הגיוני עוזיאל, שער לב; שירת ישראל וכנורה, רבי יהודה הלוי י״דHegyonei Uziel, Gate XXXII 14

א׳שלשלת הקבלה לתורה שבעל פה
טענתם של הקראים ודומיהם בנויה בעיקרה על יסוד זה: שמאז גלות בבל נפסקה שלשלת הקבלה, כמו שנפסקה הנבואה, ולפי זה נופל יסוד הקבלה להלכה למשה מסיני, שנשתלשלה מפי רב לתלמידו.
1
ב׳לבטל טענה זאת אומר רבי יהודה הלוי: הנבואה התמידה עם אנשי בית שני מהזקנים הנעזרים בכוח השכינה שהיתה בבית ראשון, ונשאר לעם בשובם אל הבית: חגי, זכריה ועזרא וזולתם, ארבעים שנה אחר בנין בית שני, והם מסרו שלשלת הקבלה לכנסת הגדולה, שנמשכה שלשלת הקבלה מהם עד חבור המשנה מאה חמשים שנה אחרי חרבן בית שני, חמש מאות ושלושים שנה להפסק הנבואה, והשתדלו במשנה כהשתדלותם בתורה – בקצור דבריה ויופי חבורה ונוי ערכה והכללת אופני הענינים עם ה״פסק״, בלי ספק בענין, שיראה המעיין בעין האמת כי בשר ודם יקצר מחבר כמותה אלא בעזר אלקי… ומדמיוני סמיכתם על הנבואה, מה שאמרו: אמר נחום הלבלר: מקובל אני מפי רבי מיאשה, שקבל מאבא, שקבל מן הזוגות, שקבלו מהנביאים – הלכה למשה מסיני (פאה פ״ב משנה ו).
2
ג׳ומהזהרם בקבלת היחידים, מה שאמר אחד מהם לבנו בעת מותו: בני, חזור בך מארבעה דברים שהייתי אומר לך. אמר לו: ואתה למה לא חזרת בך? אמר לו: שאני שמעתי מפי רבים והם שמעו מפי רבים, הם עמדו בשמועתם ואני עמדתי בשמועתי, אתה שמעת מפי יחיד – מוטב שתניח דברי יחיד ותאחוז דברי רבים (עדויות פ״ה מ״ז).
3
ד׳אלה מעט מהרבה כטיפה מהים על שמועות המשנה, אבל שמועות התלמוד והמקבלים אותו – יארכו הדברים בהם ובדרכיהם ובדבריהם ובמשליהם (שם ס״ה ס״ז).
4