואמר עוד: ״לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם״ [ירמיה לא, לט], הכל הוא בתנאי אם תשלם עבודת העם, אמרו: זה דומה למה שאמר משה לישראל: ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם״ [דברים יא, כא], וכאשר חטאו נגמרו ימיהם וסרה מלכותם, כן היו קצת המועדים והיעודים בבית שני וסרו, וקצתם לא היו בעבור שחטאו.
1
ב׳נגד אנשים אלה שהם נקראים בשם יהודים, אבל אינם בכלל ישראל, לפי שכופרים בביאת המשיח שהיא אחד משלשה עשר עיקרים (פיה״מ להרמב״ם בהקדמה לפרק חלק), יוצא הרס״ג וסותר את שרשיהם המופסדים: א. שמועדי משה פירש בהם שהם על תנאי… ובאלה הנחמות לא התנה בדבר כל שכן שיהפכם… והוא אמרו: ״כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ״ [ישעיה נד, ט], ואמר: כמו שאם יחטאו לא אביא עליהם המבול… אבל הייתי עונש אותו בזולתו, כן אתם לא אסיר מלכותם בעבור שנשבעתי על זה.
2
ג׳ב. יעוד התורה בקבוץ גליות, כמ״ש: ״וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם״ [יחזקאל לד, יג], לא התקיים בבית שני, שלא שב מהם כי אם שנים וארבעים אלף ושלש מאות וששים.
3
ד׳ג. יעוד הגאולה לקבוץ גליות מאיי הים כמו שנאמר: ״מחמת ומאיי הים״ [ישעיה יא, יא]. לא התקיים, שהרי לא הלכו בגלות הראשונה אל מקום האיים, כל שכן שישובו מהם. ועוד הוסיף להוכיח שכל היעודים שנאמרו מפי הנביאים, ובכלל זה בנין בית המקדש מתחלתו ועד סופו… לא היה מהם דבר בבית שני.
4
ה׳ד. יעודי הגאולה לתקון העולם כמו: ״והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד״ [זכריה יד, ט], חרות משעבוד מלכיות ועול מסים וארנוניות, בטול המלחמות כמו שנאמר ״לא ישאו גוי אל גוי חרב״ [מיכה ד, ג], השלמת בעלי החיים כמו שנאמר ״וגר זאב עם כבש״ [ישעיה יא, ו], ואנו רואים אותם שהם על טבעם ורעתם. ואם יסבור סובר ויאמר: אינו רוצה אלא שישלימו האנשים הרעים עם הטובים ולא יזיקום, אין הדבר כי אם בהפך, והם היום יותר ממה שהיו מקודם מן החמס והעול מהחזק להחלש (שם פרק ז׳ ח׳).
5
ו׳כדברים האלה כתב הרמב״ן בראיות נוספות ומכריעות, שכל התוכחות שנאמרו במשנה תורה הן מכוונות על חורבן בית שני וגלות החל הזה – היא גלות אדום, וכל אלה רמזים כאלו יזכירו בפירוש ענין גלותנו זה, והגאולה בברית ההיא השנית היא גאולה שלמה מעולה על כולם… ואלה דברים יבטיחו גאולה שלמה מכל חזיונות דניאל, וכן מה שנאמר כאן: ״ושממו עליה אויבכם״ [ויקרא כו, לב] היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו… כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם (הרמב״ן שם).
6
ז׳מהרי״א ז״ל הביא בדבריו דעת הרבה מחכמי-ישראל הראשונים והאחרונים שמפרשים היעודים שנאמרו בדברי הנביאים שהם נתקיימו בבנין הבית שני, ובכל זאת אומר במסקנת דבריו: האמת הוא, בתורה ובדברי הנביאים וכתובים, מוכיחים בהכרח על צמיחת ישראל ומעלתם שלא נתקיימו כולם ולא קצתם, כמו שנאמר: ״דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת״ [במדבר כד, יז]. וארז״ל: ״ומחץ פאתי מואב״ – זה דוד, ״וקרקר כל בני שת״ – זה מלך המשיח, וזה אמת בהכרח, כי לא משל דוד בכל בני שת, וגם לא נמצא בכל ישראל מלך לעולם שימשול בכל העולם שהם בני שת, וכן בישעיה אומר: ״כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ״ וגו׳ [ישעיה נד, ט], והרי אנחנו בגלות היום, ועוד נאמר: ״כי כאשר השמים החדשים״ וגו׳ [ישעיה סו, כב], וזה היעוד מורה בהכרח על קיום האומה בכללה בכל זמן ושתעלה בסוף למעלה גדולה… וכן אמר ירמיה: ״כה אמר ה׳ נותן שמש לאור יומם וכו׳ גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים״ [ירמיה לא, לד-לה], וזה יעוד מורה על קיום ישראל ועלותם למעלה גדולה, שאם היה מועד שיתקיימו בגלות לעולם, תהיה זו קללה ולא ברכה, וכן נבואת בנין יחזקאל… וכן נבואת גוג… וכן מה שזכר ירמיה: ״תם עונך בת ציון״ וגו׳ [איכה ד, כב], אי אפשר שיתפרש (צ״ל אלא) על הגלות הזה האחרון, שהוא גלות בית שני…וכן ממשלת החיה הרביעית לא יתפרשו כל עניניה הנזכר בספר דניאל, בשום צד, לא על מה שעבר על ישראל, ולא על פושעי ישראל בענין שיסכימו כל פרטיה, ונבואות הרבה כאלו שאי אפשר שיתפרשו על מה שנזכר, ובפרט נבואת מלאכי חותם הנביאים שאמר: ״הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה״׳ [מלאכי ג, כג], שזה לא נתקיים מעולם (ספר העקרים מאמר ד׳ פרק מ״ב).
7
ח׳מכל האמור ומדובר מתברר בודאות גמורה וללא צל של ספק, כי ימות המשיח הם הגמול הנועד לישראל, עקב עמידתו האיתנה בנסיון הגלות בכל מוראותיה, ושכל עיקרה של הגלות הארורה הזאת לא היתה ולא נבראה אלא להביא אחריה את הגאולה המוחלטת שאין אחריה גלות – היא: גאולה העתידה שאליה צפינו באמונה איתנה, גם בשעות המרות וחשוכות ביותר, שעברו עלינו באלפי שנות גלות ונדוד, והננו מצפים אליה ביתר שאת ויתר עוז אחרי שנגלתה לעינינו בחסד ה׳ ונפלאותיו המרובים, יד ה׳ הנעלמה והחזקה, כאמרו מפי נביאיו: ״וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד ה׳ את עבדיו וזעם את אויביו״ (ישעיה סו, יד). ותקותנו נאמנה לראות ימות המשיח בהדרם ושלמותם במהרה בימינו.
8