הגיוני עוזיאל, שער כט; החטא והתשובה ג׳Hegyonei Uziel, Gate XXIX 3

א׳ספקות בתועלת התשובה
השאלה שעומדת לפני בעלי תשובה היא מחקרית ולא טבעית, כי טבעו של האדם הוא נוטה אל התשובה ומחייב אותה, אבל החקירה השכלית מעמדת לפני בעלי הנאה שאלה מחקרית לאמר: ״כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה״ [יחזקאל לג, י]. שאלה זאת נובעת מתוך הכרה כוזבת ומוטעית שהחטא דבוק בו בטבעו של האדם כרקב בעצמותיו ואין לו מרפא, ואחרים אומרים כי בצדקתנו נחיה למרות עבירות אחרונות, ואין צורך בתשובה ואין תועלת בה, בטעותם זאת טוענים ואומרים היתכן דרך ה׳? והנביא יחזקאל עונה להם בשם ה׳: הדרכי לא יתכנו? לא, כי אלא דרכיכם לא יתכן.
1
ב׳״רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו״ (שם יב), ״איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל״ [שם כ]. ״השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו בית ישראל״ (שם יח, לא).
2
ג׳אין מצוה מכבה עבירה, ואין החטא דבוק בעצם החוטא אלא הוא כמשא כבד, ״כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני״ [תהלים לח, ה], עמוס עליו ומכריעו תחתיו, וברגע שהוא מנער מעליו משא כבד זה, שב אל שלמותו וכחו כמו שהיה לפני נושאו משא זה על כתפותיו, ״השליכו מעליכם את כל פשעיכם״, ובזה תעשו לכם לב חדש ורוח חדשה, ולמה תמשיכו עליכם משא זה שהוא מעיק לכם עד מות. או כאדם תועה בדרך, ברגע שיהפוך מגמת פניו לדרך הישרה – הרי נצול מספקנות של פרשת דרכים, או מדרך שאול שכל באיה לא ישובו.
3
ד׳ורבינו בחיי המשיל הדבר לאדם שהיו בידו דרכמוני כסף, והיה רוצה לעבור בנהר גדול, וכאשר עמד על שפת הנהר, השליך הדרכמונים מפני שקוה להפסיק הנהר בהם, והשליכם כולם חוץ מאחד מהם שנשאר בידו, ולא נפסקו המים, וכאשר ראה כן, אמר למלח אחד שהיה בנהר: קח זה הדרכמון והעבירני בספינתך, ועשה המלח כן והגיעו לחפצו בדרכמון ההוא אשר נשאר בידו. וכן בעל תשובה אשר כלה רוב ימיו בזולת עבודת הבורא, כשיחזור בתשובה באחרית ימיו, ימחל לו הבורא מה שקדם מרוע מעשיו כל ימיו, כמ״ש: ״כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו״ [יחזקאל יח, כב], (״חובת הלבבות״ סוף שער התשובה).
4