הגיוני עוזיאל, שער לב; שירת ישראל וכנורה, רבי יהודה הלוי ח׳Hegyonei Uziel, Gate XXXII 8
א׳מופתי התורה האלקית
טענות החבר בפרקים הראשונים מספרו זה הועילו לבטל טענות הפילוסוף, ולהוכיח בצורך תורה מן השמים שהיא תורה אלקית, ועתה עומדת טענת אנשי התורות שכל אחד מהם אומרים כי תורתם היא התורה האלקית. ואם איננו כן, מה לאדום וישמעאל שחלקו הישוב, נלחמים זה בזה, וכל אחד מאמין כי הליכתו אל גן עדן. והאמן לשניהם – זה דבר שלא יתכן אל השכל (שם ב), וכיון שלא יתכן להאמין לשניהם – מוכרח לכפור בשניהם ולומר כי אין תורה אלקית, או להאמין אל אחד מהם מתוך הכרעה מופתית. ומה היא ההכרעה המופתית שאין עליה חולק ולא אחריה ספקות שתורת ישראל היא תורת האלקים באמת?
טענות החבר בפרקים הראשונים מספרו זה הועילו לבטל טענות הפילוסוף, ולהוכיח בצורך תורה מן השמים שהיא תורה אלקית, ועתה עומדת טענת אנשי התורות שכל אחד מהם אומרים כי תורתם היא התורה האלקית. ואם איננו כן, מה לאדום וישמעאל שחלקו הישוב, נלחמים זה בזה, וכל אחד מאמין כי הליכתו אל גן עדן. והאמן לשניהם – זה דבר שלא יתכן אל השכל (שם ב), וכיון שלא יתכן להאמין לשניהם – מוכרח לכפור בשניהם ולומר כי אין תורה אלקית, או להאמין אל אחד מהם מתוך הכרעה מופתית. ומה היא ההכרעה המופתית שאין עליה חולק ולא אחריה ספקות שתורת ישראל היא תורת האלקים באמת?
1
ב׳על טענה זאת נותן החבר תשובה נצחת בפי הכוזרי לאמר:
2
ג׳אין הדעת נוחה להודות שיש לבורא חברה עם בשר ודם, כי אם במופת שמהפך בו טבע הדברים, כדי שיודע כי זה לא יוכל עליו אלא מי שברא הדברים מאין, ושיהיה הענין ההוא לפני המונים – יראוהו בעיניהם, ולא יגיעם בספור ובקבלה, ויחקרו על הדבר ויבחנוהו בחינה אחר בחינה, עד שלא יפול בלב אדם ספק, כי יש בו צד דמיון או צד מכשפים (שם ח׳).
3
ד׳ורצה ה׳ להסיר הספק הזה מלבותם של ישראל, וצוה אותם להתקדש הקדושה הגלויה והצפונה… והזמון לשמוע דברי אלקים וכו׳ ושמע העם דבור צח בעשרת הדברים, הם אמות התורה ושרשיה… ואלה עשרת הדברים לא קבלם ההמון מאנשים יחידים ולא מנביא כי אם מאת האלקים נתנו… והאמינו העם מן היום ההוא, כי משה מדובר בו בדבור, התחלתו מאת הבורא, לא קדמה למשה בו מחשבה ולא עצה, שלא תהיה הנבואה כאשר חשבו הפילוסופים מנפש יזדככו מחשבותיה ותדבק בשכל הפועל, הנקרא רוח הקודש (לפי דעתם), או בגבריאל ויעזרהו וישכילהו (רמז לחזיונות מחוקק המושלמים), ואפשר שיתדמה לו בעת ההיא בחלום או בין שינה ויקיצה, כי איש מדבר עמו ושומע דבריו בנפשו לא באזניו, ורואה אותו במחשבתו ולא בעיניו, ואז יאמר כי הבורא דבר בו. וסרו אלה המחשבות המסופקות במעמד הר סיני [פ״ז].
4
ה׳בטענות נמרצות אלה שנאמרו בשפה ברורה ותמציתית, שגם בתרגומה ניכר בה רוח השירה והפיוט של רבי יהודה הלוי, שמושכת את לב כל קוראיו ושומעי דבריו, הגן בחכמה ותבונה נשגבה ונפלאה, וסתר את כל הטענות של הפילוסופים ואנשי הדתות נגד עם ישראל ותורתו, והרים אותם על נס לתפארה ולתהלה בתור עם ה׳ נושאי תורת ה׳ בלבם ורוחם, ודבקים בה׳ אלקיהם ומתנצחים בנצחיותו, ודבקה בהם השגחת ה׳ לשומרם מכליה ולהגיעם לתעודתם היעודה להם מפי משה נביאו ונאמן ביתו, ותלמידיו הנביאים והחכמים הבאים אחריו דור דור.
5