הגיוני עוזיאל, שער כב; האהבה שבחיים א׳Hegyonei Uziel, Gate XXII 1

א׳מהות האהבה
תורת ישראל במצותה לבחור בחיים מלמדת אותנו גם מהותה של בחירה זו ואומרת: ״ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, לאהבה את ה׳ אלקיך ולדבקה בו״ [דברים ל יט־כ]. ואם אתה רוצה לדעת גודלה ומהותה של האהבה, צא ולמד מאמרם ז״ל: אמר רבי עקיבא: אין העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים (ידים פ״ג מ״ה), ורבי אלעזר בן עזריה מוסיף ואומר: למה הדבר דומה? למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום ואמר: הוצא לי ממנה כך וכך סולת, וסלית לי מתוכה גלוסקא אחת יפה מנופה ומעולה, כך כל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים (תנחומא תצוה ה), שיר השירים של האדם קדש קדשים של מציאותו בחיים, והסולת של כל פעולותיו ועלילותיו היא שירת האהבה הטהורה ונאמנה שאין ערוך ותמורה לנעימותה.
1
ב׳האהבה בנעימותה היא מעין מים חיים שממנו שואבים חיי נועם: ״דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד״ (משלי ה, יט). על אהבה זו מצוה התורה ואומרת: ״ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך״ [דברים ו, ה], לא כאהבת הערב והמועיל שהיא נמדדת בערך הדבר הנאהב ומשתנה בהשתנות נטיות האוהב, אבל אהבת הטוב והנעימות הנשגב והנעלה שהיא נובעת מתוך הכרה נפשית שכליית, ומאחדת את האוהב והנאהב התאחדות ודבקות גמורה שאין בה חלוק ולא פרוד: ״לאהבה את ה׳ אלקיך ולדבקה בו״.
2