הגיוני עוזיאל, שער לב; שירת ישראל וכנורה, רבי יהודה הלוי י״גHegyonei Uziel, Gate XXXII 13
א׳בקורת המקרא
שאלת בקורת המקרא היא קדומה מאד, ונקראת בפי רז״ל בשם: ״עטור סופרים״ ו״תקון סופרים״, אלא שקדמונינו אמרו שגם בשאלות אלה של תיקונים בקריאה או בכתיבה, או בשתיהם יחד, ועטור סופרים בהוספת אותיות או חסור אותיות, הכל הוא מהלכה למשה מסיני (נדרים לז, ב).
שאלת בקורת המקרא היא קדומה מאד, ונקראת בפי רז״ל בשם: ״עטור סופרים״ ו״תקון סופרים״, אלא שקדמונינו אמרו שגם בשאלות אלה של תיקונים בקריאה או בכתיבה, או בשתיהם יחד, ועטור סופרים בהוספת אותיות או חסור אותיות, הכל הוא מהלכה למשה מסיני (נדרים לז, ב).
1
ב׳והסופרים האחרונים שמתגנדרים בחכמה זאת לתקן ולהגיה ככל העולה על רוחם, אומרים שכל תיקונים אלה הם פעולות הסופרים, ומדוע לא יהיו גם המה בכלל המתקנים, או המקלקלים (ראה בספרי ״מכמני עוזיאל״ ד׳ פב־פז).
2
ג׳שאלה זאת היא יסודית מאד לחזק את הקבלה והמסורה, או בטולה ולכל הפחות החלשתה, שאם נניח שיד סופרים היתה בכתיבת התורה והנ״ך, בזה הננו הורסים את הקבלה הנאמנה גם בגוף ספר הספרים, וממילא בכל הספרים ותורה שבעל פה שנבעה ממנו, ושהיא בנויה על אותיותיה ומלותיה של תורה שבכתב.
3
ד׳בנקודה זאת התבצרו כל אלה המלגלגים על שלמות ספרי התנ״ך, כמו שנתקבלו מסיני ומפי דברי הנבואה.
4
ה׳בשאלה זאת עמד ריה״ל ונתן בפי הכוזרי שתי טענות שבפי המבקרים לאמר: ומה תאמר אם ימצא חלוף בספר אחד או בשנים ושלשה? והחבר משיב: יעיינו ברוב הספרים, כי הרבים לא יעבור עליהם הכזב, ויניחו היחידים, וכן יעשה במעתיקים כשיחלקו המיעוט ישובו לדעת הרוב (שם כ״ה-כ״ו).
5
ו׳שאלה ותשובה זאת מכוונת אל מאמרם ז״ל: שלשה ספרים נמצאו בעזרה וכו׳ באחד כתוב: אחד עשר הוא, ובשנים מצאו כתוב: אחד עשר היא, וקיימו שנים ובטלו אחד (מסכת סופרים פ״ו ה״ד).
6
ז׳אגדה נאמנה זאת היא מעידה שהיו שנויים בגוף כתב התורה, ודבר זה עלול להיות בכל הזמנים על ידי טעות המעתיקים, וזה מטיל ספק גדול בידיעת הגירסא ומעמיד את כולן בספק, ומתוך כך ליטול רשות לעצמנו להכריע ולהגיה לפי בינתנו אנו. ולזה משיב החבר: יעיינו ברוב הספרים, כלומר אין אנו רשאים להכריע בדבר מדעתנו ובינתנו, אלא רוב הספרים הם מכריעים, משום שאין הזיוף שהוא הכזב, או טעות הסופר, יכולים להיות משתוים ברוב, וסימן מובהק של זיוף וטעות הוא אי ההסכמה והשתוות הדעות שביניהם, ולכן הרוב הוא המכריע ומברר את הנוסחא האמיתית שהיא המקורית.
7
ח׳אולם יש שהתקונים במקרא נראים כהכרחיים מפני שבלעדם לא יובנו הדברים, או שהדברים ככתבם יש מובנים שאסור לאומרם וכל שכן לכותבם. דוגמא לשאלה מעין זאת היא שאלת הכוזרי לאמר: ומה תעשה באות שתמצא בספרים בחלוף ההקשה, כמו: ״צדו צעדינו״ [איכה ד, יח], התראה שהוא ׳צרו׳ ו׳אשר לא נשא לשוא נפשי׳ [תהלים כד, ד] ישיבוהו ׳נפשו׳ וזולת זה הרבה שלא נוכל לספרם.
8
ט׳והחבר עונה ואומר: אם תשלוט ההקשה על אלה והדומה להם, תשנה הספרים כולם: באותיות תחלה, ואחר כך במלות, ואחר כך בחבורים, ואחר כך בנקוד, ואחר כך בטעמים וישתנו הענינים, וכמה פסוקים יכול האדם להעתיק עניניהם אל הפכם בהעתקת אחד מאלה המסורות, כל שכן כלם (שם כ״ח). ותשובתו ברורה מאד, לאמר: מוטב שנחקור ונמצא את הפירוש הנכון לפי הכתב, ממה שנשלח יד להגיה, שאם כן אין לדבר סוף, ומה שיגיה אחד היום יבטל השני מחר ויגיה משלו, וכן הלאה, ומהאותיות נבוא אל המלות ואל הפסוקים, ומלה אחר מלה, פסוק אחר פסוק, נשנה את כל הכתוב, ונהפוך דברי אלקים חיים לדברי אדם בן תמותה – קצר השכל והבינה.
9
י׳ועל זה רצוי להשתמש במליצתו היקרה של רבי יהודה הלוי בפיוטיו ליוצר של ר״ה:
10
י״אחקור פעליו, רק אליו אל תשלח ידיך.
11
י״באל תדרוש בסוף ובראש, במופלא ובמכוסה.
12
י״גישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא.
13
י״דאזהרה זאת שנאמרה בבקשתנו לדעת אלקי אמת, היא חלה גם על דברי אלקים חיים ותורתו תורת אמת.
14