חורב קס״וHoreb 166
א׳יחוסם אל תקופות השנה:
1
ב׳פסח — העת אשר בה הופיע והתגלה ה׳ לעמו בתור מעורר ישנים מתרדמת השפלות וקוצר רוח במצרים, קשורה היא ביחוסה אל תקופת האביב (ראה פרק ט״ו ו׳ גם ז׳) אל תקופת השנה, אשר בה יתגלה ויופיע ה׳ בטבע המציאות להחיות מחדש את מתי החורף בטל של תחיה ולתת נשמה באף כל היקום ״בטבע המציאות״.
2
ג׳שבועות — עת נתן ה׳ אות ברית לשלמות הרוח בגוף האומה שנבראה בפסח, קשורה ואחוזה היא ביחס התקופה של ימי ״הבכורים״ תחלת הקיץ, שאז הטבע שהתעוררה לתחיה בימי האביב תקבל את השלמות וההתפתחות הראשונה.
3
ד׳סכות ושמיני עצרת — האותות הנאמנים בעד החזקת הגוף והרוח, אשר נתן ה׳ לעמו ישראל. הן המה כשורים ואחוזים ביחס הזמן של ״עת האסיף״, תקופת השנה בכלות הקציר, הלא היא בתקופת הבציר (הערבסט) (ראה פרק ט״ו שם) המה ילוו אל הזמן, אשר מצד אחד כבר נתן ה׳ לאדם ע״י הטבע את האמצעים הדרושים להחזקת הגוף בעתותי החורף והסתיו, והטבע החלה על ידי הסערות וקפאון החורף והסתיו, לכלכל ולהחזיק את האמצעים האלה, ומצד השני הנה ע״י אלה הסערות, הגשמים, הקור והקפאון יתחזק כה החיים הנטוע בטבע לפרות ולהצמיח תמיד, מחדש, כמו כן לפי זה נוכל להתבונן גם על ר״ה ויוה״כ, אשר אם כי בתורה לא נזכרה התקופה המתאמתה עמהם על פי תכונתם, בכ״ז יש לשער, כי גם המה מקושרים ביחס תקופות השנה ע׳י הזמן, אשר בו יטהר ויזכה ה׳ בטבע את הכחות הנחלשים במשך השגה החולפת, תזככם ע״י הסערות, תחזקם ע״י הקור והקפאון וע״י הגשמים תכשירם לקבל חיים חדשים, ושלשה אלה יחד יתאימו עם צרכי החנוך ביחס המוסרי ותנאיו בכל חלקי האנושית.
4