הגיוני עוזיאל, שער כט; החטא והתשובה ד׳Hegyonei Uziel, Gate XXIX 4
א׳גורמי התשובה
התשובה היא חזרה אל המקוריות שבטבע הויתו של האדם, ולכן היא עצמה קשורה בטבעו, ככל דבר השואף תמיד לשוב אל טבעו ומקום מחצבתו. אבל יש סיבות מונעות התשובה, והן: ההרגל וההשתקעות בחטא, וכמאמרם ז״ל: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר [מועד קטן כז, ב]. ואלה הם הישנים בתרדמת העולם שאינם מרגישים, וכדברי הרמב״ם ז״ל: אעפ״י שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בה, כלומר – עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו את בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל (ה׳ תשובה פ״ג ה״ד).
התשובה היא חזרה אל המקוריות שבטבע הויתו של האדם, ולכן היא עצמה קשורה בטבעו, ככל דבר השואף תמיד לשוב אל טבעו ומקום מחצבתו. אבל יש סיבות מונעות התשובה, והן: ההרגל וההשתקעות בחטא, וכמאמרם ז״ל: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר [מועד קטן כז, ב]. ואלה הם הישנים בתרדמת העולם שאינם מרגישים, וכדברי הרמב״ם ז״ל: אעפ״י שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בה, כלומר – עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו את בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל (ה׳ תשובה פ״ג ה״ד).
1
ב׳ב. הסיבה השנית היא – שכרות הבאה לו לאדם מבולמוס תאוותיו, או הצלחתו בקניניו, ועל זה נאמר: ״ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלקיך [דברים ח, יד].
2
ג׳ג. והסיבה השלישית היא – דעות מוטעות השאובות מבורות מים עכורים, ונדמות לאדם המתיהר כאלו הן אמתיות, ועל ידי כך חוטא ומחטיא את אחרים. וסיבה שלישית זאת נודעת מחברה רעה של בטלנים שהם חכמים בעיניהם.
3
ד׳לעומת זאת יש שלש סיבות שהן קוראות לתשובה מפי ה׳ הרוצה בתשובה, והן: א. תשובה שעל ידי יסורין. ב. תשובה מיראה. ג. תשובה מאהבה. ושלשתם למדו רז״ל מקראי, ואמרו: רב יהודה רמי, כתיב: ״שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם״ [ירמיה ג, כב], וכתיב: ״ (הנה) אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה״ [שם יד], לא קשיא, כאן מאהבה או מיראה, כאן על ידי יסורין. ופירש״י: ״שובו בנים שובבים״ – אלמא בעלי תשובה קרויים בנים, וכתיב: כי אנכי בעלתי בכם – אלמא עבדים מיקרו. כאן מאהבה ומיראה – קרויים בנים. כאן על ידי יסורין – שלא שבו עד שניתיסרו קרויין עבדים (יומא פו, א).
4
ה׳וכן פירש״י בפירושו על המקרא: כי אנכי בעלתי בכם – ונקראתם בשמי שאני אדון לכם (ירמיה ג, יד). ולזה מכוון תיב״ע: אנא איתרעיתי בכון ואקריב יתכון, וגומר, שפירושו נהגתי בכם מנהג אדון שמתרצה אל עבדיו בפיוסיו ומעשיו. ולפי זה יהיה פירוש ״בעלתי״ בהוראת בעלות ואדנות. ופירוש הרד״ק – כלומר אבעל בכם – אינו הולם לשון המקרא ״בעלתי בכם״, וגם פירוש בעלתי בהוראת קצתי – הוא זר שלא מצאנו לו חבר. אולם דברי רש״י בפירושו בגמרא אינם מבוררים לי, דלפירושו מאהבה ומיראה הם שוים, וזה אינו, שהרי בסמוך גרסינן: ר׳ חמא בר חנינא רמי, כתיב: ״שובו בנים שובבים״ – דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב: ״ארפא משובותיכם״, לא קשיא – כאן מאהבה, כאן מיראה.
5
ו׳וצ״ל לפירושו: דבאמת חלוקים הם בעלי תשובה שמאהבה לבין אלה שהם מיראה, שהראשונים נמחקים עונותיהם לגמרי ולא נשאר מהם רושם, והשניים – בעלי תשובה שמיראה – נשאר בהם רושם, בבעל מום שנרפא שמקצת שמו עליו, אבל בכל זאת שניהם שוים בדרגת ״בנים״, ואינם כעבדים אלא אלה שהם שבים אחרי שנתייסרו. ויותר מדויק הוא פירוש רבנו חננאל דכתב: ואסיקנא תשובה מאהבה – ארפא משובתם, תשובה מיראה – שובו אלי ואשובה אליכם, כי אנכי בעלתי בכם – תשובה מיסורין (שם).
6
ז׳מכאן למדנו שאת זה לעומת זה עשה האלקים, וכנגד שלש סיבות החטא חנן את האדם בשלשה מעוררים לתשובה, שהם מעלים את האדם בשלבי התשובה, עד התשובה המועילה ביותר שעליה אמרו רז״ל: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר: ״שובה ישראל עד ה׳ אלקיך״ [הושע יד, ב](יומא שם).
7