חורב קמ״גHoreb 143
א׳לכן שביתת המלאכה ביום השבת היא ״אות״ — אות זכרון לעולם להביע אמר, כי האל היחיד הוא הבורא ומושל בכל, והנך בן אדם קרוא ונועד להיות עבד ה׳ בכל ועם הכל, עבד האל היחיד ומיוחד. — השבת הוא ״מועד״, מועד קבוע ומיועד בזמן, יום גבוה ונשא משאר הימים, יום אשר יקראך להתפתחות וכשרון חייך. —הוא ״קדש״, אם בששת ימי המעשה, ע״י כחך ועוצם ידך, שכחת את מקור הכחות, ע״י אונך והונך אשר מצאת, שכחת את המושל בכל, את המחוקק חוקי חייך — וישפל איש —, אז ירוממך יום השבת, יובילך ויקרבך מחדש אל ה׳, ויקדשך, להכיר, לרומם ולעלה את ה׳ להיות ה׳ אלקיך. — הוא ״ברית״, קשר אמיץ וברית כרותה לכל תנאי החיים בין ה׳ ובין איש ישראל; כי אם לה׳ היא התבל, ואם אתה בעצמך קנין ה׳, הלא שלטונך על התבל הארצי מיד ה׳ לך למלאות את התכלית והתעודה היעודה ממנו — או אז יהיו גם חייך והליכות עולמך קיום מצות התורה ומלואי — תעודת החיים כפי רצון ה׳. — אך אם לך לבדך התבל, אם אתה הוא אדונה — אז הברית הופרה והתורה משחק לך. — השבת גם ״ברכה״ הנהו, אם אתה מדי שבת בשבתו תחדש את בריתך עם ה׳ ותקדש ותשפר את עצמך להיות עבד ה׳, אז יתן לך ה׳ בכל שבת ושבת אור חדש ברוחך, חום שלהבת־יה בנפשך וקדושת הכח למלאות בלב אמיץ את התעודה הנכבדה והרוממה: אז תדע ותכיר אל נכון, כי אמנם קראך ה׳ באמת אל מעלת החיים הגבוה והנשאה הזאת, וכל שבת ושבת יביא לך את ערובתו שלום וברכה (נשמה יתרה).
1