הגיוני עוזיאל, שער יג; רסג המורה י״דHegyonei Uziel, Gate XIII 14
א׳גאולה אחרונה
גם בפרק זה [המאמר השמיני] מתחיל מיסוד האמונה, ואומר – הודיענו ה׳ אלקינו על פי נביאיו, שיגאלנו קהל בני ישראל מן העוני אשר אנחנו בו, ויקבץ נפוצותינו ממזרח וממערב מצפון וים, ויביאנו אל עיר קדשנו וישכיננו בה, ונהיה סגולתו ונחלתו, כאמרו: ״הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים״ (זכריה ח, ז־ח). ולא הגיעתנו הידיעה הזאת רק מהנביאים האחרונים בלבד, אבל מהנביא הראשון משה רבנו ע״ה, עמדנו על המועד ההוא שאמר בתורה: ״ושב ה׳ אלקיך את שבותך״ וגו׳ [דברים ל, ג] והעמידו האותות על זה וקבלנוהו. והוא מאומת אצלנו מפי הנבואה והקבלה, ומבחינת עיון השכל.
גם בפרק זה [המאמר השמיני] מתחיל מיסוד האמונה, ואומר – הודיענו ה׳ אלקינו על פי נביאיו, שיגאלנו קהל בני ישראל מן העוני אשר אנחנו בו, ויקבץ נפוצותינו ממזרח וממערב מצפון וים, ויביאנו אל עיר קדשנו וישכיננו בה, ונהיה סגולתו ונחלתו, כאמרו: ״הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים״ (זכריה ח, ז־ח). ולא הגיעתנו הידיעה הזאת רק מהנביאים האחרונים בלבד, אבל מהנביא הראשון משה רבנו ע״ה, עמדנו על המועד ההוא שאמר בתורה: ״ושב ה׳ אלקיך את שבותך״ וגו׳ [דברים ל, ג] והעמידו האותות על זה וקבלנוהו. והוא מאומת אצלנו מפי הנבואה והקבלה, ומבחינת עיון השכל.
1
ב׳א. קיום יעודיו ע״י משה ביציאת מצרים באותות ומופתים, שהעם ראה בעיניו ומסר אותם לבניו אחריו, ואב לבנים ורב לתלמידים, דור דור, היא עדות לקיום יעודיו על ידי נביאיו האחרונים אשר בשרו יעודי הגאולה האחרונה ומופתיה ושהשולח אותם משלימם בלי ספק כאמור: ״מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים״ (ישעיה מד, כו).
2
ג׳ב. הגלות הארוכה זאת, קצתה לעונש וקצתה לנסיון, ולכל אחד משני הענינים מדה בתכלית, וכאשר תכלה יתחייב שתהיה להן קץ, וישלם גמולם לאלה שסבלו עונש הגלות ולאלה אשר עמדו בנסיונה, כמו שנאמר: ״כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה׳ כפלים בכל חטאותיה״ [ישעיה מ, ב].
3
ד׳ג. נאמנות ה׳ בדברו ובמועדיו – ״יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם״ [שם מ, ח].
4
ה׳ד. הקשת הגאולה האחרונה לגאולה הראשונה של יציאת מצרים ומעמד הר סיני, קיומנו במדבר במזונות נסיים – המן והשלו, ועמידת השמש בכבוש הארץ על ידי יהושע. ובעבור זה שונה לנו זכר יציאת מצרים במקומות רבים שבתורה. ואם נשאר דבר שלא הזכירו בפירוש בגאולה זאת הוא נכלל במאמרו – ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״ [מיכה ז, טו], ועל כן אנו סובלים ומיחלים מה שיעדנו, לא נקוץ ולא נקצוף, אך נוסיף חשק ואומץ, כמו שנאמר: ״חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה׳״ [תהלים לא, כה] (פ״א).
5