הגיוני עוזיאל, שער ג; האומה ותגמוליה נ״הHegyonei Uziel, Gate III 55
א׳תקון עולם במלכות שדי
בכלל יעודי הגאולה נאמר: ״כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב״ (ישעיה סה, יז). וכן נאמר: ״כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה׳, כן יעמוד זרעכם ושמכם״ (שם סו, כב).. רש״י ז״ל פירש ויש אומרים: שמים חדש ממש, וכן עקר, כי מקרא מוכיח: ״כי כאשר השמים החדשים״ וגו׳. ויש אסמכתא לדברי רש״י מדברי רז״ל: רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: שמים חדשים וארץ חדשה אין כתוב כאן, – אלא: ״השמים החדשים והארץ החדשה״, אפילו שמים וארץ העתידים להבראות כבר הם ברואים מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב: ״בראשית ברא אלקים את השמים״ [בראשית א, א], שמים שעלו במחשבה וארץ שעלתה במחשבה (בראשית רבה פרשה א, יג).
בכלל יעודי הגאולה נאמר: ״כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב״ (ישעיה סה, יז). וכן נאמר: ״כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה׳, כן יעמוד זרעכם ושמכם״ (שם סו, כב).. רש״י ז״ל פירש ויש אומרים: שמים חדש ממש, וכן עקר, כי מקרא מוכיח: ״כי כאשר השמים החדשים״ וגו׳. ויש אסמכתא לדברי רש״י מדברי רז״ל: רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: שמים חדשים וארץ חדשה אין כתוב כאן, – אלא: ״השמים החדשים והארץ החדשה״, אפילו שמים וארץ העתידים להבראות כבר הם ברואים מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב: ״בראשית ברא אלקים את השמים״ [בראשית א, א], שמים שעלו במחשבה וארץ שעלתה במחשבה (בראשית רבה פרשה א, יג).
1
ב׳מכאן סייעתא לפירש״י דשמים חדשים וארץ חדשה הם ממש כפשוטם, אלא שאינם בריה חדשה, אלא התגלות הבריאה הנעלמת שעלתה במחשבה עם בריאת שמים וארץ, בזה כוונו רז״ל לבטל טענת המינים על שינוי רצון של יוצר העולם, לכן פירשו הברואים מכבר, כלומר שבבריאת מעשי בראשית הגלויים לעינינו עלו במחשבה השמים והארץ הנעלמים שיתגלו בימות המשיח.
2
ג׳שוה לזה הוא מאמרם ז״ל: אמר רבי חייא רבה: מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב״ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי וכו׳, ״ויאמר אלקים: יהי אור״ [בראשית א, ג], הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, היאך מה דאת אומר: ״קומי אורי כי בא אורך״ [ישעיה ס, א] וכתיב: ״כי הנה החשך יכסה ארץ״ [שם שם ב] (בראשית רבה סוף פרשה ב).
3
ד׳ועוד אמרו: אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה, שהיא מכהה גלגל החמה, ובלילה אינה יכולה, שלא נבראת להאיר אלא ביום, והיכן היא גנוזה? נגנזה והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר ״והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבוש ה׳ את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא״ (ישעיה ל, כו. בראשית רבה ג, ו).
4
ה׳וכן אמרו באגדה: אמר רבי אלעזר: אור שברא הקב״ה ביום ראשון – אדם צופה בו מסוף העולם עד סופו, כיון שנסתכל הקב״ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהם, שנאמר: ״וימנע מרשעים אורם״ [איוב לח, טו], ולמי גנזו – לצדיקים לעתיד לבא וכו׳ כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר: ״אור צדיקים ישמח״ [משלי יג, ט] (חגיגה יב, א).
5
ו׳ועוד אמרו: ערבות שבו צדק ומשפט, גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, רוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקב״ה להחיות בו מתים (שם יב, ב).
6
ז׳הרמב״ם ז״ל פירש מקרא זה שהוא דרך משל, וכתב: כי ישעיה הנהיג דבריו על אלה ההשאלות הנמשכות למי שיבין עניני הדברים… ואחר כך סמך לזה זכרו שזאת האומה יתקנו אמונותיה, ותהיה ברכה בארץ ותשכח כל מה שחלף מאלו הענינים המתחלפים, ואמר דבר זה בלשונו: ״ולעבדיו יקרא שם אחר, אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן, והנשבע בארץ ישבע באלקי אמן, כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני, כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה״ וכו׳ [ישעיה סה, טו-טז].
7
ח׳הנה כבר התבאר לך הענין כלו ונגלה והוא: כי כאשר אמר ״הנני בורא שמים חדשים״ וגו׳, פירש זה מיד ואמר: ״כי הנני בורא את ירושלים גילה ועמה משוש״ [שם יח], ואחר זאת ההקדמה אמר שעניני האמונה ההם והשמחה בה אשר יעדתיך אני שאבראם, וימלאו את הארץ כמו שהם עומדים תמיד, כי האמונה באלקים והשמחה באמונה ההיא הם שני ענינים, אי אפשר שיסורו ולא ישתנו לעולם ממה שהגיע אליו, ואמר כמו שעניין האמונה ההיא והשמחה בה אשר יעדתי שימלאו הארץ תמידים קיימים כן יעמוד זרעכם ושמכם, והוא אמרו: ״כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה׳ כן יעמוד זרעכם ושמכם״ [סו, כב] (מורה נבוכים חלק ב פרק כ״ט).
8
ט׳מכאן שפירוש שמים חדשים וארץ חדשה אינו כפשוטו של מקרא, אלא הוא: בשוב מלכות ישראל וקיומו והתמדתו שהשם יחדש שמים וארץ, כי כבר נמשך זה בדבריו שישים מלכות המלך כאלו הוא עולם מיוחד לו, רוצה לומר השמים והארץ (שם).
9
י׳הראב״ע כתב: יש אומרים: כי הטעם כאילו (וכן פירש הרס״ג בספרו ״האמונות והדעות״), ורבי יהודה המדקדק נ״ע אמר: כי טעם בריאת שמים וארץ על הפרטים, והנכון כי השמים הם הרקיע, והשם יחדש אויר טוב שיהיו בני אדם בריאים בגופם ויחיו שנים רבות, וגם יוסיף בכח הארץ והנה היא חדשה. הרד״ק דחה פירוש זה וכתב: ואם כפירושו יהיה זה בכל העמים, והנה אמר הכתוב: ״כי כימי העץ ימי עמי״ [ישעיה סה, כב] – לא עמים אחרים. ואין זה נכון לע״ד, כי אמנם יעוד זה הוא לכל העמים, ומה שנאמר: ״כי כימי העץ ימי עמי״ – הוא על ההתמדה, כמו שנאמר: ״כי כאשר השמים החדשים וכו׳ כן יעמוד זרעכם ושמכם״, וכפירושו הנכון של רבנו הרמב״ם ז״ל: כי פעמים ישאר הזרע ולא ישאר העם, כמו שתמצא אומות רבות, אין ספק שהם מזרע פרס או יון, אלא שלא יודעו בשם מיוחד, אבל כללה אותם אומה אחרת (מורה נבוכים שם שם).
10
י״אהרי שלא נבדלו ישראל לטובה אלא לענין עמידתם התמידית, אבל בענין הנאתם משפורו של עולם זוכים גם הם בזכותם של ישראל. לכן נראה לקיים פירושו של הראב״ע בהסבר זה. כי בלשון התורה נאמר לשון ברכת שמים בכל השפע והטובה היורדת מן השמים, כגון: גשמים בעתם והשפעת הכוכבים והמזלות, וכן נאמר: ״ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת״ (בראשית מט, כה), ״יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו״ (דברים כח, יב).
11
י״בלעומת זאת בנוגע למשטר החיים המדיניים והחברותיים משתמש הכתוב במושג הארץ, וכן נאמר: ״ונתתי שלום בארץ״ (ויקרא כו, ו). וכן: ״מלך במשפט יעמיד ארץ״ [משלי כט, ד] וכאלה רבים.
12
י״גוהנה בגלות ישראל כאלו נשתנו כלפיהם סדרי בראשית, ומן השמים נלחמו בם, ״ונתתי את שמיכם כברזל״ [ויקרא כו, יט], ״ותם לריק כחכם, ולא תתן ארצכם את יבולה, ועץ הארץ לא יתן פריו״ [שם כ], ״והשימותי אני את הארץ״ [שם לב], ולעומת זאת גם משטר הארץ יהיה לקוי כאמור: ״ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך, ונתן ה׳ לך שם לב רגז״ וגו׳ [דברים כח, סה], הרי שהשמים והארץ לא היו כסדרם, ומתוך כך סבלו ישראל וכל אדם רעב וצמא שוד ושבר. מלחמות איש באיש, ועם בעם וכו׳ עשו את העולם בשמים ובארץ משחת ומעון פריצי חיות, לתקון זה יעד נביא הגאולה ואומר: ״אשר המתברך באחרץ יתברך באלקי אמן״ – לא בעושר ולא בנצחון ולא באלילי השקר והכח, אלא באלקי אמן, הוא אלקי אמת והנצח, ״והנשבע בארץ״ – אף הוא לא ישבע בחייו וחיי בניו אלא ״באלקי אמן״, חי ה׳ אשר עשה לנו את הנפש הזאת, ״כי נשכחו הצרות הראשונות״ שהביאו בני אדם על עצמם ועל אחרים, ״וכי נסתרו מעיני, כי הנני בורא שמים חדשים״ שיתנו שפע ברכה, ״וארץ חדשה״, וצדק ומשפט אמת יהיו בתוכה, ״ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב, כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא, כי הנני בורא את ירושלים״, ועמה שהיו מטרה לחצי מלחמה ושלהבת אש אוכלת, למקום שופע ״גילה ועמה משוש, וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה״ של שדודים ועשוקים [ישעיה סה, טז-יט].
13
י״דבחדושם של שמים וארץ יחד, יהיו החיים משופעים ומבורכים בבריאות ואורך ימים, לא יהיה עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו, ״כי הנער בן מאה שנה ימות, והחוטא בן מאה שנה יקולל, ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו פרים״ [שם כ-כא].
14
ט״ודברים אלה הם מוסכמים מדברי רז״ל שפירשו השמים הברואים והארץ הברואה, כי במעשה בראשית נבראו כל העולמות בשלמותם ושכלולם, כדרשתם ז״ל: ואשתכללו השמים והארץ (ת״א), ובמדרשם: אמר ריב״ל: נשתכללו שמים בחמה ולבנה ומזלות, ונשתכללה הארץ באילנות בדשאין וגן עדן, אלא שנתאררה בשביל האדם: ״ארורה האדמה בעבורך״ – שתהא מעלה לך דברים ארורים וגו׳ (בראשית רבה פ״כ ורש״י על התורה, בראשית ג, יז).
15
ט״זובשוב העולם לתקונו בימות המשיח ישוב הכל כשעת בריאתו, ולא עוד אלא שגם חיות האדמה ישובו לתרבות טובה, ״זאב וטלה ירעו כאחד, ואריה כבקר יאכל תבן… לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי״ [ישעיה סה, כה]. נבואה זאת נאמרה בסגנון אחר – בישעיה י״א: ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטון נוהג בם, ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן, ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״ [ו-ט].
16
י״זוכן כתב הרס״ג: והרביעי, שבעלי חיים ישלימו קצתם את קצתם, עד שירעה הזאב והכבש, ויאכל האריה את התבן, וישחק היונק בפתן ובאפעה וכו׳ (האמונות והדעות מאמר ח פרק ט).
17
י״חהרמב״ם ז״ל פירש חזון נבואי זה בדרך משל וכתב: אלו הרעות הנופלות בין בני אדם מקצתם אל קצתם, לפי הכוונות והתאוות והדעות והאמונות, כלם נמשכות אחר ההעדר… כמו שהסומא מפני שהוא חסר הראות נכשל תמיד, מחבל בעצמו ועושה חבורות לזולתו גם כן, מפני שאין אצלו מי שיורהו הדרך, כן כתות בני אדם כל איש לפי סכלותו יעשה בעצמו ובזולתו רעות גדולת בחק אישי המין, ואלו היה שם חכמה אשר יחסה לצורה האנושית כיחס כח הרואה אל העין, היו נפסקים נזקיו כולם לעצמו ולזולתו, כי בידיעת האמת תסור השנאה והקטטות, ויבטל היזק בני אדם קצתם אל קצתם, כבר יעד אותו ואמר: ״וגר זאב עם כבש״ וגו׳ ואחרי כן נתן סבתו ואמר: כי הסבה בהסתלק השנאות והקטטות וההתגברות, הוא ידיעת בני אדם בעת ההיא באמתת השם, אמר: ״לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״ – ודעהו (מורה נבוכים חלק ג פרק יא).
18
י״טוכן כתב הראב״ע: ״וגר זאב״ – דרך משל מהשלום שיהיה בימיו. וכן מתפרשים דברי תיב״ע: ביומוהי דמשיחא דישראל, יסגי שלמא בארעא וידור דיבא וכו׳. אבל הרד״ק דחה פירוש זה וכתב: ולא יתכן פירוש זה לפי שאמר ״לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי״, ובימות המשיח בכל העולם יהיה שלום, כמו שכתוב: ״וכתתו חרבותם לאתים״ וגו׳ [ישעיה ב, ד], ואמר: ״ונכרתה קשת מלחמה״ [זכריה ט, י], ואמר במשיח: ״ודבר שלום לגוים״ [שם], והנכון כי טבע החיות לא יתחלף וכו׳, אלא הבטיח את ישראל שהחיות הרעות לא יזיקו בכל ארץ ישראל, זהו שנאמר: ״לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי״, והטעם – ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״, כיון שהם טובים… לא תשלוט בהם חיה רעה ולא בבהמתם, ובכל אשר להם כמו שהבטיח על ידי משה רבנו ע״ה: ״והשבתי חיה רעה מן הארץ״ [ויקרא כו, ו].
19
כ׳דיוקו של הרד״ק מדכתיב: ״בכל הר קדשי״ נראה נכון מצד עצמו, אבל סיפיה דקרא:
20
כ״א״כי מלאה הארץ דעה את ה׳״ סתמו כפירושו הוא על כל הארץ, ולא דוקא על ארץ ישראל, לכן מוכרחים אנו לומר: כי ״הר קדשי״ שנאמר ברישיה דקרא הוא על כל הארץ, שבזמן שתהיה מלאה דעת ה׳ תקרא בשם הכללי ״הר קדשי״.
21
כ״בלעומת זאת פירושו של הרד״ק ״כי מלאה הארץ דעה״ כיון שהם טובים וכו׳ אינו מתישב על הלב, שאם כן הרי זה בכל הארץ ולא רק בהר קדשי.
22
כ״גוראית הרמב״ם היא נכונה ותקיפה, שודאי מאמר ״ומלאה הארץ דעה״ הוא מכוון רק על האדם היושב בארץ, ולא על כל בעלי חיים שאינם בני דעה, מזה מוכח בפירוש שכל מקרא זה הוא דרך משל על מין האדם, וכפירוש הרמב״ם והראב״ע.
23
כ״דוהנה רז״ל מפרשים מקרא זה כפשוטו: ״והשבתי חיה רעה מן הארץ״, רבי שמעון אומר: משביתם שלא תזיק… וכן הוא אומר: ״מזמור שיר ליום השבת״ [תהלים צב, א], למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו, וכן הוא אומר: ״וגר זאב עם כבש״ וכו׳ (תו״כ, ילקוט שמעוני בחקתי רמ״ז תרע״ב).
24
כ״הוכן כתב הרמב״ן: ״והשבתי חיה רעה״ – על דעת רבי יהודה שאמר: מעבירן מן העולם,
25
כ״והוא כפשוטו, שלא יבואו חיות רעות בארצכם, כי בהיות השבע, וברבות הטובה, והיות הערים מלאות אדם, לא תבאנה חיות בישוב, ועל דעת רבי שמעון שאמר משביתן שלא יזיקו וכו׳, והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחלתו קודם חטאו של אדם – אין חיה ורמש ממית האדם, כמו שאמרו: אין ערוד ממית אלא חטא ממית. וזה שאמר הכתוב: ״ושעשע יונק״ וכו׳, כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם, כי נגזר עליו להיות טרף לשיניהם, והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו… והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להן העשב לאכלה, דכתיב: ״ולכל חית הארץ וכו׳ את כל ירק עשב לאכלה״ [בראשית א, ל], ואמר הכתוב: ״ויהי כן״, כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד, ואחר כן למדו הטרף מפני החטא הממית… ובהיות ארץ ישראל על השלמות, תשבות רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם… ויהיה המעשה על המשיח (תחלה) לעתיד לבא (הרמב״ן ויקרא כו, ו). וכבר כתבתי דברי רס״ג שהם כדברי הרמב״ן ונראים דבריהם.
26
כ״זהשתלמות חכמה ודעה זאת שתשיב גם את חית הארץ לטבעה הראשון, תבא בודאי אחרי השתלמותו של האדם בדעת אלקים אמת, שאז תחדלנה להיות מלחמת אדם באדם, עמים בעמים וממלכות בממלכות ולא מלחמת הרג ושמד, הריסה וחבלה, אלא שלום אמת ומשפט צדק ישרור בקרב כל הארץ, כיעוד ה׳ מפי נביאי קדשו: ״והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם, ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים: וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״ (ישעיה ב, ג-ד) ״וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד, כי פי ה׳ צבאות דבר, כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלקינו לעולם ועד״ (מיכה ד, ד־ה).
27
כ״חובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים הדברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר: ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״ [ישעיה יא, ט] (הלכות מלכים פי״ב הלכה ה).
28
כ״טזהו צביונו של מלך המשיח שאליו צפינו והננו מצפים יום יום, שהוא יביא בכנפיו עולם שכולו טוב וכולו שלום לישראל ולכל העמים כולם, לתקן עולם במלכות שדי. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים להחיש הופעתו של משיח ותקון עולם במלכות שדי במהרה בימינו.
29