הגיוני עוזיאל, שער לב; שירת ישראל וכנורה, רבי יהודה הלוי י״בHegyonei Uziel, Gate XXXII 12
א׳שכחת התורה
הכוזרי מעורר טענה חזקה לסתור שלשלת הנחלת התורה הכתובה ממה שנאמר: ״וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה׳ ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי״ (נחמיה ח, יד) וכן נאמר: ״ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו: אשר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל האלקים עד עולם״ (שם יג, א).
הכוזרי מעורר טענה חזקה לסתור שלשלת הנחלת התורה הכתובה ממה שנאמר: ״וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה׳ ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי״ (נחמיה ח, יד) וכן נאמר: ״ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו: אשר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל האלקים עד עולם״ (שם יג, א).
1
ב׳על יסוד כתובים האלה טוען הכוזרי כמנצח: לא ראיתי אנשי בית שני אלא שכבר שכחו התורה ולא ידעו מצות הסוכה עד שמצאוה כתובה, וכן מצות: ״לא יבוא עמוני ומואבי״ [דברים כג, ד] נאמר בהם: ״וימצאו כתוב בתורה״ [נחמיה ח, יד], וזה ראיה על אובדן התורה (שם נ״ד).
2
ג׳ומזה נסתרת כל קבלת תורה שבעל פה שהיא מיוסדת ובנויה עליה, וכיון שכן אין כל הוכחה לתורתנו שהיא תורה מן השמים וזקוקה לפירושים מקובלים.
3
ד׳על טענה זאת משיב החבר בלעג שנון ואומר: אם כן אנחנו היום חכמים ויודעים יותר מהם, שאנחנו יודעים התורה כולה כפי מחשבתנו. ואם כן, אם היינו מצווים היום להקריב קרבנות, הידענו איך נשחטם… ואיך נקריב, ואיך נזרוק הדם ומנחתו ונסכו והשיר הראוי לומר עליו, ומה שהכהנים חייבים בו מקדושה וטהרה ומשיחה ובגדים ותכונות, ואיך אוכלים הקדשים, וזמניהם ומקומותם, וזולת זה ממה שיארך ספורו. והלא ראית כי אנשי בית שני איך בנו המזבח והחומה והקריבו קרבנות, וכבר ידעו מצות יום הכפורים מה שהוא גדול מהסוכה, וכולם צריכות לחכמה מופלאה ומלמד מזומן (שם נ״ה־ס׳).
4
ה׳וכיון שידעו כל זה, אין שום סבה לומר שנשתכחה מהם התורה, או שאבד מהם ספר התורה, אלא פרושם של דברים כך הוא זה: כותב התורה לא הרגישה נסתרות, אבל כתב המפורסמות הגלויות… כי לא היתה כונת הכותב לזכור כי אם הדבר המפורסם בהמון, אשר נשאוהו כל העם, אך הדברים המיוחדים אשר היו מנשאים אותם היחידים, כולם אבדו ממנו, אלא המעט מהם או המליצות הצחות מהנבואה שערבו לבני אדם ללמדם ליקרת עניניהם וצחות דבריהם.
5
ו׳וכן לא כתב מדברי עזרא ונחמיה אלא המפורסם בהמון, והיה יום עשות סוכה יום מפורסם, בעבור שחרדו העם ועלו להרים בעבור עלי זית ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות, ומה שאמר: ״וימצא – או וימצאו – כתוב״, רוצה לומר: ששמעו עם הארץ וחרדו לעשות הסוכות, ולגרש אמות בניהם, וזו היתה חרדה גדולה בהמון העם, אבל היחידים לא אבדה מהם מצוה קלה כל שכן גדולה (שם ס״ג).
6