חורב קמ״אHoreb 141
א׳אבל באיזה אופן יהיה יום השבת אות ברית, חנוך, קדושה והכנה אל זאת התעודה? ״ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳ אלקיך, ובמה יהיה היום ההוא קדוש לאדוננו ולנו? ״לא תעשה (בו) כל מלאכה״. הן אמנם במה נדע ביחוד שלטון האדם בארץ, ובמה כחו גדול להיות סוכן על התבל? בזה, כי יעצור כח לשנות ולהכשיר ולתקן את כל הדברים אשר מסביב לו, לתכלית חפצו ורצונו: את האדמה, כי תהיה מכון לשבתו ומקור נאמן ומוצא למחיה וכלכלה; את הצמחים ובעלי החיים, כי יכינו לו מזון ומלבוש; ידו בכל לשנות להפוך ולכונן להיות לכלי יוצר לתשמישו ולתועלתו. — הבה! ״ששת ימים תעבד״: ששת ימים משול בן אדם על התבל וכבוש אותה למלאכתך ולעבודתך לפי רצון ה׳, אבל, ביום השביעי אל תשלח יד לפרוש כנפי ממשלתך אף על אחד מהנמצאים לעבוד אתו, לשנות ולהכשיר אותו לתכלית חפצך, יען כי ביום ההוא לא הרשה לך ה׳ לעשות את כל אלה, ובשביתת השבת עליך בעצמך להגות ולהביע אמר, כי לא לך המה הדברים הנמצאים מסביב לך, לא בכחך ועוצם ידך עשית לך החיל הזה, לא על ידם לך הזכות והשלטון על וממעל להנמצאים האלה, ולא כטוב וכישר בעיניך תוכל למשול עליהם, רק לפי רצון ה׳, רצון הבורא; קנין ה׳ הנהו כל אשר מסביב לך, גם ״אתה ושלך שלו״; הוא שמך בעולמו, עולם ה׳, לפעול ולעבוד בו, אבל לעשות ולפעול את הכל רק כפי רצונו לבד. — בכל שבת ושבת השיבה לה׳ את התבל שלו, דע את ה׳ אלקך והשיבה ללבך תמיד, כי התבל הזאת ״שאולה״ לך מאת ה׳, ״שאולה היא״ מידו לך על משך ששת ימים, ומדי שבת בשבתו השיבה לו את התבל שלו, וזכור מי הוא אדון לה וכי התבל ״השאולה״ לה׳ היא, אשר הוא המושל בכל ולא אתה.
1