חורב קכ״חHoreb 128
א׳בכל זאת הזהר לבל תשחית ולבל תטעה ברגש הרחמים עד כי יהפך לרגש רך וענוג במדה נפרזה, עד כי רק יתמוגג הלב ולא תוכל לתת פוגת לנפשך מהכאב והצער ותאבד את המתינות, המחשבה בעצה, הכח והחיל לעזור לו ולחלצהו מן המצר — יען אז המדה הנפרזה של הרגש הזה הנהו קבר החובה, אשר אליה יקראך רגש הרחמים, רק הרגל עצמך מילדותך, להשתתף תמיד בכל מיני הצרות של זולתך, ואזר כח וחיל לחוש לתשועתו לרוחתו — (י״ד רמ״ז).
1