הגיוני עוזיאל, שער לב; שירת ישראל וכנורה, רבי יהודה הלוי ט״וHegyonei Uziel, Gate XXXII 15
א׳מדרשי הלכה ואגדה
בחתימת פרק מלחמת השם זאת, נתן רבי יהודה הלוי בפי הכוזרי טענתם של המלעיגים על דברי רז״ל, על דרשותיהם בכתובים שאינן הולמות לגמרי פשוטי המקרא, והם מוציאים פסוקי התורה אל פנים שמרחקת אותם ההקשה, ותעיד הנפש כי לא היתה הכונה בפסוק ההוא מה שזכרו, פעם בדינין פעם בדרשות, וכן על מה שיש בדבריהם הגדות ומעשים רבים ממה שמרחיק אותם השכל.
בחתימת פרק מלחמת השם זאת, נתן רבי יהודה הלוי בפי הכוזרי טענתם של המלעיגים על דברי רז״ל, על דרשותיהם בכתובים שאינן הולמות לגמרי פשוטי המקרא, והם מוציאים פסוקי התורה אל פנים שמרחקת אותם ההקשה, ותעיד הנפש כי לא היתה הכונה בפסוק ההוא מה שזכרו, פעם בדינין פעם בדרשות, וכן על מה שיש בדבריהם הגדות ומעשים רבים ממה שמרחיק אותם השכל.
1
ב׳על טענה זאת עונה ואומר: יכול שהיה להם סודות נעלמות ממנו בדרך פרוש התורה, היו אצלם בקבלה בהנהגת ׳שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם׳, או שיהיה הבאתם לפסוקים על דרך ׳אסמכתא׳, שהם שמים אותה כסימן לקבלתם בסימן שמיקל עליהם זכרם. ושמא שני הפנים יחדיו יש להם בהבנת הפסוקים, או שיש להם שם פנים אחרות נעלמו ממנו, ומן הדין שנסמוך עליהם, מאחר שנתבררה חכמתם וחסידותם והשתדלותם והמונם הגדול, אשר לא יתכן בו שום הסכמה, ואין לחשוד לדבריהם, אבל נחשוד הבנתנו, כאשר נעשה בתורה ומה שנכלל בה, ממה שלא יתישב בנפשותינו, ואין חשד אצלינו בדבר ממנו אבל נתלה הקצור בנפשנו [מאמר שלישי ס״ח-ע״ג].
2