הגיוני עוזיאל, שער כט; החטא והתשובה ב׳Hegyonei Uziel, Gate XXIX 2
א׳תשובה
התשובה בעצם הויתה ומהותה – היא תכונה נפשית שבאדם, וביותר מישראל, כי האדם בעצם הויתו הוא טוב, ורוצה לעשות טוב וללכת בדרך הישרה, והחטא והעון אינם אלא מקריים ומסובבים, וזו היא עומק כוונת מאמרם ז״ל: ״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״ [בראשית ח, כא] – מנעריו כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם (ירושלמי ברכות פ״ג ה״ה. בראשית רבה לד, י). זאת אומרת – יצירתו היא טובה בעצם, אבל ברע שבו הוא מסובב וחוץ ממנו משעה שהוא ננער ויוצא אל העולם, והוא נתון למאויו וצרכיו והשפעה זרה החופפת ומושכת אותו בדרכיה הלא טובים, וכן אמרו: ״לא יהיה בך אל זר״ [תהלים פא, י] – איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? זהו יצר הרע (שבת קה, ב). מכאן שהאדם נכסף ושואף לשוב אל מקוריותו העצמית תמיד – אלא שכח אחר מעכבו, והוא מה שקראו חכמינו ז״ל: ״שאור שבעיסה״ הוא הכח התאוני, או השפעה מזיקה ומשחיתה וזה הוא שעבוד מלכיות, וכאומרם ז״ל: גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות (ברכות יז, א).
התשובה בעצם הויתה ומהותה – היא תכונה נפשית שבאדם, וביותר מישראל, כי האדם בעצם הויתו הוא טוב, ורוצה לעשות טוב וללכת בדרך הישרה, והחטא והעון אינם אלא מקריים ומסובבים, וזו היא עומק כוונת מאמרם ז״ל: ״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״ [בראשית ח, כא] – מנעריו כתיב, משעה שהוא ננער ויוצא לעולם (ירושלמי ברכות פ״ג ה״ה. בראשית רבה לד, י). זאת אומרת – יצירתו היא טובה בעצם, אבל ברע שבו הוא מסובב וחוץ ממנו משעה שהוא ננער ויוצא אל העולם, והוא נתון למאויו וצרכיו והשפעה זרה החופפת ומושכת אותו בדרכיה הלא טובים, וכן אמרו: ״לא יהיה בך אל זר״ [תהלים פא, י] – איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? זהו יצר הרע (שבת קה, ב). מכאן שהאדם נכסף ושואף לשוב אל מקוריותו העצמית תמיד – אלא שכח אחר מעכבו, והוא מה שקראו חכמינו ז״ל: ״שאור שבעיסה״ הוא הכח התאוני, או השפעה מזיקה ומשחיתה וזה הוא שעבוד מלכיות, וכאומרם ז״ל: גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות (ברכות יז, א).
1
ב׳לכן נקראת פעולת החרטה והוידוי בשם תשובה, בהוראת שיבת האדם אל עצמו, והשבת סגולתו המקורית אשר אבדה ממנו מבלי דעת או שאבדה בעצמו, וכן רבנו בחיי אומר: טעם התשובה הוא: התקנת האדם לעבודת הבורא יתברך אחר יציאתו ממנה וחטאו בה, והשבת מה שאבד ממנה… והדמיון בזה בענינים הטבעיים כאדם שחלה גופו מחמת המזון, אם מפני שנמנע מאכל מה שיש בו התמדת בריאותו, או מפני שאכל מה שהזיקו… ואם יהיה חוליו ממעוט המזון אשר התמיד בו בריאותו, אופן חזרתו אל הנכונה יהיה בהרבותו מסוגי המזונות והרפואות הראויים לטבעו, עד שישוב אל הגבול השוה וכשיחזור אל ענינו הראשון הטבעי, ינהג במזונו המנהג השוה, ואם יהיה חוליו מפני שהתנהג במה שהזיקו מהמזון, אופן בריאותו יהיה בהשמרו מן המזון ההוא והדומה לו… עד שישוב אל הענין השוה וכו׳(״חובת הלבבות״ שער התשובה פרק א).
2
ג׳דברים אלה נאמרו בדברי רבותינו ז״ל במאמר קצר ועמוק לאמר: גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם. כי העולם כולו הוא שרשרת אחת שכל חוליה ממנה קשורה ואחוזה בחברתה, פועלת עליה ונפעלת ממנה, כגוף האדם שהוא מורכב ממערכות אברים וגידים, ותרכובת חומרים וכוחות מרובים, וכל פגם או מחלה באחד מקטני אבריו – פוגם ומחליא את כל הגוף, ולעומת זאת רפואתו היא מביאה רפואה לכל הגוף.
3
ד׳וכך הוא האדם בחברתו ובעולמו, בחליו – חולה כל הגוף, וברפואתו מביא רפואה לעולם. מכאן שהאדם ביחידו וחברתו שהיא טבעית לו, ובחבורו אל העולם כולו, שהוא כלי מעשהו ומקור חייו הגופים, הנשמתיים והאינטליקטואלים – הוא טוב ושלם, ברוך בעצמו ומקור ברכה לאחרים, וביצירתו וחברתו אל כל הבריאה נשלמה בריאת העולם, שנאמר עליו: ״וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״ [בראשית א, לא].
4
ה׳וכן אמרו רז״ל: לפי שהעולם נדון אחר רובו והיחיד נדון אחר רובו, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: ״וחוטא אחד יאבד טובה הרבה״ [קהלת ט, יח], בשביל חטא יחידי שעשה זה – אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה (קידושין מ, ב). ודבר זה עצמו נאמר בתשובה: עשה מצוה אחת – זו התשובה – הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות.
5
ו׳לזאת כוונו רז״ל במאמרם: גדולה תשובה שמביאה רפואות לעולם! ומכלל הן אתה שומע לאו: גדולה עבירה שהיא מביאה רעה והשחתה לעצמו של החוטא ולכל העולם כולו!
6
ז׳מאמר מדריך ומאלף זה צריך להיות נר לרגלינו ואור לנתיבתנו בכל הזמנים ובכל הצעדים, שכולם צריכים להיות שקולים ומדודים, נוטים ומכוונים אל רפואת העולם, שהיא גם רפואת הפרט ביחידו. ותהיה איפוא מציאותנו בכל נשמת חיינו ובכל עלילותינו ודבורינו, מציאות של ברכה לעצמנו ולאחרים, ולא מציאות של נחש שרף ועקרב שהיא ארסית בעצמה ומרעילה את אחרים להנאתה ושלא להנאתה, ואפילו ברגע קט מחיינו בעלילה או בשיחה קלה, מתוך הכרה ברורה ונאמנה ״כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם״ [קהלת יב, יד], ומגיד לאדם מה שיחו – אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת מיתה (חגיגה ה, ב ע״פ בעמוס ד, יג).
7
ח׳מכאן אתה למד שהתשובה צריכה להיות כללית על עבירה קלה. כבחמורה, כדי שנשוב אל שלמותנו הכללית, וכן צותה התורה ואמרה: ״תמים תהיה עם ה׳ אלקיך (דברים יח, יג), ותרגם אונקלוס: שלים תהי בדחלתא דה׳ אלקך. ולא עוד אלא שאנו צריכים לשוב בעצמנו ולהשיב את אחרים עד כמה שיד השפעתנו מגעת, למען תהיה רפואה שלמה לנו ולבנינו ולעמנו, כי בשלום הכלל יהיה שלום גם להפרט, וכן הנביא אומר: ״שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון… כי לא אחפוץ במות המת נאם ה׳ אלקים והשיבו וחיו״ (יחזקאל יח, ל-לב), ופירשו רש״י ורד״ק: השיבו את אחרים.
8