הגיוני עוזיאל, שער כב; האהבה שבחיים ב׳Hegyonei Uziel, Gate XXII 2
א׳אהבת הנפש
האהבה צריכה להיות אהבת נפש שאינה קשורה בשום סבה אחרת בלעדה, אבל היא סבת עצמה, ואהבה שאין לה הפסק ותמורה, לפי שאין לך דבר שיכול להפסיקה או להיות תמורתה, וכן אומר הרמב״ם ז״ל: וכיצד היא האהבה הראויה? שיאהב את ה׳ אהבה גדולה יתירה עזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה׳ ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה, והוא ששלמה אומר: ״כי חולת אהבה אני״ [שיר השירים ב, ה] וכל שיר השירים משל הוא לענין זה (ה׳ תשובה פרק י׳ ה״ג). על אהבה נאמנה זו אומר רבינו בחיי: נאמר על אחד החסידים שהיה קם בלילה ואומר: אלקי! הרעבתני ועירום עזבתני במחשכי הלילה הושבתני ובעזך וגדלך נשבעתי: אם תשרפני באש – לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך, דומה למה שאמר: ״הן יקטלני לו איחל״ [איוב יג, טו], ואל הענין הזה רמז החכם באמרו: ״צרור המור דודי לי בין שדי ילין״ [שיר השירים א, יג], ואמרו רז״ל על דרך הדרש: אעפ״י שמיצר ומימר לי, בין שדי ילין, וזה דומה למה שאמר הנביא: ״ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״ [דברים ו, ה] (חובת הלבבות שער אהבת ה׳ פרק א).
האהבה צריכה להיות אהבת נפש שאינה קשורה בשום סבה אחרת בלעדה, אבל היא סבת עצמה, ואהבה שאין לה הפסק ותמורה, לפי שאין לך דבר שיכול להפסיקה או להיות תמורתה, וכן אומר הרמב״ם ז״ל: וכיצד היא האהבה הראויה? שיאהב את ה׳ אהבה גדולה יתירה עזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה׳ ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה, והוא ששלמה אומר: ״כי חולת אהבה אני״ [שיר השירים ב, ה] וכל שיר השירים משל הוא לענין זה (ה׳ תשובה פרק י׳ ה״ג). על אהבה נאמנה זו אומר רבינו בחיי: נאמר על אחד החסידים שהיה קם בלילה ואומר: אלקי! הרעבתני ועירום עזבתני במחשכי הלילה הושבתני ובעזך וגדלך נשבעתי: אם תשרפני באש – לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך, דומה למה שאמר: ״הן יקטלני לו איחל״ [איוב יג, טו], ואל הענין הזה רמז החכם באמרו: ״צרור המור דודי לי בין שדי ילין״ [שיר השירים א, יג], ואמרו רז״ל על דרך הדרש: אעפ״י שמיצר ומימר לי, בין שדי ילין, וזה דומה למה שאמר הנביא: ״ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״ [דברים ו, ה] (חובת הלבבות שער אהבת ה׳ פרק א).
1
ב׳האהבה בעיקרה ובכללה איננה דבר שחוץ ממנו, אבל היא שוכנת עמוק עמוק בלבנו וממלאה את כל הויתנו, האהבה בכל צורותיה וגוניה: אהבת הכבוד, ואהבת היופי וההדור, אהבת העושר והשלטון, אהבת החיים ואהבה עצמית נולדה ומתגדלת אתנו, פושטת צורה ולובשת צורה לפי השתנות מצבנו ומעמדנו בחברה ובחיים, והיא נוסכת עלינו רוח גבורה נפלאה ועזה מאד, מעוררת בנו הרצון המחשבה והמרץ לפעולות ומעשים, מציגה לפנינו את הנאהב בצורתו הכי נהדרה, ומשכרת אותנו בסכוייה המלאים יופי וערבות מתמדת, הנאהב בצורותיו וגווניו, דוחפת את האדם לפעולות מעשים וקרבנות, ומאמצת ומלמדת אותנו דרכים ועלילות, מחשבות ואמצאות להגיע אל תכליתם של החיים האינדיבידואליים והקומונאליים, הם שלשלת של אהבה שאינה נפסקת אלא עם הפסקת החיים.
2
ג׳האהבה בצורתה האינסטינקטיבית מצויה בכל בעלי החיים, באהבה זו הם חיים ופועלים ושומרים את אישם ומינם. יתרון לאדם על כל בעל החיים שבו נמצאת נוסף על האהבה האינסטינקטיבית גם האהבה הבחירית לבחור ולאהוב את הטוב ולמאוס ולשנוא את הרע, ויתרון כפול ומשולש לאהבה הנפשית שאינה נמשכת מחמת הלב ומראית העין, אבל נובעת מתוך הכרה שכלית עמוקה לדעת ולהכיר את הטוב בנעימותו ולהדבק בו.
3
ד׳אהבה שכלית זו כל מה שהיא תגדל ותתגבר בעצם האוהב, כן תגבר בו התשוקה להודיע ערך האהוב לכל אדם שומע ומבין להציג בפעולות ומעשים בדמות נהדרה נשגבה, ולהעיר אהבת הכל אליו, כמאמרם ז״ל: ״ואהבת את ה׳ אלקיך״ – שיהא שם שמים מתאהב על ידיך (יומא פו, א), ״ואהבת את ה׳ אלקיך״ – אהבהו על כל בריותיו (ספרי דברים ד, ה), וכן אומרת כנסת ישראל בשירת אהבתה: ״חכו ממתקים וכולו מחמדים זה דודי וזה רעי״ [שיר השירים ה, טז], ושיר השירים היא אהבת האלקים שהיא נעלה על כל סוגי אהבה, והיא אהבה שממלאה את כל מהותנו שמחה וגילה שאין למעלה הימנה, ואין ערוך לה, והיא מזוגה ביראה ורעדה כאמור: ״עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה״ [תהלים ב, יא] – במקום גילה שם תהא רעדה (ברכות ל, ב), אין יראה במקום אהבה ואהבה במקום יראה אלא במדת הקב״ה (ספרי דברים שם).
4
ה׳היראה ממי שראוי לירוא מטהרת הלב, מקדשת המחשבה והמעשה וקוראה ואומרת: ״ויראת מאלקיך אני ה׳״. ״והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה׳ אלקיכם״ [ויקרא יט, לב. כ, ז]. בחרדת קדש מסתכל האדם במעשה בראשית ובהשגחתו המסתורית שכולה אהבה, חסד ורחמים, דין אמת ומשפט צדק, ומתוך הסתכלות עמוקה ובהירה מכירים את מי שאמר והיה העולם, נכספים לאהבה אותו לדבקה בו להדמות אליו בדרכינו ופעולתנו ולהיות כלי קדוש לשכינת קדשו, ומתוך אהבה אנו באים אל היראה, ומתוך היראה אל האהבה, ככתוב: ״ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה׳ אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו״ (דברים י, יב). היראה גורמת לאהבה והאהבה מוסיפה יראה, ושתיהן יחד מתעצמות במהותנו ויוצרות את צורתנו האנושית בשלמותה והדרה.
5
ו׳אהבת האלקים ויראתו טבועות בנפש האדם מעת יצירתנו, נשמת אלקים שמחיה אותנו ושוכנת בקרבנו נכספת לאהבתו ולהדבק בו, שומעת את קולו, רואה את גדלו ויריאה את מוראו, אבל כח נפשי זה הוא טמיר ונעלם במעמקי הנפש ומצפה ליד חרוצה שילהיב את אורה ויביאהו לידי גלוי. יד חרוצה זו היא החכמה שבעצמה היא חנינת אלקים מיוחדת לאדם יציר כפיו הטבוע בצלמו, שואבת מזונותיה מהאין תכלית, עמוקה במעשה בראשית מדברי אלקים על ידי נביאיו, ומאצילות נשמת אלקים שבקרבנו שהיא מאצלת לנו חכמה ותבונה, החכמה תאיר את העינים לראות נכוחות ולהכיר את הנעלה והנשגב, לדעת חכמת יוצר בראשית ודרכי החיים המצודקים והישרים, ובמדת כניסתנו אל ההיכל החכמה כן תגבר בנו היראה לאל נורא תהלות עושה פלא, ונורא על כל סביביו, וכן אמרו רז״ל: אם אין חכמה – אין יראה, אם אין יראה – אין חכמה (אבות ג, כ), וכן אמרו רז״ל: עשה מיראה, עשה מאהבה, דע שאתה אוהב, עשה מיראה דע שאתה ירא (ירושלמי סוף מסכת ברכות).
6
ז׳האהבה והיראה בכל גדולתן אינן שלמות ולא משלימות את האדם אלא אם כן הוא יודע שהוא אוהב ושהוא יקר, ומתוך דעה ברורה מתעצמים באהבתו ודבקים ביראתו ודרכיו, וכן היו דורשי רשומות אומרים: רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם – למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב״ה ומדבק בדרכיו[ספרי, עקב], האגדה בנעימותה שהיא אוצרת בקרבה נשמתה ואורה של התורה, האגדה שמבעד אמרותיה הנעימות נשקפת מאורה הפנימי ומסתוריה של תורת ומסורת היהדות, היא מאירה את העינים, משמחת את הלב, מחכמת את הדעת לאהבה מתוך דבקות בנאהב ולהדבק בדרכיו מתוך אהבה ויראה.
7