הגיוני עוזיאל, שער ד; אמונה צרופה א׳Hegyonei Uziel, Gate IV 1
א׳צדיק באמונתו יחיה
צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה״ [תהלים קיט, קמ]
צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה״ [תהלים קיט, קמ]
1
ב׳התורה בכללה ובפרטיה, תרי״ג מצות וגדריהם וסוגיהם, כולם כלולים ומקובלים ביסוד האמונה שהיא כלל הכולל את הכל, וכן אמרו רזל: תרי״ג מצות נאמרו למשה בסיני וכו׳, בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר: ״וצדיק באמונתו יחיה״ [חבקוק ב, ד] (מכות כד, א).
2
ג׳האמונה אינה מצוה מן התורה, אבל היא היסוד לכל המצות, כי אם אין אמונה – אין תורה ואין מצוה, לא מוסר ואהבה, ולא יראת שמים, והתורה אינה אלא ענף האמונה וגופין לנשמתא, ובהסתלקות הנשמה בטלה מציאות הגופין. ובכליון השורש נכרתים גם הענפים.
3
ד׳האמונה היא גם יסוד החיים ונעימותם, באין אמונה – אין חיים אנושיים במובנם המלא, כי מה הם חיים מרובים, הפגעים ומרעין בישין מבלעדי האמונה שמרוממת את האדם אל עולם האצילות והזוהר. מעמידה לעיני חזון רוחו את היד הנעלמה והמסתורית הרוקמת את פעולותיה בצדק ומשפט, חסד ורחמים.
4
ה׳האמונה היא המבוא להשגת דעת אלקים ודרכי השגחתו הנפלאים, והיא מאחדת את האדם עם אלקי ישראל הטמיר ונעלם בחביון עזו, בכל יצורי ההויה העולמית ובאמונה כרת הקב״ה ברית עם ישראל עמו, וכן אמרו רז״ל: גדולה האמונה, שבשכר אמונה קרע להם את הים, שרתה עליהם רוח הקדש, ואמרו שירה (מכילתא בשלח).
5
ו׳וכן הנביא אומר: ״וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה׳״ [הושע ב, כא־כב], כי האמונה במציאות אלוקי עליון ודבקותו בבני האדם יצירי כפיו וטבועים בצלמו, היא פותחת לפנינו שערי בינה והשכל לדעת את ה׳ יוצר העולם, מנהיגו, שופטו ומקיימו בחסד משפט וצדקה. וזו היא תפארתו ותעודתו של האדם בחייו, כאמור: ״כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ״ (ירמיה ט, כג).
6
ז׳וכן העמידו רז״ל את יסוד האמונה בראש שיתא סדרי משנה, ואמרו: ״והיה אמונת עתיך״ וכו׳ [ישעיה לג, ו] אמונה זה סדר זרעים, שבו פתחו סדר זה במצות האמונה – שהיא מצות קריאת שמע וברכותיה, ותפלות היום יומיות בקר וערב, שהן הם בטויי האמונה.
7
ח׳ואחריהם נמשך רבינו ומאורנו הרמב״ם ז״ל ופתח את ספרו הגדול ״משנה תורה״ ״היד החזקה״ ואמר: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו.
8
ט׳והריטב״א בפירושו כתב: והלכות ראשונות ״הלכות יסודי התורה״ קראן כך, לפי שהמצות הכלולות בהן הן עיקר התורה ויסודותיה, שאם לא יתאמת מציאות השם ושהוא יודע מעשי בני האדם – לא תהיה האמונה בתורה (הלכות יסודי התורה פ״א ה״א). ומכלל דבריו למדנו שהאמונה אינה נקנית אלא בידיעה ברורה ונאמנה.
9