הגיוני עוזיאל, שער יג; רסג המורה ב׳Hegyonei Uziel, Gate XIII 2
א׳הספקות והשבושים ופתרונם
השאלה הראשונה שבה פתח רס״ג הקדמתו זאת, היא – סבת נפילת הספקות לבני האדם. שאלה קצרה זאת היא עמוקה ויסודית לכל תורת האדם. כי אם נניח שהספקות בבני האדם הם טבעיים ומחוייבים מצד טבע האדם, או טבע המציאות, אין צורך ואין תועלת לבקש להם פתרונים. ורק אם נאמר שהם אינם טבעיים אלא מדומים, יש צרך והכרח לבקש להם פתרונים נאמנים וממקורות מוסמכים, כי בבקשתם נמצאם, ונשכיל בהם לראות חכמה. שאלה זאת עצמה היא שאלת ספר קהלת ואיוב, שנובעים מחזיונות החיים ומחשבות האדם, שהוא כאלו פוסח על שתי הסעיפים.
השאלה הראשונה שבה פתח רס״ג הקדמתו זאת, היא – סבת נפילת הספקות לבני האדם. שאלה קצרה זאת היא עמוקה ויסודית לכל תורת האדם. כי אם נניח שהספקות בבני האדם הם טבעיים ומחוייבים מצד טבע האדם, או טבע המציאות, אין צורך ואין תועלת לבקש להם פתרונים. ורק אם נאמר שהם אינם טבעיים אלא מדומים, יש צרך והכרח לבקש להם פתרונים נאמנים וממקורות מוסמכים, כי בבקשתם נמצאם, ונשכיל בהם לראות חכמה. שאלה זאת עצמה היא שאלת ספר קהלת ואיוב, שנובעים מחזיונות החיים ומחשבות האדם, שהוא כאלו פוסח על שתי הסעיפים.
1
ב׳ולשאלה זאת משיב רס״ג ואומר: – הספקות הם מסובבים ולא סבתיים. וזה לפי שכל השגי האדם בנויים על – א. – המוחשים, שהם חמשת החושים הידועים, ועליהם מצטרפים – א – התנועה שעל ידה מרגישים הקלות והכובד. ב – הדבור, שבו ועל ידו אנו מרגישים ערבות ונעימות, או להיפך רגז ומרירות (ראה מאמר א׳ פ״ג הדעת השנים-עשר והשלשה-עשר).
2
ג׳ב. – על המושכלות, והם הדברים שאדם משיג במשפט השכל, להבדיל בין טוב לרע (הקדמה סימן א).
3
ד׳ובשני יסודות אלה נופלים הספקות משתי סבות, והם: חסר ידיעה בדרכי השגת המדע ובדרכי העיון, או הסתפקות בשטחיות המדע מפני העצלות. דברים אלו רס״ג מצא להם אסמכתא בכתובים, ואימת אותם גם מהמציאות ואומר: ״ואשר הביאני לדבר הזה הוא מה שראיתי רבים מבני אדם חלוקים באמונתם ודעותיהם, מהם מי שהגיע אל האמת ושמח בה, וכן אמר הנביא: ״נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי״ (ירמיה טו, טז). מהם מי שהגיע אל האמת ומסתפק בה ואינה מתאמתת אצלו ולא מחזיק בה, וכן הכתוב אומר: ״אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו״ (הושע ח, יב). מהם מי שלא התאמת אצלו ומחזיק בשקר, בחשבו שהוא אמת, ומחזיק בשוא ומניח השוא (הנחות שוא) ועליו נאמר: ״אל יאמין בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו״ (איוב טו, לא). ומהם מי שמנהיג את עצמו בדעת מן הדעות זמן מה, ואחרי כן מואס בה ובוחר באחרת, וכן הלאה, ונמצא כל ימיו בתהפוכות, ועליו נאמר: ״עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר״ (קהלת י, טו)״.
4
ה׳מציאותם של האנשים מהסוג הראשון מוכיחה באופן ברור ומוחלט כי בטבעו של האדם מונח בקשת האמת והשגתו אותה, שזה גורם לו שמחת הלב וששון החיים, כי אין דבר משיג מה שאינו בטבעו ואינו שמח בו.
5
ו׳ולפיכך הוא מוסיף ואומר: ״וכאשר עמדתי על השרשים האלה, וראיתי בני אדם כאלו טבעו בימי הספקות, וכסו אותם מימי השבושים, ואין צולל שיעלה אותם ממעמקיהם, ולא שוחה שיחזיק בידם וימשם, והיה אצלי ממה שלמדני אלקי מה שאוכל לסמוך אותם בו, וביכלתי ממה שחנני מה שאשימהו להם למסעד, וראיתי כי הועילם בו – חובה עלי, והיישירם אליו מן הדין עלי, וכמו שאמר הנביא: ״ה׳ אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר״ [ישעיה נ, ד], אינני מתיאש שיצליחני אלקי ויחנני, במה שידע מכוונתי ומצפוני, וכמו שאמר חסידו: ׳וידעתי אלקי כי אתה בוחן לבב ומישרים תרצה׳ [דברי הימים א, כט, יז]״.
6
ז׳בפתרון שאלה יסודית זאת מתעוררת מאליה שאלה אחרת והיא – אולי יאמר האומר: מה ענין החכמה שהבורא יתברך שם אלה השבושין והספקות בין הברואים? פירושה של שאלה זאת הוא – חסרון הבריאה [לכאורה] מעיד על חסרון הבורא. לזה משיב הוא משפט קצר ועמוק מאד: היותם ברואים, הוא עצמו חייב להם הספקות והשבושים. כי כשם שהיו צריכים בחלק הבריאה, בכל פעל שיפעלהו אל מדה מהזמן יושלם בו פעלם, חלק אחר חלק, וכמו שלכל מלאכה ממלאכת האדם חלקים רבים, ולא תתם המלאכה אלא בהשלמת כל החלקים, כמו הזריעה והבנין וכדומה, כן בהישג המדע, שהוא אחד מהפעלים, צריך שתוחל מתחלתה והולכים בה פרק אחרי פרק עד אחריתה. ולא יפסיק בעיונו באמצע דרכו, אבל אם הוא מחזיק הענין שיגיע אליו, יקוה לו שישוב עליו וישלימנו. ואם איננו מחזיק, צריך לשוב אל הענין מראשיתו. ובעבור הדבר הזה טעו אנשים רבים ומאסו בחכמה, קצתם מפני שלא ידעו הדרך, וקצתם ידעו ונכנסו בדרכה אך לא השלימוה, והיו מן האובדים, וכמו שאמר הכתוב: ״אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח״ [משלי כא, טז].
7
ח׳על כן, אל ישים הכסיל חטאו על הבורא יתברך, הוא הטוב! אלה הספקות הם סכלותו ועצלותו בהם. ומי שלא תלה החטא בעצמו, אך התאוה שישימהו הבורא יודע מדע שאין בו ספק, כבר שאל שישימהו אלקיו דומה לו, כי היודע בלא סבה הוא הבורא יתברך (שם ג).
8