הגיוני עוזיאל, שער טו; אהבת התורה ו׳Hegyonei Uziel, Gate XV 6
א׳האמת והשלום אהבו
בחזון הגאולה של זכריה הנביא נאמר: ״כה אמר ה׳ צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו״ (זכריה ח, יט).
בחזון הגאולה של זכריה הנביא נאמר: ״כה אמר ה׳ צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו״ (זכריה ח, יט).
1
ב׳מכאן אתה למד שקיומה של הגאולה מותנה באהבת האמת והשלום, שהם שני העמודים, בבחינת יכין ובועז, שעולמו של ישראל עומד עליהם, שכן אלקי ישראל הוא אלקים, ותורתו תורת אמת, והוא נקרא בשם ״שלום״, וכמאמר רז״ל: גדול השלום ששמו של הקב״ה קרוי שלום, שנאמר: ״ויקרא לו ה׳ שלום״ [שופטים ו, כד], ושם הנכתב בקדושה נמחה על המים, בשביל להביא שלום בין איש לאשתו (ספרי נשא מב), ותורת ישראל אף היא תורת שלום, כדכתיב: ״דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום״ [משלי ג, יז], וכמאמרם ז״ל: כל התורה כולה מפני דרכי שלום (גיטין נט, ב), וחביב הוא השלום שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנאמר: ״וכל נתיבותיה שלום״, וכן אתה מוצא שאין הקב״ה מנחם את ירושלים, אלא בשלום, שנאמר: ״וישב עמי בנוה שלום״ [ישעיה לב, יח], וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום, ומברכים איש את רעהו בשלום (במדבר רבה פרשה יא, כ).
2
ג׳ואם אתה רוצה לדעת חשיבותו של השלום בישראל, צא ולמד מדברי רבותינו ומעשיהם שאמרו: אעפ״י שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות ובאחיות, בגט־ישן, ובספק אשת איש, ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק, בכסף ובשוה כסף, בפרוטה ובשוה פרוטה, לא נמנעו ב״ש מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך שחבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: ״האמת והשלום אהבו״ (יבמות יד, ב). ובירושלמי גריס: אעפ״י שנחלקו וכו׳ לא נמנעו וכו׳, אלא נוהגין אמת ושלום ביניהם, שנאמר: ״האמת והשלום אהבו״ (ירושלמי יבמות פרק א). מכאן שחבה ואמת הם דבר אחד, שכל חבה שאינה אלא לפנים – אינה אמת אלא היא שקר, והתורה הזהירה ואמרה: ״מדבר שקר תרחק״ (שמות כג, ז), (עיין שבועות ל, ב-לא, א), ואין צריך לומר מה שקר עצמו שהוא מתועב בעיני אלקים ואדם, כאמור: ״ולא תשקרו איש בעמיתו״ (ויקרא יט, יא).
3
ד׳שני עמודי עולם אלה, שהם מצווים לישראל ומציינים את ישראל לברכה ותהלה בכל הזמנים ובכל המצבים, הם נדרשים ביותר במדינת-ישראל לשים אמת ושלום, נעימות ושלוה, בכל דרכיה ובכל נתיבותיה, והם נדרשים לכל איש מישראל לאהוב באמת את מדינת ישראל ואת שלומה הפנימי, שהוא יביא את השלום המדיני על כל העמים והממלכות, ושלום פנימי זה לא תמצא אלא בתורת ישראל ומשפטיה שכל דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום, וכן נאמר בתורה: ״אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וכו׳, ונתתי שלום בארץ״ [ויקרא כו, ג־ו].
4
ה׳נשימה זאת על לבנו, ונסיר את שטן הקטרוג והפרוד, ושנאת התורה ומשפטיה מקרבנו, ונתלבש במדת האהבה העליונה ונאמנה שנצטוינו עליה בתורה לכל אחינו שבקרבנו, כמו שנאמר: ״ואהבת לרעך כמוך אני ה׳״ (ויקרא יט, יח), ובמדה זאת נאהב גם את הגר שבתוכנו, כאמור: ״כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה׳ אלקיכם״(שם שם לד).
5
ו׳לא פה המקום לבאר הלכה זאת לעומקה, אבל נכיר ונדע כי כולנו היינו גרים בארבע רוחות השמים, ומתוך כך מוטלת עלינו מצות אהבה נוספת על ״ואהבת לרעך כמוך״, והיא מחייבת אותנו לקבל את כל העולים לקהלותיהם ולמקומות גלותם, באהבה אמתית של ״ואהבת לרעך״ ״ואהבת לו כמוך…אני ה׳״, ומתוך אהבה זאת, ננהוג שלום אמת בינינו לכבד את דעות ורגשות כל אחד, וכל סיעה מסיעותינו, ונסיר מקרבנו דברי שנאה ואיבה, ומעשה קנטור, אלא נקיים בעצמנו מצות רבנו מאורנו הרמב״ם ז״ל: קבל את האמת ממי שאמרו (הקדמת הרמב״ם למסכת־אבות), ונקיים בעצמנו מעשי רבותינו שלאורם אנו הולכים, ב״ש וב״ה, שנהגו חבה וכבוד זה לזה, גם בדעותיהם, כמו שנאמר: ״האמת והשלום אהבו״, ונתקרב בחבה ואהבה נאמנה לתורת קדשנו, מצותיה ומשפטיה וחקיה, כי היא חיינו ואורך ימינו על האדמה אשר הנחיל ה׳ לאבותינו ולנו, לטוב לנו ולבנינו עד עולם.
6
ז׳וה׳ מלך השלום, יברך אותנו בשלום, ויזכנו להגשים את חזון אחרית הימים לשלום כל העולם, כאמור: ״וכתתו חרבותם לאתים וכו׳, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״ [ישעיה ב, ד].
7
ח׳ולבסוף הנני מסיים את דברי בדבריו הנחמדים של הרמב״ם ז״ל בסוף ה׳ מלכים: ״לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגוים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב, ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות – שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר: ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״ [ישעיה יא, ט].
8