חורב קס״בHoreb 162
א׳בעוד שבכל הימים מחיי אדמתנו נתונים נתונים אנחנו אל ״הפעולה והעבודה״, הלא הוא להוסיף תמיד אמץ וחיל לבצר בעד ״העתיד״ את יסוד ״קיומנו״ ולהרחיב את חוג החיים הלאה, הנה המועדים ״מפסיקים״ את הפעולה והעבודה הזאת, למען הפיח רוח חיים ברעיונות עקריים כאלה, שהמה נושאי חיינו, אם להחליף כחנו לחזק את רוחנו ולתת לנו קדושה בעד ימי המעשה הבאים, או לבער אחרי התוצאות המפסידות את הגוף והנפש מעבודתנו ומעשינו בימים החולפים, להשיב לנו עוד הפעם את ״הטהרה״ ולחדש בקרבנו ״תקוה טובה וברכה״ אשר אבדנו לנו. בין המועדים שהמה יפנו מבטנו על החיים ״העוברים והחולפים״ יש לנו אמנם בראש ובראשון רק אחד — יום הכפורים — בצרוף ההקדמה וההכנה אליו הלא הוא ״יום הזכרון (יוהכ״פ ור״ה), אבל אלה המועדים שעליהם לקדש ולשפר את מעשינו וחיינו בעתיד, המה: ״שבת״, ״פסח״, ״שבועות״, ״סכות ושמיני עצרת״.
1