חורב קס״גHoreb 163
א׳תכן ימי השבת, יוהכ״פ עם ר״ה ומה הם לנו, השתדלנו לבאר אותם ביחוד למעלה, יען כי שניהם כאחד יתיחסו ביותר אל תעודת החיים ומלואי החובות של כל פרט ופרט. האחד יקרא את כל איש ישראל לקדש את נפשו, והשני לבחון את מעשיו ולשוב בתשובה שלמה, ולכן בעד שניהם שביתת המלאכה או שביתת המלאכה וההנאה יחד, המה העקרים הראשיים לרעיונות תעודתם בעד כל אחד מישראל בפרט, למען — דעת אל נכון בכל עת ובכל שעה, כי מעשיו יקרבוהו או ירחקוהו ממטרת חייו בתבל ה׳.
1
ב׳והנה פה ננסה לתת ציור כללי בעד שאר המועדים שהמה יכלכלו תכונה אחת ומשותפת לכלם וכלמו כאחד יביעו ויהוו רעיון כללי; כלם כאחד נוסדו להחזיק ולקיים לנצח את האמתיות, את זכרונות התגלות ה׳ בפועל, בעת אל מציאותו ובריאותו של עם ישראל, אשר רק אז יוכלו לבוא אל תכלית השלמות, אם בכל שנה ושנה יתחדשו הזכרונות האלה, לכונן אל חקר כבוד מעלתם, הלא המה ״הנסים״ (מהשם נס), שהמה מעשים נעלים ונשגבים העומדים ״לנס״, אשר יצאו לפועל על ידי ״התגלות כבוד ה׳״, ועליהם בכל העתים ובכל הזמנים להיות מאירי נתיב בעד חיינו הפנימיים והחיצוניים, למען נכיר לדעת על ידם את מיטב ההגיון אשר יכוננו סלה, הן המה ״מקראי קדש״ מיוחדים להחיות בכל עת תמיד ולעולם את רוח ישראל, לקבל ולקיים באהבה את הרעיון העקרי: ה׳ הוא המיסד ומחזיק את האומה הישראלית ״בגופו וברוחו״, — לכן ״המועדים״ המה ביחוד ״מועדים לאומיים״ (נאציאנאלע), אשר מפני זה, בעת אשר ״ציון״ — מרכז האומה בנגלה — היה עוד על מכונו, החובה היה בימי מועדי ה׳ אלה, לבקר את ״עיר הקדש והמקדש״, שמה התאחדו בני ישראל ובהקבצם במקום אחד להיות בהם מושב בני ישראל כשבת אחים גם יחד, יכלו להתלבש מחדש ברוח האומה הכללית, ומטעם זה נקראים המה המועדים גם בשם ״רגלים״.
2