הגיוני עוזיאל, שער לב; שירת ישראל וכנורה, רבי יהודה הלוי ט״זHegyonei Uziel, Gate XXXII 16
א׳הגדות ומעשים
ההגדות, מהם שנוהגים בדרך הצעה והקדמה לעניין שרוצים לנצחו ולאמצו, כמו שאמרו: כשירד רבון העולמים למצרים [ראה שמות רבה פט״ו] להשריש האמונה שיציאת מצרים היתה בכונה מאת האלוקים יתברך, לא במקרים ולא במצועים, מתחבולות בני אדם וברוחניות כוכבים ומלאכים ושדים, וכל אשר יעבור בלב מחשב, אבל בדבר האלוקים לבדו, מהם ספורים ממראות רוחניות ראום, ואין זאת פליאה על החסידים ההם שיראו צורות, מהם מתדמות בעבור גודל מחשבתם וזכות דעותם, ומהם צורות שיש להם ממש אמתי מחוץ כאשר ראו אותם הנביאים, וכן בת קול שלא פסקה מהם בבית שני, והיא מדרגה למטה ממדרגת החזון והדיבור.
ההגדות, מהם שנוהגים בדרך הצעה והקדמה לעניין שרוצים לנצחו ולאמצו, כמו שאמרו: כשירד רבון העולמים למצרים [ראה שמות רבה פט״ו] להשריש האמונה שיציאת מצרים היתה בכונה מאת האלוקים יתברך, לא במקרים ולא במצועים, מתחבולות בני אדם וברוחניות כוכבים ומלאכים ושדים, וכל אשר יעבור בלב מחשב, אבל בדבר האלוקים לבדו, מהם ספורים ממראות רוחניות ראום, ואין זאת פליאה על החסידים ההם שיראו צורות, מהם מתדמות בעבור גודל מחשבתם וזכות דעותם, ומהם צורות שיש להם ממש אמתי מחוץ כאשר ראו אותם הנביאים, וכן בת קול שלא פסקה מהם בבית שני, והיא מדרגה למטה ממדרגת החזון והדיבור.
1
ב׳ואל יהיה רחוק אצלך מה שאמר רבי ישמעאל: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה [ברכות ג, א ושם: ר׳ יוסי], וכבר נתבאר ממעמד משה ואליהו מה שישים זה באפשר, וכאשר יבוא בקבלה הנאמנה מן הדין לקבלו. ונאמר במה שאמר: ״אוי לי שהחרבתי את ביתי״ [שם], כאשר נאמר: ״וינחם ה׳… ויתעצב אל לבו״ [בראשית ו, ו].
2
ג׳ומהם מה שהם משלים מובאים על סודות החכמות נמנע גלותם, מפני שאין להמון תועלת מהם, והם מונחים לחקור ולחפש ליחידים, כשיגיע אליהם מי שהוא ראוי להם אחד בדור או בדורות. ומהם מה שנראים כשקר ויתבאר ענינם עם מעט עיון, כמו שאמרו: שבעה דברים נבראו קודם העולם: גן עדן, וכו׳ [פסחים נד, א] דומה למה שאמרו החכמים: תחילת מחשבה – סוף המעשה [״צרור המור״, פרשת ויחי], וכאשר היתה כונת החכמה בבריאת העולם – התורה, שהיא גוף החכמה ונושאיה הם הצדיקים, וביניהם כסא הכבוד, והצדיקים באמת לא יהיו כי אם מהסגולה, והם ישראל ואין ראוי להם כי אם הסגולה מהמקומות והיא ירושלים, ולא יחברם כי אם החשוב שבברואים והוא משיח בן־דוד. ואחריתם והליכתם אל גן עדן, היה בדין שיושמו כל אלה ברואים בכח קודם העולם. ומהנראים עוד שקר מה שאמרו: עשרה דברים נבראו בין השמשות וכו׳ [אבות ה, ו], להפיק בין התורה והטבע: כי הטבע אומר במנהג, והתורה אומרת בשנוי המנהג, וההפקה ביניהם כי המנהגים שנשתנו הם בטבע, מפני שהיה בחפץ הקדמון מותנה בהם, ומוסכם עליהם מששת ימי בראשית, ואני מודה לך – מלך כוזר – שבתלמוד דברים שאיני יכול להטעימך בהם טעמים מספיקים ולא להביאם בקשר ענין, והם שהכניסו התלמידים בתלמוד, מפני שהיה אצלם שיחת החכמים צריכה תלמוד, ומה שהיו נזהרין במה ששמעו מרבותיהם, עם השתדלותם שיאמרו כל מה ששמעו מהם במלותם בעצמם, ואפשר שלא היו מבינים עניניהם, ויאמרו: כך וכך שמענו וקבלנו, ואפשר שהיה לרבותיהם במאמר ההוא, ענינים נעלמו מהתלמידים והקלנו בו, מפני שלא ידענו ענינו. אך כל זה במה שאינו במותר ובאסור, על כן לא נרגיש אליו ולא יפחות החבור עם הפנים אשר זכרתים [מאמר שלישי ע״ג].
3