חורב קכ״אHoreb 121
א׳התנאי האחד של מציאות עצמך, טובתך ותעודתך — מי פתי ולא יבין ולא ירגיש את זאת! הן אם תציר בדעתך כאלו המון האנשים אשר שם אותם ה׳ בחברתך, כי בפעם אחת נשמדו מתחת שמי ה׳ ומציאותם עברה ובטלה מן העולם, ואתה נשארת אז לבדך יחידי במדבר התבל, במה נחשבה אז מציאותך — ושמחתך — אבל עוד יותר מזה, איה איפה נשארה אז תעודתך? בעוד לא יכולת לאהוב עוד ולעשות כל טוב וחסד? הלא נבראת להביא ברכה — ואז לא היה לך שום איש, אשר יקבל ממך את זאת הברכה! אתה נבראת לפעול ולעבוד, חובתך הלא היא לתמוך, להחזיק, לנחם, ללמד, לכלכל, להצליח, להחיות — ובחסרון האנשים, הלא לא היה לך מי מהם, אשר תוכל לתמוך בידו, להחזיקו, לנחמו, ללמדו, לכלכלו, להצליחו ולהחיותו! האם אינך רואה, כי רק בחברה האנושית הכללית יתן ה׳ לפעולתך את התקומה והנצח, הכלל והצבור יקבל את הכל אל תוכו, ובעוד הצבור והכלל איננו מת, הלא הכלל הנהו הנצב וקים היורש את פעולת כל אחד — ובלעדי הכלל והצבור פעולתך היתה רק חלום יעוף.
1