הגיוני עוזיאל, שער לא; בריאות ונקיות ב׳Hegyonei Uziel, Gate XXXI 2
א׳נקיות
בריאות ונקיות בדבור אחד נאמרו: הבריאות אינה שורה אלא במקום נקיות וטהרה, ואין לך דבר המגאיל את האדם בעיני עצמו ובעיני אחרים כהזוהמה והלכלוך הדבקה באדם ומכלה את דמותו, ומרחקת ממנו אפילו את קרוביו ואוהביו. ואין לך דבר המסכן את בריאותו של האדם היחיד, את כל הקרב אליו וכל אשר בסביבותיו, כהטנוף המביא לידי מאוס וגועל נפש. מנקודת השקפה זו הזהירו רבותינו ואמרו: אין תלמיד חכם רשאי לדור בעיר שאין בה רופא ומרחץ (סנהדרין יז, ב), כי הרופא בכל חכמתו הרפואית וכל סמי מרפא שבעולם אינם מועילים לרפא את הגוף המזוהם והמטונף. מדת נקיות זו נוהגת במאכלים טהורים ונקיים שאנו מזינים בהם את גופנו, שיותר ממה שמאכלים נפסדים מסכנים את בריאותנו, מאכלים מטונפים מרעילים את הגוף ומטמאים את אוכליהם.
בריאות ונקיות בדבור אחד נאמרו: הבריאות אינה שורה אלא במקום נקיות וטהרה, ואין לך דבר המגאיל את האדם בעיני עצמו ובעיני אחרים כהזוהמה והלכלוך הדבקה באדם ומכלה את דמותו, ומרחקת ממנו אפילו את קרוביו ואוהביו. ואין לך דבר המסכן את בריאותו של האדם היחיד, את כל הקרב אליו וכל אשר בסביבותיו, כהטנוף המביא לידי מאוס וגועל נפש. מנקודת השקפה זו הזהירו רבותינו ואמרו: אין תלמיד חכם רשאי לדור בעיר שאין בה רופא ומרחץ (סנהדרין יז, ב), כי הרופא בכל חכמתו הרפואית וכל סמי מרפא שבעולם אינם מועילים לרפא את הגוף המזוהם והמטונף. מדת נקיות זו נוהגת במאכלים טהורים ונקיים שאנו מזינים בהם את גופנו, שיותר ממה שמאכלים נפסדים מסכנים את בריאותנו, מאכלים מטונפים מרעילים את הגוף ומטמאים את אוכליהם.
1
ב׳וכמו שאנו מוזהרים מלאכול דבר טמא ומטונף, כן אנו מוזהרים באזהרה חמורה וקפדנית שלא לאכול בידים מסואבות, כל האוכל בלא נטילת ידים – כאלו בא על אשה זונה (סוטה ד, ב תד״ה נעקר), ולעומת זאת נקיון הידים לפני האכילה ואחריה יש בה משום קדושה, וכדרשת רז״ל: ״והתקדישתם והייתם קדושים״ [ויקרא כ, ז] – אלו מים ראשונים ואחרונים [ברכות נג, ב].
2
ג׳מצות נקיון מוטלת גם על השלחן שאליו אנו מסובים בסעודתנו, ושלחנו של תלמיד חכם מכוסה במפה נקיה, כדי שלא יתבזו האוכלים (ב״ב נז, ב) ומלבושיו של ת״ח צריכים להיות נאים ונקיים, ולא עוד אלא שכל כתם של טנוף וזוהמא בבגדיו מחייב אותו עונש מיתה (הרמב״ם הלכות דעות פ׳ה ה״ט), והחכם באדם אמר: ״בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר״ [קהלת ט, ח], כי הנקיון שבגוף – מבית ומחוץ, נקיות המלבושים שאנו מתעטפים בהם והשלחן שאנו מסובים אליו, הם יסוד עיקרי לבריאותנו, ועדות נאמנה וכנה לנקיון הדעת ונקיון כפים של האדם הנקי וטהור, בגופו מלבושיו ושלחנו.
3
ד׳מדת הנקיות היא סגולתה המיוחדת של היהדות, עדות נאמנה לכך היא ביתו ושלחנו של ישראל בכל זמן וביותר בימי שבת ומועד. בימים אלה כשאתה נכנס אל הבית היהודי, אתה רואה את הנקיות והטהרה בכל הודה והדרה, בית נקי וטהור מבריק ומזהיר, שלחן לבן וטהור, ומלבושי כבוד נקיים ונאים, זהו מחזה מרהיב עין ומשמח הלב, שהוא מסתיר תחת כנפיו את הדלות והעצבות ומשרה רוח עליזות וחדוה ליושביו ולכל מבקריו, כי במדה שהטנוף והזוהמא מחשיכים את העינים, ומשרים רוח טומאה בכל סביבותיהם, כן במדה עוד יותר גדולה, הנקיות והטהרה מאירות את העינים ומשרות רוח קדושה ועליצות.
4
ה׳מצות נקיות זו שישראל נצטוו עליה ומקיימים אותה באהבה בגופם ובתיהם, מחייבת כל איש מישראל להרחיק כל דבר של טינוף וריח רע, או דבר שמעלה עשן, עפר ואבק מגבולות חברו, כדי שלא יזיקנו בבריאותו וממונו (הרמב״ם ה׳ שכנים פי״א ה״א ושו״ע חו״מ סי׳ קנ״ה סעיף ל״ד), והיא מחייבת את הצבור להרחיק כל דברי טינוף שהם מזיקים ומרעילים, וכן פסקו ואמרו: מרחיקים את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה (ב״ב כה, א) והלכה זו היא בנין אב לכל דברי סרחון וטנוף שמחויבים הצבור והיחיד להרחיק מבתיהם הם ומגבולי שכניהם, כדי שיהיו ברכה לעצמם ולאחרים. בנין אב למצוה זו היא מצות התורה בפרשת מלחמה לאמר: ״ויתד תהיה לך על אזניך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך״ (דברים כג, יד), ונכונים מאד דברי הראב״ע: כי כל דבר נראה לעינים והוא מגונה, יוליד דמות גנאי בנפש. והרמב״ן מוסיף ואומר: שהדברים הנמאסים יולידו גנאי בנפש וישבשו כוונת הלב הטהור.
5
ו׳מכאן היסוד לחובת נקיות המחנה, הבית והרחוב, ונקיון האדם גופו ומלבושיו. נקיות גופית זו היא יסוד בריאות הגוף ליחיד ולצבור. אבל יש מצות נקיות אחרת שמוטלת על הצבור והיחיד בבית וברחוב, והיא קדושת המחנה מכל טומאה מחשבית ומעשית, ונקיון כפים ובר לב של היחיד בדרכיו ומעשיו, והיא מעלה את האדם לידי שלמותו העליונה כאמור: ״מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום במקום קדשו – נקי כפיים ובר לבב״ [תהלים כד, ג־ד].
6