הגיוני עוזיאל, שער יג; רסג המורה י״גHegyonei Uziel, Gate XIII 13
א׳תחית המתים
במאמר זה [המאמר השביעי], ככל הקודמים לו, פתח הרס״ג ביסוד האמונה ואמר: יתברך האל אלקי ישראל, המאמת דבריו, הצדיק במועדו.
במאמר זה [המאמר השביעי], ככל הקודמים לו, פתח הרס״ג ביסוד האמונה ואמר: יתברך האל אלקי ישראל, המאמת דבריו, הצדיק במועדו.
1
ב׳אחרי הנחה אמוניית זאת חוקר בה אם אמונה זאת מוכחשת, נסתרת מצד הטבע, השכל, והמקובל בכתב ומסורת, ואומר: אמנם לא מצאנו בכל בעלי החיים אלא שגדלים בטבע ומתים בטבע, אבל לא שיחיו אחרי הטבע, אבל אין מזה הוכחה לבטול אמונה זאת לגבי המיחדים המאמינים, שהבורא משנה מנהגי הטבע בכל עת שירצה, וכאשר ירצה. וכיון שאמת לנו זאת על ידי נביאיו, אין לבטל דברי הנבואה מפני שלא מצאנו דמותם בטבע, שאם אתה אומר כן, הלא תבטל ותכפור בכל האותות והמופתים שנזכרו בתורה ובדברי הנביאים, ויתחייב מזה להכחיש חדוש העולם לא מדבר, עד שיכפור בבורא ויצא מכלל המאמינים.
2
ג׳אחרי זאת מוסיף לחקור עוד: שמא אמונה זאת היא מכלל אמונת הבל שלא יכשר להאמין באמתתה, כמו שלא נכון להאמין בהשבת יום תמול, או שמספר החמשה הוא יותר רב ממספר העשרה, וזה מפני שהגופים אחרי מותם נמקים החלקים שהיו מורכבים מד׳ יסודות, וכל חלק שב ליסודו השרשי ונמזג בו, ושוב מתחברים החלקים מן היסודות ההם ומהוים גוף שני, וכן הלאה. ואיך ישובו גופים אלה לשוב לתחיה בשלמותם, אחרי שחלק אחד מהם נכנס בגוף אחר בעת הרכב הויתו? לזה משיב ואומר: טענה זאת היתה קיימת אם לא היה במוצא היסודות השרשים, כי אם מה שנתק מגוף הראשון, אבל באמת המוצאים (ר״ל היסודות) גדולים מחלקי כל המורכבים כפלים רבים אשר לא יספרו מרוב, כי החכמים יודעים שאויר אשר בין הארץ ובין התחלת חלק מן השמים, גדול אלף ותשע ושמונים פעם מכל הארץ, עפרה והריה וימיה וצמחיה ובעלי החיים שבה, וכיון שהדבר כן יכול בורא הגוף השני, לשום חלקיו חלקים מן היסודות אשר לא שמש בהם הגוף הראשון, וכן הלאה, מפני רוחב עולמי היסודות ומוצאיהם, ויעזוב נמקי הגוף הראשון והשני והשלישי ומה שאחריהם, עד שיהיו מוכנים לחבר מהם חלקי כל הגוף.
3
ד׳ועדיין יש מקום לבעל דבר לשאול: איך יהיה בתחית המתים אלה שנטרפו על ידי החיות, והוא כבר נשתנה אל גופות אחרים, כי הגופים הנאכלים הם כלים ומשתנים אל הגופים שנכנסו אליהם? נגד טענה זאת הוא משיב ואומר: אנחנו קהל המיחדים מאמינים ויודעים כי אין לגוף מן הברואים לכלות גוף אחר, כי לא יוכל לכלות הדברים עד שישובו לא דבר, כי אם מי שבראם לא מדבר, ושמם נמצאים, אבל כל הגופים האחרים אינם יכולים אלא להפריד חלקיהם, כמו האש למשל כשהיא בוערת בגוף מן הגופים, אינה אלא מפרידה את החלקים אל מוצאיהם, ותשאר העפרורית שבו לאפר. וכאשר תעשה האש הנראית לעין, כן תעשה האש אשר בבעלי חיים בדבר הנאכל. וכמו האדם האוכל תפוח למשל, יפרדו חלקיו של התפוח, וינגב האויר שיעור זה עצמו מגוף האדם, עד שלא ישאר בו כי אם העפרורית בלבד, וכמו שהמאמר בתפוח הנאכל, כן המאמר באדם הנאכל, ואין הפרש ביניהם, אלא שהחלקים אשר עלו אל האויר מגוף האדם הנאכל, הם שמורים בלתי מתערבים ביסודות השרשיים, להיותם מוכנים לעת הפקודה.
4
ה׳אחרי בטול טענות אלה מתחזקת אמונה זאת מן המושכל: שכל בני ישראל מאמינים כי כל אשר נראה בספרי הנביאים – הוא כאשר נראה ממשמעו וידוע במלותיו (מאמר ז פ״ב).
5
ו׳הכתוב והמקובל – הרס״ג מוסיף בחקירתו לברר אם יש הוכחה סותרת אמונה זאת בכתובים, ומביא דעתם של המכחישים בהסתמכם על הכתובים כמו – ״ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב״ [תהלים עח, לט], וכדומה להם. והוא דוחה אסמכתא זאת באמרו כי הכתובים הם דברי בני אדם שאומרים כן, על שאין ביכולתם להתנער מעפרם וקברם, או להאריך ימים לעולם. או שהם דברי בוראם שדן אותם ברחמים וחנינה, מפני ידיעת חולשתם הטבעית ומספר ימיהם הקצרים. ומה שנאמר בקוהלת: ״כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון וכו׳ כי נשכח זכרם, גם אהבתם גם שנאתם… אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם״ וגו׳ (קהלת ט, ד ו), דברים אלה אינם דברי עצמו אלא דברי הכסילים במה שעולה על לבם, וכמו שאמר לפני זה – ״וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים״ [שם שם ג] ואחרי שקרא החכם מאמרים אלה רע והוללות, יהיה ענין מי שהחזיק בהם ראוי שלא יקבל פני שכינת בוראו, כי כבר באר כי אנשי רע והוללות לא יתיצבו לנגדך ולא יגורו אצלו, כמו שנאמר: ״לא יגורך רע, לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך״ [תהלים ה, ה-ו].
6
ז׳בסיום מאמר זה מביא רס״ג ראיה ברורה ומפורשת מהכתובים הנאמרים ביחזקאל, שבהם נאמרו כל הטענות העולות על הדעת: והוא אומרו: ״יבשו עצמותינו״ [יחזקאל לז, יא], ואיך תשוב אליהם הלחות שסרה מהם? ואיך תתחבר הנפש אחרי הפרדה מהגוף? ״אבדה תקותנו נגזרנו לנו״ [שם]. והנביא אומר להם בשם ה׳: ״והעליתי אתכם מקברותיכם עמי״ [שם שם יב], מבאר שזה נועד לישראל לבדם, ״וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם״ [שם שם יג], להודיע שכל אחד מהם כשיחיה יתברר לו כי הוא אשר היה חי, והוא אשר מת, והוא בעצמו אשר שב לתחיה. ואמרו: ״והבאתי אתכם אל אדמת ישראל״ [שם שם יב], לאמת שיעוד זה הוא בעולם הזה. ואמרו: ״ונתתי רוחי בכם וחייתם… וידעתם כי אני ה׳״ [שם שם יד] – לברר אצלנו שימי הישועה יהיה להם אריכות בעולם הזה.
7
ח׳לאור כתובים אלה שביחזקאל מפרש הכתובים הנאמרים בישעיה: – ״יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך״ וגו׳ [כו, יט]. וכן מפרש מאמר הכתוב בדניאל – ״ורבים מישני אדמת עפר יקיצו״ [יב, ב] שהוא בעולם הזה בלי ספק, אבל אמרו [שם]: ״אלה לחיי עולם ואלה לחרפות״, אינו רוצה לומר שחלק מהחיים בתחית המתים, והם הרבים, יהיו בגן עדן, וחלק מהם בגיהנם, אבל רצה – הרבים אשר יקיצו הם לחיי עולם, והאחרים שלא יקיצו – הם לדראון עולם (שם פרק ד).
8
ט׳מדברי הנביאים והכתובים עובר הרס״ג לדברי התורה עצמה, ומוצא שיסוד אמוניי זה נאמר בשירת האזינו באמת – ״ראו עתה כי אני אני״ וגו׳ [דברים לב, לט], ודברים אלה נאמרו לבטל ארבע טענות המכחישים: הראשונים מכחישים מציאות הבורא, וכנגדם אומר- ״ראו עתה כי אני אני הוא״. וכלפי השניים הטועים באמונת השתוף אומר – ״ואין אלקים עמדי״. וכלפי השלישים שמכחישים בתחית המתים אומר: ״אני אמית ואחיה״. וכדי שלא יהיה מקום טעות לפרש מאמר זה שרוצה באמרו: אני אמית דור ומחיה דור, חבר לו מאמר: ״ואני ארפא״, לברר כי כשם שהארפא הוא אשר נמחץ, כן גם הקמים בתחית המתים הם אלה אשר המית.
9
י׳וכלפי הכת הרביעית הכופרים בדין וחשבון, וגמול וענשים, אמר – ״ואין מידי מציל״. ואחר זה סדר שאר עניני התשועה – ״אם שנותי ברק חרבי״ וגו׳ [שם שם מא], ״הרנינו גוים עמו״ [שם שם מג], וכל זה בעולם הזה כמו שפרשתי ובארתי (שם פרק ו).
10
י״אבסיום דרוש זה הביא רס״ג דברי קבלה שבפי רבותינו ז״ל, מהם הוכחות מהכתובים ליסוד אמונה זו (סנהדרין פרק חלק צ־צב פסחים סח, א).
11
י״בועוד הוכיח שתחית המתים היא בעת הישועה ממ״ש: ״והקמונו עליו שבעה רועים״ [מיכה ה, ד], ופירשו מדברי קבלה דוד באמצע וכו׳. וכן פירשו ״שמונה נסיכים״: ישי, שאול, ושמואל, עמוס, צפניה, צדקיה, אליהו ומשיח (סוכה נב, ב), הנה שאמרו בפירוש כי תחית המתים היא בשעת הישועה. ואמרו עוד, שהמתים יעמדו בתכריכיהם ובלבושיהם, ואין השבת בגדיהם יותר קשה אל השכל מהשבת גופותיהם ורוחותיהם. אמונה זאת היתה מקובלת בכל האומה, ולכן הפליגו בתכריכי המת, עד שבא רבן גמליאל וצוה שילבישוהו בבגדי פשתן מגוהצים ונהגו כל העם אחריו (מו״ק כז, ב).
12
י״גאחרי בירור אמונה זאת ביסודה ואיכותה, עורר שאלה אחרת: אם אלה הקמים בתחית המתים – הימותו אחר כן? ומשיב בודאות גמורה – לא ימותו, אלא יעברו מימות המשיח לעולם הבא, וכדברי רז״ל: מתים שהקב״ה עתיד להחיותם אינם שבים לעפרם (סנהדרין צב, א).
13
י״דאולם מזה נמשכת שאלה אחרת: התכיל אותם הארץ? וגם לזה משיב – הן והן. והולך ומונה רבבות ישראל מאז היו לגוי, ועוד רבבות שיולדו בדורות שעד ימות המשיח, ולעומת זאת שטח הארץ לארכה ולרחבה, ויוצא אם כן שיהיה לכל נפש רפ״ח אמות. ועוד הוסיף שאלות ותשובות, ומסקנת דבריו היא זאת: בני ישראל הצדיקים או בעלי תשובה, הם שיקומו בתחיית המתים, ולפי שמעט מבני עמנו הם המתים בלא תשובה, לכן רובם הגדול של בני ישראל קמים בתחיית המתים בימות המשיח ואינם מתים עוד, אלא נשארים בארץ כל ימות המשיח והארץ תכיל אותם. והקמים בתחיית המתים יודעים הם עצמם את תחייתם אחרי שמתו, והם מכירים איש את אחיו ואיש את רעהו, ואשה את אחותה ואת רעותה, לכן קמים לתחיה במומם, ואח״כ מתרפאים. והם חיים חיי עולם הזה, אוכלים שותים ונושאים נשים, ונעזבים לבחירתם החפשית, אבל יבחרו בעבודה ובצדקה ולא במרי ומעל. ויהיה להם גמול טוב על מעשיהם – תוספת על מה שהיה להם על זכיותיהם הקודמות, שלא יתכן שתהיה עבודה שאין לה גמול.
14
ט״ואולם אלה אשר יהיו חיים עלי אדמות בשעת הישועה, שהיא שעת תחיית המתים, וכן אלה הנולדים בזמן הישועה, תתקיים בהם התחיה בדרך זאת, כי יאריכו ימים כימי הבנינים והנטיעים הגדולים, כאמור: ״כי כימי העץ ימי עמי״ (ישעיה סה, כב), וימותו ולא יחיו עד העולם הבא, כי כל מי מן החיים והישרים שראה את תחיית המתים, כבר הגיע לחפצו, ולכן לא ימלט מן המות, אבל יחיה ימים ארוכים וימות וישוב לחיות לעולם הבא (שם פ״ה).
15
ט״זדברי הרס״ג במאמר הזה הם שערי אורה בדרוש עמוק זה, לכל אלה שדברו אחריו בבעיא זאת (הרמב״ם בפי׳ המשניות, הקדמה לפרק חלק, ומאמר תהית המתים, והרמב״ן בשער הגמול, והעיקרים מ״ד פ׳ ל״ה, והמבי״ט בס׳ בית אלקים שער היסודות). והדברים ארוכים ועתיקים, ואני כתבתי בהם לפי קוצר השגתי במקום אחר, עיין לעיל שער ג.
16
י״זולדעתי נראה שהואיל ולכל הדעות תחיית המתים אינה אלא בדרך נס, וכמו שהרס״ג עצמו כתב: ותהיה זאת הפליאה הגדולה, כמו שאמר על מעמד הר סיני (מאמר ז פרק ג), אין אנו יכולים לדעת הדבר הנסיי לפני הגלותו לכל פרטיו. ועל זה ראוי לומר: ״כבוד אלקים הסתר דבר״ [משלי כה, ב], ו״צדיק באמונתו יחיה״ [חבקוק ב, ד] – בעולם הזה, וישוב לתחיה בעולם התחיה. שאנו מאמינים בו מפי הנבואה והקבלה, אעפ״י שאין אנו יודעים את מועדה ואיכותה, ועל זה נאמר: במופלא ממך לא תדרוש ובמכוסה ממך לא תחקור [חגיגה יג, א].
17