חורב קמ״דHoreb 144
א׳אי לזאת מושג המלאכה האסורה לעשות ביום השבת הוא: להוציא לפועל איזה רעיון ומחשבה בדבר באמצעות כשרון האדם וביחוד תוצאת ״מלאכת מחשבת״ — הלא הוא להוציא לפועל או לשנות איזה דבר לתכלית תועלת האדם, אבל לא עמל ויגיעת בשר — אתה תוכל כל היום לעמול וליגע, אך אם לא הוצאת איזה דבר לפועל, אם לא הפקת זממך באיזה דבר, לא עשית כל מלאכה; לעומת זה גם מבלי כל עמל ויגיעה, אם עשית רק איזה שנוי קטן בדבר או הוצאת לפועל איזה ענין לתכלית האדם: אז חללת את יום השבת, לעגת על ה׳ ותשים לאל את תעודתך — עם כח גופך בהמה הנך לך, עם הכשרון אשר לרוחך הנך מתברך בלבבך להיות שליט לבדך על התבל, עם הכשרון הזה, אשר מחויב הנך בתור איש ישראל להוכיח בעליל ביום השבת, כי אתה והוא נכנעים הנכם תחת שלטון ה׳.
1