חורב קמ״זHoreb 147
א׳מטעם ״סיג״ כזה רבות הנה המלאכות האסורות לעשות ביום השבת. א) יען כי קרובות הנה לגבול המלאכות האסורות. ב) יען כי מביאות הנה את האדם לעשות מלאכה אסורה. בגלל האופן הראשון אסרו חכמינו ז״ל כל אלה המלאכות שהנה תחת מושג ״הוצאה לפועל״ או שנוי בכלל, ואם כי הוא רק שנוי ביחס ובתעודה, למשל: ״טלטול מוקצה״ לטלטל דבר, אשר עם כניסת השבת לא היה מוכן לתשמישו, כמו כן כמובן התפשטות מושג המלאכה, הלא הוא השנוי של איזה דבר מצד עצמו אל שנוי הדבר ביחס ובנוגע אליך, ולזאת ענין ״הוצאה״ המלאכה הנאמנה, והיא ״העברת איזה דבר מרשות וקנין הרבים אל רשות וקנין היחיד״, גם להפך, הלא היא ביחס שנוי המקומות, וכמו גם הרחבת המושג של תוצאת איזה מעשה לפועל בלי אמצעי גם על המלאכה הנעשית ע״י אמצעי — אמירה לאינו יהודי — ואשר אמנם דת תוה״ק שמה האחריות על האדם גם בהתפשטות והרחבת עצמותו בקניניו על ״העבד והבהמה״, שמוזהר הוא על שביתתם, להיות פעולת גופם כגופו וכדומה; והמלאכות בגדר הסיג באופן הב׳ מובנות ומבארות הנה מצד עצמן — כל המלאכות האסורות מדרבנן נכללות הנה תחת השם ״שבות״.
1