הגיוני עוזיאל, שער לב; שירת ישראל וכנורה, רבי יהודה הלוי י״זHegyonei Uziel, Gate XXXII 17
א׳חזון הגאולה
משורר ישראל שהביע בשירותיו את סבל הגלות של עם ישראל ותקות גאולתו העתידה, הוא לוחם מלחמת תקוה זאת נגד כל אלה שמתיאשים ממנה, בראותם אורך הגלות ואי האפשרות הטבעית של הגאולה, והוא נותן בפי הכוזרי שאלת יאוש זאת לאמר: שקע האור ההוא אשר אתה מספר, שקיעה שהדעת מרחקת שיראה עוד, ואבד אבדה שהשבתה אינה עולה במחשבה.
משורר ישראל שהביע בשירותיו את סבל הגלות של עם ישראל ותקות גאולתו העתידה, הוא לוחם מלחמת תקוה זאת נגד כל אלה שמתיאשים ממנה, בראותם אורך הגלות ואי האפשרות הטבעית של הגאולה, והוא נותן בפי הכוזרי שאלת יאוש זאת לאמר: שקע האור ההוא אשר אתה מספר, שקיעה שהדעת מרחקת שיראה עוד, ואבד אבדה שהשבתה אינה עולה במחשבה.
1
ב׳והוא משיב ואומר: אין אור זה שוקע אלא בעיני מי שאינו רואה אותנו בעין פקוחה, ומביא ראיה מדלותנו ועניינו ופזורינו, שנשקע אורנו, ומגדולת זולתנו והשגתו לעולם ומשלו בנו, כי יש לנו אור.
2
ג׳אבל חשבתי בחשובים ממנו, שהם היו יכולים לדחות הבוז והעבדות מעל נפשותם במלה שיאמרוה בלי טורח, וישובו בני חורין ותרום ידם על מעבידיהם, ואינם עושים זאת אלא בעבור שמירת דתם, הלא די בקורבה הזאת להפגיע ולכפר עונות רבים… וזה מוכיח שיש לאלקים בנו סוד וחכמה, כחכמת גרגיר הזרע אשר יפול בארץ, והוא משתנה ומתחלף בנראה אל הארץ ואל המים ואל הזבל, ולא ישאר ממנו שום רושם מוחש, כפי מה שידמה למביט אליו, והנה היא אשר תשנה הארץ והמים אל טבעה ותעתיקם מדרגה אחר מדרגה, עד שתדוק היסודות ותשיבם אל דמות עצמה, ותדחה קליפותיה ועליה וזולת זה, עד אשר יזדכך הלב, ויהיה ראוי לחול בו הענין האלקי, וצורת הזרע הראשון, עושה העץ ההוא פרי כפרי אשר היה זרעו ממנו, וכן תורת משה – כל אשר בא אחריה ישתנה אליה באמת ענינו. ואם הוא בנראה דוחה אותה, ואלה האומות הן הצעה והקדמה למשיח המחוכה, אשר הוא הפרי, וישובו כלם פריו כאשר יודו לו וישוב העץ אחד, ואז יפארו ויוקירו השורש ההוא אשר היו מבזים אותו, וכאשר אמרנו ב״הנה ישכיל עבדי״ (מ״ד סי׳ כ׳־כ״ג). לאמר: ״הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם… לא תואר לו ולא הדר… נבזה וחדל אישים… וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו״ [ישעיה נב, יג־נג, ד]. והוא משל לישראל בגלותו (מאמר שני, ל״ד).
3
ד׳והוא האות והמופת לגאולתו הנסית ופלאית, שתביא אחריה גאולת עולם לכל העולם, בשוב ישראל אל ארצו ומקדשו, כאמור: ״לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה׳״ [ישעיה יא, ט].
4