הגיוני עוזיאל, שער יג; רסג המורה ו׳Hegyonei Uziel, Gate XIII 6
א׳חתימת הנבואה
אחרון הנביאים חתם דברי הנבואה כולה, כאמרו – ״זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם״ [מלאכי ג, כב-כד] (מאמר ג צווי ואזהרה פרק ז). מכאן שהנביא האחרון שיבא אחרי חתימת הנבואה, יופיע לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא, לא לתת תורה חדשה, אלא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
אחרון הנביאים חתם דברי הנבואה כולה, כאמרו – ״זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם״ [מלאכי ג, כב-כד] (מאמר ג צווי ואזהרה פרק ז). מכאן שהנביא האחרון שיבא אחרי חתימת הנבואה, יופיע לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא, לא לתת תורה חדשה, אלא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
1
ב׳התשובה השניה לבטול טענת הכת הזאת היא: אמונתנו במשה לא היתה בסבת האותות והמופתים לבד, אלא סבת האמיננו בו, ובכל נביא שיקראנו תחלה אל מה שיכשר, וכאשר נשמע דברו ונראה אותו שיכשר, נבקש ממנו המופתים עליו, וכאשר יעמידם נאמין בו. ואם נשמע טענתו מתחלה ונראה שלא תכשר – לא נבקש ממנו מופתים, כי אין מופתים על נמנע. והרי זה דומה לראובן ושמעון שעמדו לפני הדיין בטענותיהם. ראובן שטען על שמעון חברו אלף דינר, יבקש ממנו הדיין עדים, ואם יטעון עליו החדקל, בטלה מעיקרה, שאין חדקל ברשות אדם, ולא יתכן שיבקש הדיין עדים על זה. כן הדרך עם כל טוען בנבואה. אם ינבא לנו לצום יום זה – נבקש ממנו אותות, וכאשר נראה אותם – נאמין אותם ונצום. ואם ינבא שאלקים צוה לגנוב או לנאוף, או יודיע שאלקים יביא מבול על הארץ, או שברא השמים והארץ בלי כל מחשבה, לא נבקש ממנו אות, מפני שקראנו למה שלא יכשירהו השכל או ההגדה הנאמנה (שם פ״ח).
2
ג׳במאמר זה שהוא מאמר האחדות, מתרץ רס״ג שאלת תארי השמות בדרך הרחקת הגשמות, בביאורים נפלאים ועמוקים. ובדרכו זאת הוא מבאר ענין חזיונות הנבואה בכללה וחזיון שלש עשרה מדות למשה, ואומר: ״צריך שאבאר עוד שהראות אינה נופלת עליו, שהדברים אינם נראים כי אם במראים הנראים בשטחיותם המיוחסים אל הארבעה טבעים ומתחברים עם הכחות, אשר בראות העין ממיניהם באמצעות האויר ויראו. אך הבורא, מן השקר שיחשוב עליו חושב שיש בו מאומה מן המקרים, אין שלטון לראות על השגתו. והנה, אתה רואה, אי אפשר למחשבות לדמותו ולציירו בהם, ואיך יהיה דרך לראות אליו. וכבר בלבל דעת קצת בני אדם ענין משה רבינו איך שאל מאלקיו – ״הראני נא את כבודך״ [שמות לג, יח], והוסיף להם בלבול תשובתו – ״לא תוכל לראות את פני״ [שם שם כ], ואומר בגלות כל זה – : יש לבורא אור בראהו והראהו לנביאים, להיות ראיה להם כל דברי הנבואה אשר ישמעום שהם מאת הבורא, וכאשר יראה אותו אחד מהם אומר: ראיתי כבוד ה׳, ויש מי שאומר: ראיתי את ה׳, על דרך ההסתר. וכבר ידעת כי משה ואהרן ונדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל, אמר עליהם בתחלה: ״ויראו את אלקי ישראל״ [שם כד, י], ופרשו אחרי כן – ״ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר״ [שם כד, יז]. אבל כשהם רואים האור ההוא, אינם יכולים להסתכל בו מרוב כחו ובהירותו, ומי שמסתכל בו, תתפרד הרכבתו ויפרח רוחו, כמו שנאמר: ״פן יהרסו אל ה׳ לראות ונפל ממנו רב״ [שם יט, כא]. ושאל משה רבנו שיחזקהו הבורא להסתכל באור ההוא, והשיבו כי תחלת האור ההוא עצומה, לא תוכל לראותה ולא להסתכל בה, שלא ימות. אך יסך עליו בענן, או במה שדומה לו, עד שיעבור תחלת האור ההוא מפני שחזק כל דבר נוגה בתחלתו, כמו שאמר – ״ושכתי כפי עליך עד עברי״ [שם לג, כב]. וכאשר עבר תחלת האור, גלה מעל משה הדבר הסוכך, עד שהסתכל באחריתו, כאשר אומר: ״והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו [שם שם כג], אבל הבורא עצמו לא יתכן שירא אותו אחד מהם, כי זה מדרך השקרי.
3
ד׳מאמרו זה סיים רס״ג במאמר קצר ומקיף, שהוא יסודי לכל תארי השמות וציורי הפעולות, וחזיוני ההתגלות הנאמרים בדברי המקרא ובדברי רז״ל באגדתם, וספרי דרזין, ואומר: הסתכל, יישירך האלקים, מה שכתבנוהו, והתבונן בו בנפשך, והעלהו במחשבותיך, ואל תמהר לגזור על המלות, אבל גזור על השרשים הקודמים, ושים המלות העברה והקרבה.
4