הגיוני עוזיאל, שער יג; רסג המורה ד׳Hegyonei Uziel, Gate XIII 4
א׳חקירה עיונית
אחרי הפרקים הקודמים, מעמיד רס״ג שאלתם של האומרים שהעיון בטבעיות מביא לידי כפירה ואפיקורסות, ומשיב: טענה זאת אינה אלא לעמי הארץ, ההוגים באמונות טפלות של הזיות שראויות ללעג. ואם יאמר האומר – הלא גם חכמי ישראל הזהירו מזה: כל המסתכל בד׳ דברים – ראוי לו כאלו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור [חגיגה יא, ב], נאמר ונעזר באלקים, כי העיון האמתי לא יתכן שימנעו ממנו, ויוצרנו כבר צוה בו באמרו: ״הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם, הלא הבינותם מוסדות הארץ״ (ישעיה מ, כא). ואמרו החסידים קצתם לקצתם – ״משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב״ (איוב לד, ד). אבל מנעו אותנו, שנעזוב ספרי הנביאים לצד ונסמוך על מה שיצא לכל אחד ואחד בדעת עצמו, בהעלותו על דעתו התחלות הזמן והמקום, כל המעיין מן הצד הזה אפשר שימצא ואפשר שיטעה, ועד שימצא יהיה בלא דת, ואם ימצא הדת ויחזיק בה, לא יבטח מהעתקתו ממנה בספק שיעמוד לפניו ויפסיד עליו אמונתו. ואנחנו כלנו מסכימים שהעושה זה – חוטא, אם הוא בעל עיון.
אחרי הפרקים הקודמים, מעמיד רס״ג שאלתם של האומרים שהעיון בטבעיות מביא לידי כפירה ואפיקורסות, ומשיב: טענה זאת אינה אלא לעמי הארץ, ההוגים באמונות טפלות של הזיות שראויות ללעג. ואם יאמר האומר – הלא גם חכמי ישראל הזהירו מזה: כל המסתכל בד׳ דברים – ראוי לו כאלו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור [חגיגה יא, ב], נאמר ונעזר באלקים, כי העיון האמתי לא יתכן שימנעו ממנו, ויוצרנו כבר צוה בו באמרו: ״הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם, הלא הבינותם מוסדות הארץ״ (ישעיה מ, כא). ואמרו החסידים קצתם לקצתם – ״משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב״ (איוב לד, ד). אבל מנעו אותנו, שנעזוב ספרי הנביאים לצד ונסמוך על מה שיצא לכל אחד ואחד בדעת עצמו, בהעלותו על דעתו התחלות הזמן והמקום, כל המעיין מן הצד הזה אפשר שימצא ואפשר שיטעה, ועד שימצא יהיה בלא דת, ואם ימצא הדת ויחזיק בה, לא יבטח מהעתקתו ממנה בספק שיעמוד לפניו ויפסיד עליו אמונתו. ואנחנו כלנו מסכימים שהעושה זה – חוטא, אם הוא בעל עיון.
1
ב׳אבל אנחנו קהל בני ישראל, חוקרים ומעיינים בעניני תורתנו בשני ענינים – האחד שיתברר אצלנו בפעל מה שידענו מנביאי האלקים במדע, והשני שנשיב על כל מי שטוען עלינו בדבר מדברי תורתנו. והוא שאלקינו יתברך חייבנו כל מה שאנו צריכים אליו מענין תורתנו על ידי נביאיו, אחר שאמת להם הנבואה אצלנו באותות ומופתים, וצונו שנאמין בענינים ההם ונשמרם. והודיענו, כי כאשר נעיין ונחקור, יצא לנו הברור השלם בכל שער כאשר הודיענו על ידי נביאו, והבטיחנו כי לא יתכן שיהיה לכופרים עלינו טענה בתורתינו ולא ראיה למספקים באמונתנו… והסיר פחדנו מן החלוקים עלינו, כי לא יתכן שיגברו עלינו בטענה, ולא שיראו עלינו דבר מחוייב, כמו שאמר – ״אל תפחדו ואל תרהו הלא מאז השמעתיך והגדתי ואתם עדי היש אלוק מבלעדי ואין צור בל ידעתי״ [ישעיה מד, ח]. ואומרו – ״ואתם עדי״, דומה אל מה שראה העם מאותות הנראות והמופתים הנגלים, והם על פנים רבים, מבא העשר מכות על מצרים ובקיעת הים ומעמד הר סיני. ואני רואה כי ענין אות המן יותר נפלאת מכולם, כי הדבר המתמיד יותר נפלא מהנפסק [הקדמת המחבר ו].
2
ג׳בדרך מבוא זה הולך רס״ג בחבורו בכל מאמריו, ולדוגמא נזכיר פה תמצית המאמר הראשון ״החדוש״, שהוא פותח ביסוד האמונה, ואומר: ״אלקינו יתברך ויתעלה הודיענו כי כל הדברים מחודשים והוא חדשם לא מדבר, כמו שאמר – ״בראשית ברא אלקים״ [בראשית א, א], ואמת זה אצלנו באותות ומופתים וקבלנוהו. וחובתנו היא לאמת אמונה נבואית זאת בעיון שכלי״. לזה מביא הוא ראיות עיוניות, ואחרי זה מביא שתים עשרה דעות חולקות על יסוד זה, ומבטלם. ולבסוף מביא טענות אפשריות, מן הכתובים ומשקול הדעת, וסותרם. וגם בזה מתחיל מן הכתובים, ואומר: ״כי הם שואלים אם יהיו הדברים מחודשים, איך יאמר החכם: ״דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת״ [קהלת א, ד], כלומר שהארץ אינה עומדת בגדר החדושים כמו שאינה עלולה להעדר, הלכך היא גם אינה מחודשת. ולזה משיב הוא בחכמה, ואומר: ״כי החכם לא רצה בזה עמידת הארץ לאין תכלית, אך שם מאמר זה ראיה על חדושה, והוא ממה שראינו שאין החדושים נפרדים ממנה, והיא כן עומדת עד סוף עולמה. התבאר לנו בזה כי היא מחודשת כי מה שאיננו נפרד מן החדושים – מחודש, מפני שהחדוש כולל אותו״ (מאמר א פרק ד).
3
ד׳פירוש הדברים – כל החדושים שמתהוים בעולמנו אינם נפרדים ממנו, אלא הולכים ונשנים בלי הפסק בעולם העצמי, וזהו העולם. ואם כן, כל מי שאינו נפרד מן החדושים החדוש כולל גם אתו, וכיון שכן, חדושים שמתהוים בו הם ראיה על חדושו.
4
ה׳ולבסוף מסיים מאמר זה בשאלה חשובה מאד, שכל אדם שואלה ומהרהר בה, והיא – לאיזו עלה ברא הבורא את עולמו?
5
ו׳ורס״ג משיב ואומר: שלש תשובות בדבר: א. – בראו לא לעלה ולא יהיה עם זה לבטלה, כי האדם יהיה פועל לבטלה כשהוא פועל ללא עלה, מפני שהוא מניח תועלתו, והבורא מרומם מזה. ב. – רצה בזה להראות החכמה ולגלותה, כמו שאמר: ״להודיע לבני האדם גבורותיו״ [תהלים קמה, יב]. ג. – רצה בתועלת הברואים במה שמנהיגם בו, ויעבדוהו, כאשר אמר: ״אני ה׳ אלקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך״ [ישעיה מח, יז]. ואם יאמר אומר – למה לא בראם קודם הזמן הזה, נאמר כי לא היה זמן, שנשאל עליו. ועוד – כי זה דרך כל בעל בחירה שיעשה בכל עת שירצה.
6